ובכן, אותו סמל מוזר כולל בתוכו את האותיות DS. אותן אותיות מסמלות ומעלות, במיוחד בקרב מורעלי סיטרואן, היסטוריה ורגשות נוסטלגיה חזקים, אך הקשר בין הרכבים החדשים הנושאים בכבוד את אותו צירוף אותיות אייקוני להיסטוריה של ה-DS לא באמת קיים. בסיטרואן פשוט בחרו לכנות את סדרת רכבי הפרימיום שלהם DS בצירוף הספרה המייצגת את קטגוריית הרכב – במקרה שלנו DS4. אפשר להשוות זאת למהלך השיווקי שעשתה בזמנו טויוטה עם הלקסוס, חטיבת רכבי הפרימיום של החברה.
ואכן קשה לפספס את בידול המותג כשמתבוננים על כל אחד מדגמי משפחת DS של סיטרואן. ה-DS4 מגיעה לארץ עם מערכת הנעה הכוללת מנוע טורבו בנפח 1.6 ליטר בעל עדר של 163 סוסים וגיר אוטומטי סטנדרטי בעל 6 הילוכים תוצרת חברת אייסין היפנית. כל רמות הגימור מאובזרות למשעי (על כך בהמשך) וטווח המחירים נע בין 158 אלף שקלים לגרסת הכניסה ל-195 אלף לגרסה המאובזרת ביותר.
רכב המבחן הגיע ברמת הגימור האמצעית שנקראת So Chic ותג המחיר שלו עומד על 175 אלף שקלים – לא מעט בכלל לרכב בגודל קומפקטי מתוצרת סיטרואן.
אמנם יש לציין שבחזית הרכב מופיע סמל שונה, אך עדיין ברור שמדובר ברכב צרפתי תוצרת סיטרואן והשאלה היא - בתג מחיר כזה - מה יש לה להציע ומול מי בדיוק היא תתמודד, כשעל הכוונת מגוון מתחרות חזקות כמו ב.מ.וו סדרה 1, אודי A3, אלפא ג'ולייטה ולקסוס CT200H מצד אחד ומצד שני רכבי פנאי דוגמת קיה ספורטאז', מאזדה CX-5 ועוד.
Vue de l'extérieur – מבט מבחוץ
לפחות לדעתנו התוצאה העיצובית מעט מוזרה אם כי חייבים להודות שהיא מושכת לא מעט תשומת לב מהסביבה. אמנם סביר להניח שזה קורה גם מאחר והיא חדשה לחלוטין וטרם נראתה על כבישי ישראל אך מכיוון שבכל מקרה היא לא צפויה להימכר כאן בכמויות גדולות יש להניח שהיא תמשיך לעורר עניין גם בעתיד. בניגוד לאחות הקטנה, ה-DS3, שקיבלה עיצוב מדליק של הוט-האצ' חם מבחוץ וחבילת פינוקים מבפנים, ה-DS4 נכנסת לנעליים מעט גדולות יותר מאחר והיא גם מתחרה בקטגוריה יקרה יותר, קטגוריה בה לסמל שעל מכסה המנוע יש משמעות רבה ובנוסף כאמור היא מנסה בו זמנית לגנוב לקוחות ממכוניות הקופה הספורטיביות (פולקסווגן שירוקו) וממשפחתיות הפרימיום (ב.מ.וו/אודי/אלפא) וגם להציג חזות של רכב פנאי כדי להתחרות ברכבי הפנאי הקטנים (ספורטאז', ג'וק). לכן קיבלה ה-DS4 תווי פרונט אגרסיביים ובשילוב הגבהת המרכב אין ספק שיש לה אפקט הגעה ונוכחות מרשימים. במבט מהצד היא מציגה עיצוב דמוי קופה שמסתיר את העובדה כי מאחור יש עוד שתי דלתות באמצעות הטריק הידוע אותו המציאה אלפא – הסוואת הידיות לפתיחת הדלתות. כמו כן ניתן להבחין במרחק בין הגלגלים לקשתות שמעליהם, שנועד להדגיש את ההגבהה שעבר הרכב. החלק האחורי מעוצב מאוד ומשלב אגזוז כפול (עיצובי בלבד – האגזוז לא באמת שם) ומשלים את מראה מכונית הפרימיום המשפחתית/קופה/פנאי הזו.
