על כל הקופה: מרצדס E400 קופה במבחן מול ב.מ.וו 435

בשונה משלל סגמנטים ותתי סגמנטים בעולם הרכב שנוצרו במהלך השנים עם התפתחות התעשיה ודרישות הלקוחות, רכבי הקופה נמצאים איתנו כבר מראשית העידן המוטורי או אפילו לפניו ולמעשה המילה, שמשמעותה בצרפתית היא "חצוי", הפכה במאה ה-19 לכינוי לכרכרות סוסים מקוצרות.

כשהמכוניות החליפו את הסוסים והכרכרות בראשית המאה ה-20, הכינוי "קופה" הוצמד לגרסאות שתי דלתות מסוגננות ולרוב ספורטיביות של הכלים הממונעים ששינו את העולם.

מכוניות הקופה אמנם תמיד היו הרבה פחות פרקטיות אך זכו לביקושים ערים בשל יופיין וייחודן ושימשו כמקדם תדמית חשוב עבור יצרני הרכב.

אמנם בשנים האחרונות, עם התפתחות המגוון והיצע האפשרויות לבחירת גלגלים לא סטנדרטים ובעלי אופי ספורטיבי מבלי לוותר על השימושיות, נראה כי קרנן של מכוניות הקופה מעט עומעם, אבל עדיין כמעט כל יצרן רכב מחזיק בארסנל הדגמים שלו לפחות מכונית קופה אחת.

הדור הראשון של סדרה 3 האייקונית של ב.מ.וו הוצג בתצורת קופה-שתי דלתות ורק בהמשך הצטרפו להיצע גרסאות 4 דלתות (וגם סטיישן) שימושיות. כשב.מ.וו החליטה לפני כשנה לבטל את גרסת הקופה של ה-3 ולהציג במקומה את סדרה 4 נשמעו לא מעט טענות מצד חובבי המותג בדבר זניחתו של אייקון מתוך רצון יקי לעשות איזשהו סדר לא ממש מובן, אך למעשה מרצדס ואודי עשו זאת קודם, עם ה-A5 שהחליפה את ה-A4 קבריולה וה-E קופה שהחליפה את ה-CLK.

שלוש גרמניות הקופה עושות שימוש בפלטפורמות של מכוניות המנהלים שלהן (A4, סדרה 3 ו-C קלאס) אבל בזכות ויתור על צמד דלתות מציגות גוף חטוב ונאה בהרבה.

על אף שעל פי ההיגיון היבש מכוניות עם שתי דלתות צריכות לעלות פחות (פחות חלקים נעים, פח, מנגנונים מכניים ועוד) בפועל, על הורדת שתיים מהדלתות תיאלצו לשלם דווקא תוספת של בין 40 ל-100 אלף שקלים לעומת גרסאות הסדאן.

זה אמנם לא נשמע כמו המתכון המוצלח ביותר כדי לשכנע את "מר ישראלי" שאוהב יותר בפחות להוציא את פנקס הצ'קים, אך מצד שני אין ספק שגרסאות אלו זוכות להרבה כבוד ולהערצה בכל מקום אליהן יגיעו ומעניקות הרבה יותר "שופוני לכל שקל" מאשר גרסאות הסדאן המקבילות.

לאחר סיבוב ראשון עם סדרה 4 החדשה, החלטנו להפגיש אותה עם יריבתה המושבעת, מרצדס E קופה, שעברה לאחרונה מתיחת פנים וזכתה לחיזוק יחידות ההנעה, לדו קרב נוסף ומעניין במלחמה הלוהטת שמתחוללת כבר כמה עשרות שנים, בין תוצרת שטוטגרט למינכן.

עוד ב-mako רכב
השוואתי: מרצדס ML, ב.מ.וו X5 וגרנד צ'ירוקי
מבחן דרכים: אודי S3 מול ב.מ.וו 135M
הקופה 4 דלתות העתידנית המרהיבה של ניסאן

אפקט הרושם

יותר מבדגמי פרימיום אחרים, נראה כי המראה החיצוני הוא מרכיב קריטי בקטגוריה, ואנשי חטיבת העיצוב צריכים לרקוח מינונים מדויקים כדי ליצור מראה "ספורט–אלגנט" מרשים, ומושך עין תוך כדי שמירה על זהות מותגית ברורה, אך בה בעת לא מצועצעת מדי.

