ה-V40 הוא דגם המשך לאותה C30 ומהווה ניסיון נוסף לפנות לקהל צעיר יותר (ומבוסס) על מנת לכבוש את ליבו, כך שבעתיד הוא יבחר להתבגר עם דגמי וולוו השונים.
פעם יצרני הפרימיום לא ממש התאמצו לייצר מכוניות קטנות אבל מאז שאודי הביאה לעולם את ה-A3 מכוניות הפרימיום הקומפקטיות "והעממיות" הפכו לחשובות מאוד בהיצע של יצרניות הפרימיום (ואף נבחנו פה במבחן השוואתי ענק לא מזמן) ומאפשרות ליצרניהן לשמור על מאזן חיובי גם בימים של מיתון עולמי.
כדי לנסות לגשר על הפער, בוולוו החליטו להציע את ה-V40 במספר טעמים בהתאם לטרנד ההתאמה האישית שכובש את עולם הרכב ולהציע מגוון גרסאות, כשכל אחת תפנה לקהל בעל אופי שונה. כך, לצד הגרסה הרגילה של ה-V40 משווקת גם גרסת ה-R-design המכוונת למי שמחפש אישיות ספורטיבית ומוחצנת וגם גרסה בניחוח פנאי, קרוסאובר המכונה בשם ההצהרתי "קרוס קאנטרי".
בעבור האיפור המהמם והאבזור של ה-R-design גובה היבואן 40,000 שקלים מעבר למחיר הבסיס, אך התמורה היא, כפי שגילנו במבחן, חיצונית בעיקרה ולא הופכת אותה לרכב ספורט מענג.
האם זה המקרה גם בגרסת השטח של ה-V40 או שהפעם מדובר בגרסה שבאמת מעניקה חוויה שונה ומשודרגת משמעותית בהשוואה לגרסה הרגילה? יצאנו לבדוק. 
יחי ההבדל הקטן
אחרי ה- R-design שהותירה בנו רושם עז מבחינה עיצובית, ה-V40 הרגילה נראתה לנו קצת אנמית וחסרת מיתוג וקיווינו שגם ה-CC (נקרא לה כך מעכשיו כשם קיצור ל-Cross Country) תצליח להעלות בנו את אותה תחושת ערך מוסף, לפחות מבחינת נראות.
אבל כנראה שהצפיות היו גבוהות מדי והאכזבה כמעט בהתאם. אמנם ב-CC יש מספר תוספות שמבדלות אותה ביחס לגרסה הרגילה, אך הרושם הכללי לא מספיק מיוחד ולא מספק את תדמית השטח המתבקשת. הגלגלים לא באמת גדלו, לא נוספו חיפויים שחורים על הכנפיים ומרווח הגחון התרחק מהכביש בס"מ בודד בלבד.
כל מאותגר גדילה ידע לספר לכם שגובה זה עניין חשוב וגם במכוניות שאמורות להעניק תחושה ג'יפאית מדובר בתכונה בסיסית ביותר שעליה נבנים ההצלחה או הכשלון של הדגם.
בתא הנוסעים יש עוד פחות מאפיינים המייחדים את גרסת השטח לעומת הרגילה. הריפודים בשני צבעים (בגרסה היקרה בין השתיים הקיימות ל-CC) ויש עיטורים בדלתות ובקונסולה בגוון פחם. עם זאת, התחושה שנוצרת בשימוש הגוונים בגרסה זו יוצר דווקא אווירה פחות יוקרתית ומפוארת מזו שבגרסה הרגילה.
גרסת הבסיס של ה-CC המכונה "קינטיק", כוללת בין השאר מעבר לחליפת העיצוב של הדגם עם מסילות גג ופגושים אגרסיביים יותר, גם חישוקים קלים, תאורת פנים יוקרתית, 7 כריות אוויר, מערכת בלימה אוטומטית למניעת התנגשות במהירויות עירוניות, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת סאונד משובחת עם צג צבעוני בגודל "5 (קטן), דיבורית בלוטות', כניסות USB+IPOD, שליטה מההגה ו-8 רמקולים.
רכב המבחן הגיע עם חבילת אבזור המכונה "אקטיב" שתדרוש מכם לשלם 20,000 שקלים נוספים מעבר למחיר הבסיסי של ה-CC. בגרסה זו תקבלו בנוסף בקרת שיוט, חיישני חניה, חלונות כהים,ומסך מרכזי בלוח מחוונים דיגיטלי בגודל "8.