לכל אורך המרכב בולטת עבודת הפיסול של קווי המתאר המודגשים ומשלימים את החבילה גם פסי כרום יוקרתיים ועיצוב יפהפה לגלגלי המגנזיום.
התוצאה היא בהחלט מכונית יפה ומושכת תשומת לב, אם כי בהשוואה ל-DS3 המגובשת יותר העיצוב הכללי מעט פחות מוצלח וההתבססות על ה-C4 הסטנדרטית עדיין מורגש.
Vue de l'interieur – מבט מבפנים
הרושם החיצוני נמשך עם פתיחת דלת הנהג והכניסה פנימה. הרכב זועק: "אני פרימיום". זה מתחיל בסוג ובאיכות החומרים והבדים וממשיך באבזור עשיר, שילוב צבעים מוצלח ועיצוב מחמיא לעין הבוחנת ותחושה נעימה ליד הממששת.
שילובי העור עם תפרים בולטים יוצרים מראה ספורטיבי ומפואר. כסאות הנהג והנוסע מאוד נעימים, רכים ותומכים עם בליטות אוחזות בצידיהם. התחושה בכיסא הקברניט היא שהנהג ספון ומחובק בכיסאו ויהיה קשה מאוד להזיזו משם. גלגל ההגה מצופה עור וגדול למדי ומאוד נעים לאחיזה, אם כי הוא מעט עמוס מדי בכפתורי שליטה. החומרים המקיפים את הנהג רכים ונעימים. כל תפקודי התאים, המכסים והמגירות השונות משוככים מבחינת רעש ומגע. התחושה היא של פנים רכב איכותי ונעים מאוד לשהייה גם בזכות שילוב הצבעים המדויק והעיצוב המושך.
בנוסף ישנה גם תאורת פנים עשירה, אפילו בחלקו התחתון של תא הנוסעים, כך שלא תפספסו חלילה את דוושות האלומיניום המעוצבות עליהן דורך הנהג. כמו בעוד כמה דגמי סיטרואן מהשהים האחרונות גם פה השמשה הקדמית היא גדולה ופנורמית עם אופציה להסיט את ריפוד הגג מעט לאחור על מנת להגדיל את שטח החלון שמעל הפדחת. היתרון הוא שלנהג ולנוסע יש שליטה נפרדת על שטח החלון ונורא כיף להסתכל מעט למעלה ולראות את השמיים מעליך.
החסרון הוא שהגג מעט נמוך מהממוצע (כפי שקורה לא פעם ברכבים עם חלון בגג) ונהג גבוה יאלץ לשבת מעט נמוך מהרגיל כדי לא לשפשף את ראשו במגן השמש שמעליו. אך רצוי לא להתאונן על זוטות - ליושבים מאחור המצב חמור אף יותר. מעבר לבעיית גובה, או יותר נכון חוסרו בשל מבנהו הנמוך של הגג, מרווח הישיבה לא מרשים במיוחד והכניסה אליו מאוד לא נוחה דרך הדלת הצרה, אבל מעל לכל, משום מה נוסעי שורת המושבים השנייה לא זכאים לפריבילגיה של פתיחת החלון מאחר ופשוט אין אפשרות כזו. בסיטרואן יטענו שמדובר במכונית בסגנון קופה וידגישו את חצי הכוס המלאה: בקופה סטנדרטית גם את הדלת לא תוכלו לפתוח אז לפחות פה זה רק החלון. עם זאת לנו זה נראה משונה להקריב על מזבח העיצוב, אם כבר יש דלתות וחלונות, את האפשרות לפתוח אותם.
מצד שני מדובר פה ברכב נישה שמשדר את המסר: "אני שווה הרבה כסף גם אם אני לא פרקטי". השאלה הנשאלת היא אם הקונה הממוצע ירגיש שסמל ה-DS מספיק הצהרתי בשבילו ויסכים אף להקריב לטובת העניין את החלונות האחוריים.