סדרה 4 קופה החדשה מאמצת את הקו העיצובי החדש של ב.מ.וו עם יחידות תאורה קדמיות רחבות וגדולות הנוגעות בגריל הכליות המפורסם שעבר למהדורת "מסך רחב".
בעוד שהפרונט הזה מעניק לרכבים מבוואריה חזות מרשימה, יוקרתית ומכובדת יותר, כאן בגרסת הקופה הדבר בא על חשבון הלוק הדינמי שהיה נחלתו של הדגם לאורך השנים.

יש אמנם כונסי אוויר קטנים בפגוש הקדמי ומאחורי בתי הגלגל (אלה האחרונים מצופים ניקל ונראים זולים ממש כמו כיתוב רמת הגימור Luxury לצידם) האמורים לתרום במשהו לבידול הספורטיבי המחייב כמו גם כנפיים תפוחות מאחור וגג מונמך, אך התוצאה הסופית, הנאה שלעצמה, מזכירה מכונית GT גדולה ופחות ספורטיבית, דינמית וייחודית כפי שהיה ניתן לצפות לאחר הפרדת הקשר המלא לסדרה 3.

אגב, ניתן, בעבור תוספת של 38 אלף שקלים, להלביש את הבימר בעוד קצת עיטורים של המחלקה הספורטיבית (M במקרה של ב.מ.וו) שכוללים פגושים וחישוקים בולטים יותר שבהחלט מעצימים את הנוכחות אך עדיין לא הופכים אותה למרשימה כמו בחלק מהמתחרות בסגמנט.

ה-E קופה עברה תהליך הפוך. מתיחת הפנים הפכה את העיצוב לדינמי וספורטיבי יותר, על גבול המוחצנות, לא בדיוק הלוק שמצפים ממרצדס - וכדי שאף אחד לא יפספס שמדובר ברכב של היצרן הוותיק בעולם, את הגריל הקדמי מפאר סמל כוכב ענק שנתרם כנראה מחטיבת המסחריות של היצרן.

משני צדי הגריל אנו פוגשים יחידות תאורה המשלבות פסי לד אלכסוניים שיחד עם מכסה המנוע המשוך לאחור יוצרות תחושה של מכונית שעוצבה במנהרת רוח.

חבילת האבזור של חטיבת AMG (הכוללת פגושים וחישוקים בעיצוב שונה בעבור תוספת 15 אלף שקלים) ברכב המבחן מעצימה את הנוכחות המרשימה ואין מנוס מלציין שלמרצדס יש יותר אפיל ייחודי ולוק יותר מושך וסקסי מאשר לבימר.

היכרות פנימית

תנוחת הנהיגה קרובה למושלמת וכנהוג במכוניות המיוצרות במינכן בעת האחרונה גם תפעול המערכות ובכללן ממשק השליטה I-drive פשוט ואינטואיטיבי.
הקבינה של הבימר מרשימה אך כמו היתרון בעיצוב החיצוני גם תא הנוסעים של המרצדס עושה רושם טוב יותר.

במכונית הקופה משטוטגרט ניתן לפגוש חומרים ומתגים שמרגישים איכותיים יותר, גימורי אלומיניום שנראים מצוין, עיצוב נאה לדשבורד עם שעון אנלוגי במרכזו, מושבים בעלי אינסוף אפשרויות כיוון, דוושות אלומיניום והגה 3 צלעות שמנמן וקטום בתחתיתו.

עם זאת, נוחות התפעול פחות טובה מבבימר ולצד כמה מוזרויות מרצדסיות (בלם יד ברגל, מנוף הילוכים קטן במקום בו במרבית המכוניות נמצא פקד המגבים ועוד) קשה להתעלם גם מעומס המתגים בקונסולה המרכזית ומהפעלה לא אינטואיטיבית לממשק השליטה והמולטימדיה ברכב.

מעבר לשורת המושבים השניה שבדרך כלל לא ממש נמצאת בשימוש במכוניות מסוג זה, מגלה תנאי מחיה מפתיעים וטובים למדי: בבימר מרווח הרגליים טוב ויש משענת יד בין שני המושבים, אבל במרצדס נעים יותר - המושבים האחוריים נוחים יותר, מרווח הראש נדיב ובעיקר יש כאן אפשרות ייחודית לפתיחת החלונות האחוריים (בדומה למכונית קבריולה) שיחד עם היעדרה של קורת B האמצעית והחלונות הקדמיים יוצרת מפתח ענק המספק תחושה מאוד אוורירית.