עיצוב הפנים נותר זהה לאחיות לבית V40 - רגוע ושבלוני, אם כי התחושה עדיין מאוד איכותית ומוקפדת. הבעיה היא שהאווירה הכללית מעט קודרת ולא יוצרת ריגוש או עניין מיוחד. לוח המחוונים הדיגיטלי, הכלול בגרסה היקרה בלבד, בעל תצוגה גרפית מעט מצועצעת המזכירה לנו משחקי נהיגה במחשב. יותר מדי מידע, מיותר בחלקו, על הצג יוצר עומס.
גם חלוקת הקונסולה המרכזית לארבעה גלגלים כשכל אחד אחראי על תפקוד אחר מבלבלת ודורש חשיבה והתבוננות ארוכה למדי כדי לגלות את הגלגל הנכון בכל פעם שניגשים לשנות פרמטר בתפריטים השונים, מערכת האקלים או המדיה.
מושב הנהג בעל אפשרויות כיוון רבות ולמעט מוזרות מיקום ברז כרית הגב התחתון בצד ימין של המושב אין תלונות וקל מאוד להגיע לתנוחת נהיגה טובה.
המושב עצמו קשיח למדי, תומך ומחזיק את הגוף בצורה טובה. גם המעבר למושב האחורי לא מביא עימו חדשות. הישיבה מאחור נותרה סוג של פשרה. המושב במבנהו מתאים אך ורק לשניים כשהוא מפוצל לשני מושבים. הגג המשתפל נמוך לאחור מפריע לממוצעי גובה ומעלה. תא המטען סביר בלבד, מכיל 335 ליטרים וסובל מסף הטענה גבוה. עם זאת, הוא יעיל בסידורו ומאפשר ניצול מקסימלי של נפחו המצומצם. 
קפיץ מתוח
מנוע ה-T4 המצוין שמשרת את גרסת הבסיס של ה-V40 וכן את גרסת ה-R, מככב גם פה. מדובר במנוע 1.6 ליטר מוגדש עם 180 כוחות סוס שנשלט על ידי גיר רובוטי כפול מצמדים, משושה הילוכים.
מערכת ההנעה הינה ירושת בעלת הבית הקודמת - פורד. מדובר במערכת המספקת ביצועים מצוינים. בגרסת ה-R מעט התאכזבנו ממנה מאחר וציפינו ליותר ממכונית שמשפריצה ספורט בחיצוניותה. אך כאן הוא מספק בהחלט ואף מעבר לכך, תחושת ההאצה המתקבלת כשצריך אותה הינה חזקה.
במעבר למצב הספורטיבי נוצרת אף תחושת שאיבה מסוימת המתקבלת ביחס ישיר ללחץ המופעל על הדוושה - כמו קפיץ מתוח.
הטרוניה היחידה היא שלעתים בהאצות מהמקום, לאחר זינוק פראי וסחרור גלגלים במטרים הראשונים, מערכת בקרת המשיכה מתערבת בברוטליות, מאיטה את ההתקדמות עד שהעניינים ירגעו ומשאירה את ה- V40 בפיגור קל ביחס למתחרות שוות ערך בכוחן.
צריכת הדלק לא הפתיעה לרעה או לטובה ובתנאי אמת הממוצע שהתקבל מנסיעה מגוונת מאוד בשבילי קק"ל, כבישים מהירים, הרריים וצורות אספלט אחרות הוא 10.8 ק"מ לליטר. 
למה את קשה?
נתחיל בתוצאות מבחן השטח מאחר וכאן אמור לבוא לידי ביטוי הערך המוסף של ה-CC ביחס לגרסאות ה-V40 האחרות. אמנם כמובן שהיא לא מיועדת לשטח טכני מורכב ובהגדרתה, על פי וולוו, היא מכונית Allroad – כלומר שבילי קק"ל לכל היותר.
לשם המבחן הדרמנו לאזור הנגב המערבי ופגשנו שם מגוון שבילים מסוג זה. נסיעה בשבילים אלה המחישה לראשונה את ההגבהה המסוימת של ה-CC ואת התאמתה לשבילים שאינם סלולים. היא צלחה בצורה טובה וקלילה את שבילי הכורכר, לא נחבטה, לא גנחה ולא התלוננה אך כן טלטלה.
הבסיס הנוקשה של ה-V40 מורגש מאוד גם פה. יכול להיות שהיא טיפל'ה מרוככת ביחס לאחיותיה אבל לא היינו חותמים על זה. התחושה עדיין קשיחה. זה אמנם מוסיף לביטחון בצליחת השבילים ולשליטה מדויקת במרכב, אך הנוסעים ברכב פחות נהנים מהתוצאה ומחאתם לא בוששה לבוא.