רוכשי הקופה הפוקדים את מועדון הגולף בקיסריה, יגלו שהמרצדס תהיה, למרות נפח תא מטען כמעט זהה, יעילה יותר בהכלת תיק המקלות.

האבזור בשתי הגרמניות המחוטבות כולל בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע איכותית עם שליטה מההגה, בלוטות', USB ומסכי תצוגה (6.5" בב.מ.וו ו-5.8" במרצדס), ריפודי עור, מושבים קדמיים חשמליים עם זיכרונות, משוטים להעברת הילוכים מההגה, בקרת שיוט, חיישני גשם, תאורה וחניה, פנסי קסנון, מפתח חכם, חלון שמש (במרצדס פנורמי) וחישוקים קלים בקוטר 18".

המרצדס עולה כמעט 100 אלף שקלים יותר מהב.מ.וו (462 אלף שקלים ל-435, 558 אלף שקלים ל-E400) ובהתאם לכך גם קצת יותר מאובזרת וכוללת גם תאורה דינמית, מערכת להתרעה על התנגשות חזיתית ולניטור שטחים מתים ומערכת לחניה אוטומטית.

עניין של אופי
מי שמחפש בעיקר פוזה יכול להסתפק בגרסאות הבסיס של צמד מכוניות הקופה הכוללת מנועי 2.0 ליטר טורבו ותג מחיר מוזל, אבל במבחן הפגשנו את הגרסאות החזקות ביותר בהיצע המקומי - שטוטגרט שולחת למפגש את מנוע הוי 6, 3.0 ליטר החדש שמפיק 333 כ"ס ו-48.9 קג"מ ב-1,400 סל"ד הודות לצמד מגדשי טורבו המסייעים לנשימה, המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 7 יחסים. ואילו

ממינכן מגיעה יחידת הכוח המוכרת של ב.מ.וו בנפח 3 ליטרים עם 6 צילינדרים בטור ומגדש טורבו המפיק 306 כ"ס ו-40.8 קג"מ ב-1,200 סל"ד, שמשודך לתיבה אוטומטית עם 8 יחסים. בשני המקרים מועבר כוח המנוע לגלגלים האחוריים, כמובן.

דפי הנתונים מספרים של-E400 יתרון כוח (27 סוסים ו-8.1 קג"מ) אך ה-435 מציעה תיבת הילוכים מהירה יותר עם חלוקה מיטבית של יחסי העברה, משקל נמוך ב-125 ק"ג ובהתאם לכך מצליחה לסיים את המאוץ הקלאסי ב-5.1 שניות, ובכך היא מהירה יותר מהמרצדס בשתי עשיריות השניה.

במציאות, על אף שה-435 מרגישה מהירה ונמרצת יותר, כשעימתנו את צמד הגרמניות ראש בראש הושג שוויון מוחלט בתאוצות מהמקום, אך בתאוצות הביניים הבימר הצליחה לדחוק את חרטומה מעט לפני היריבה.

בהתנהלות יומיומית ה-E מרגישה קרוזרית נעימה ונינוחה, המתלים מסננים ביעילות את מפגעי הסלילה העירונית. ל-435 מתלים נוקשים יותר, והיא מעט פחות נוחה, אבל לא בצורה מטרידה כמו מכוניות ספורט קיצוניות.

בכביש הבין עירוני המרצדס מציעה תא נוסעים שמבודד טוב יותר מאוד את רעשי הסביבה והמנוע שלה חרישי למדי בשיוט.
גם הבימר נוחה ונעימה, אך אל מול המצוינות של ה-E מתגלה בידוד מעט פחות טוב, עם רעשי רוח יותר ומנוע יותר נוכחים.

בכל מקרה, מכוניות קופה ובמיוחד בגרסאותיהן החזקות, לא מיועדות רק לשיוט נינוח ובעבור הסכום הלא מבוטל בהחלט ניתן לצפות - עם יחידות כוח חזקות, הנעה אחורית קלאסית ויומרות גדולות לעליונות דינמית - לערך מוסף בנהיגה.

למרות העיצוב המוחצן והנטיה של מרצדס לאחרונה לטפח תדמית דינמית וצעירה מבעבר, ה-E קופה פחות משתפת פעולה כשהאוחז בהגה דוחק אותה למגבלות בכביש המפותל. אמנם היכולת גבוהה מאוד, אחיזת הכביש מרשימה וה-E צולחת את הכביש ההררי במהירות גבוהה בהרבה ממה שכל בר דעת יעז לנסות, אבל בקצוות היא מרגישה מעט מגושמת (כאמור, משקל עצמי גבוה מה-435 ב-125 ק"ג), זוויות הגלגול מוחשיות יותר, תיבת ההילוכים איטית בתפעול ידני והתקשורת שמועברת מההגה לוקה בחסר. למנוע סאונד אנמי וגם כשבקרת היציבות מנותקת ה-E קופה לא תמיד נענית לניסיונות לנצל את יתרונות ההנעה האחורית.

לא כך ב-435. אמנם במעבר לסדרת מספור חדשה וניתוק החיבור מסדרה 3 הסאלונית ניתן היה לצפות לסדרה 4 עם יכולות ספורטיביות גבוהות יותר ודיפרנציאל מוגבל החלקה מכני (אותו ב.מ.וו כנראה שומרת ל-M4), אבל עדיין מדובר בב.מ.וו לכל דבר ועניין, מכונית שפורחת בדיוק במקום בו הכביש הופך לרצוף פניות ופיתולים. למרות שאינה מכונת נהיגה חדה כתער היא מרגישה קלילה הרבה יותר מהמרצדס, ההגה מדויק, זוויות הגלגול מינימליות, המנוע מפיק סאונד ערב לאוזן ומטפס בחדווה במעלה הסל"ד ותיבת ההילוכים פועלת בצורה מעולה במצב S ומאפשרת שליטה מוחלטת במצב ידני עם העברות הילוכים מהירות כברק. הסטת בורר מצבי הנהיגה למצב "ספורט פלוס" מעבירה את בקרת היציבות למוד מתירני עם התערבות מאוחרת המאפשרת בדיוק את החופש הדרוש כדי ליהנות מהשלדה המאוזנת וההנעה אחורית. מי שרוצה עוד ינתק לחלוטין את הבקרות ויגלה מכונית עם אחוריים מתירניים מאוד שעם הגה קצת יותר מתקשר ודיפרנציאל מכני הייתה יכולה לקבל ציון קרב למושלם.

ה-435 רושמת לעצמה יתרון נוסף בהיותה חסכונית יותר; 10.7 קילומטר לליטר בשיוט מזורז, לעומת 9.8 קילומטר לליטר ב-E400.

זמן בחירות

זה עוד לפני שהזכרנו את המחיר שלה העומד על 558 אלף שקלים - כמעט 100 שקלים יותר מהבימר ולמרות יתרון המראה, הנוחות והאבזור, קשה להצדיק את פערי המחיר.

ל-435 של ב.מ.וו אין את החזות המרשימה והבולטת של ה-E קופה. תא הנוסעים שלה מרגיש קצת פחות יוקרתי ונוחות הנסיעה ובידוד הרעשים מעט פחות טובים, אבל הפערים הללו קטנים ומתגמדים לעומת התחושות שה-435 משדרת בנהיגה דינמית, שיגרמו לכם להרגיש צעירים וחיים יותר ולבחור את הדרך הארוכה והמפותלת בדרך ליעדכם.
עם תג מחיר של 462 אלף שקלים הבימר זולה, כאמור, בכמעט 100 שקלים מהמרצדס אבל עדיין זו ממש לא מציאה ומדובר בהרבה מאוד כסף שקשה לכמת בשורה תחתונה של תמורה למחיר.

בסגמנט בו רכישה קשורה בעיקר לתחושות אמוציונליות ועל אף שאמוציות הן אישיות ואינדיווידואליות, נראה שניתן בכל זאת לקבוע באופן די ברור שה-435 מפעילה את הרגש יותר מה-E קופה ולכן היא מנצחת את המבחן.

בחנו: נעם וינד וניר בן זקן

תודה גדולה לחברת בוואריאן מוטורס על הסיוע בהפקת המבחן.