הקשיחות הבסיסית מוסיפה לה יכולת מרשימה בסעיף ההתנהגות. יחד עם שלדה מתקשרת למדי ואחיזה מאוד גבוהה נוצרת מכונה שמסוגלת לנסוע מהר גם בכבישים תובעניים ומתפתלים, אך הדגש הוא על המילה "נוסעת" ולא "ננהגת". מצד אחד ההגה מהיר בתגובתו אך מאידך הוא אילם כמו נזיר במנזר השתקנים.
לדעתנו בגרסה זו, המיועדת לספק יכולות בנסיעות בדרכים משובשות, היה נכון לכייל את המתלים לצד הרך של הסקאלה כדי שיהיה נעים יותר לנסוע בה בשבילי כורכר אפילו על חשבון קצת יכולת דינמית (שגם כך אינה מגלמת בתוכה יותר מדי הנאה), אחרי הכל זה מה שאמור ליחד גרסה זו. 
אנליזה
לאחר ניעור האבק שצברה ה-CC במהלך סוף השבוע הגענו למסקנות. את ההבטחות שמשתמעות מהכינוי Cross Country היא מקיימת דווקא במישור המעשי ופחות במישור הפוזה והמראה. נכון, ה-CC רחוקה מלהיות ג'יפ או אפילו מלהתמודד מול מתחרות (כמעט) ישירות ויקרות ממנה כמו ה-X1 של ב.מ.וו או ה-Q3 של אודי, אך בכל זאת היא מציעה עבירות טובה ביחס לכל מכונית פרטית.
העניין הוא שהעבירות בדרך לאיזה פסטין בשטח פחות מעניינת את הקונה הפוטנציאלי שמקסימום יעלה על המדרכה מול הקפה השכונתי והוא דווקא יתעניין במראה שאמור לספק רושם החיצוני קשוח ובסעיף זה היה רצוי אילו בוולוו היו משקיעים יותר.
שתי הגרסאות המיוחדות של ה-V40 - ה-R וה-CC, סובלות מבעיות הפוכות. ה-R מציעה מראה סופר קרבי ללא כיסוי מעשי ואילו ה-CC מציעה באמת יכולת משופרת בשבילים אך לא מספקת את הפוזה המתבקשת של רכב פנאי.
על זה מתווספת בעייתיות המשותפת לכל דגמי V40 בסעיף התמורה למחיר. בסך הכל מדובר ברכב טוב כמעט בכל קנה מידה - ולמעט נוחות לא מרשימה והנאה מוגבלת מנהיגה הוא זוכה לציונים גבוהים בכל הפרמטרים, אך מחירו לא זול וב- 183,000 לגרסה הרגילה והבסיסית של ה-V40 קשה לראות רבים שירוצו להחליף את האודי A3, הב.מ.וו סדרה 1 או המרצדס A קלאס שלהם ברכב ממותג שעדיין לא באמת שייך לסגמנט מבחינה תדמיתית, לדעת קהל הלקוחות, וזה עוד לפני שהזכרנו שגם אודי וגם ב.מ.וו מציעות גרסאות כניסה זולות יותר.
לכן, דווקא הכיוון של גרסאות משודרגות כמו ה-R עם המראה הספורטיבי או ה-CC עם יכולת עבירות משופרת, יכול היה בהחלט להעניק לוולוו קלף מנצח בקרב על הלקוחות, כל זאת במידה והן היו מתומחרות באופן תחרותי.
במצב הקיים, בו כדי לשדרג לגרסת ה-CC יש להוסיף עוד 20,000 שקלים ולחצות את קו ה-200 אלף שקלים (ולהזכירכם, עדיין מדובר בגרסת האבזור הבסיסית "קינטיק", עליה יש להוסיף עוד 20,000 שקלים כדי להגיע לגרסת "אקטיב" המציעה אבזור פחות מעליב).
לדעתנו, כדי להפוך לחברה מן המניין בחבורת הקומפקט פרימיום על וולוו לעשות מעשה ולהציע את הגרסאות המשודרגות של ה-V40 במחיר שקרוב למחיר גרסת הבסיס ובכך לאפשר ללקוחת לבחור את ה-V40 שמתאימה להם בעיצוב ספורטיבי (R-design), בניחוח שטח (CC) או בדגש לבטיחות מתקדמת עם V40 בגימור רגיל ובשילוב מערכות נהיגה מתוחכמות כמו למשל בקרת השיוט האדפטיבית עם בקרת פקקים שלוולוו ממילא כבר יש זמן רב על המדף.
>> יוקרה במימדם קטנים: כל נבחרת הקומפקט פרימיום של ישראל במבחן השוואתי ענק