הזכרנו כבר את רמת האבזור וזה המקום קצת לסבר את האוזן כיצד מפנקת ה-DS הזו את יושבי הרכב. זה מתחיל בשלט כבד ואיכותי שכולל מפתח נשלף. נעילת הרכב תקפל גם את המראות ותשאיר אורות דולקים למספר שניות כדי להאיר את דרך הנהג לביתו. עם פתיחת הרכב המראות נפתחות בחזרה, נדלק צמד פנסים המצויים בחלקן התחתון של המראות ומאיר כלפי מטה באור לבנבן תכלכל כך שהנהג והנוסע יראו היכן הם דורכים לפני כניסתם לרכב. למען האמת זה "שופוני" לא קטן – קשה להתעלם מהמופע האור קולי שיוצר הרכב הזה עם פתיחתו. מעבר לכך גם תאורת היום מעוצבת ומרשימה. עם תחילת הנסיעה הרכב דואג לנעול את הדלתות לשם הבטיחות אך במקרה של תאונה הוא גם ידאג לפתוח את נעילת הדלתות בחזרה. כמו כן ישנה בקרת שיוט עם זיכרונות שמתפקדת נפלא, מחשב דרך יעיל וקל לתפעול, חיישני גשם ואור, חיישנים לנסיעה לאחור עם תצוגת מרחק במסך הקונסולה המרכזית, תאורה יחודית שעוקבת אחר הפניה (לזכר הימים הטובים של סיטרואן), מזגן מפוצל עם בקרת אקלים, קירור בתא הכפפות, מערכת סטריאו מקורית בעלת איכות שמע טובה (לא מעבר לכך) עם שקעי USB ו-AUX, תמיכה בנגן אייפון ובחיבור נגנים באמצעות חיבור בלוטות' וכמובן שליטה מההגה.
אביזר חריג אפילו בקטגוריה זו הוא מערכת של עיסוי לגב התחתון לנהג ולנוסע שעובדת מצוין על הנקודה המתעייפת בנסיעה ארוכה. ישנה אפשרות לקסטומיזציה הן של צבעי התאורה בלוח השעונים והן של צלילי ההתרעה השונים אותם מפיק הרכב - והרשימה עוד ארוכה. למרות כל הנדיבות ישנו מקום אחד בו הרגשנו מעט חיסכון: הצג בקונסולה המרכזית ברמת הפאר שנבחנה פשוט למראה, קטן מימדים ובגוונים של שחור לבן, ונראה בברור כי למעשה אמור להיות שם מסך גדול יותר וצבעוני. זה לא נורא אבל כשמוציאים 175 אלף שקלים על רכב קומפקטי זה לא נעים שכל העת ניצבת מולך תזכורת בולטת שלמעשה התקמצנת על הכסף ולא רכשת את הדגם המאובזר באמת.
Bon voyage – דרך צלחה
בזכות מרווח גחון מעל לממוצע ברכבים משפחתיים מיד עם תחילת הנסיעה מורגשת תחושה מסוימת של "על הגובה”, אבל בגלל שבבסיסה ה–DS4 מבוססת על ה-C4 היא לא באמת מצוידת באותה ישיבה SUVית שולטת שאנשים כל כך אוהבים.
כמו כן, יש לציין שבמהרה מגלים שה-DS4 אינה מצוידת גם בתחושת ריחוף סיטרואנית, כמו שניתן למשל לפגוש ב-C5, והכיול הוא על הצד הנוקשה של הסקאלה, ככל הנראה כדי להצדיק את העיצוב דמוי-הקופה ולהקנות לרכב התנהגות דינמית יותר למרות ההגבהה של המרכב.
כתוצאה מכך במהירויות נמוכות ותנאי דרך הכוללים שיבושים עירוניים נרשמה נוחות ממוצעת בלבד, אך ככל שהמהירות עלתה ועברנו למוד שיוט כך ה-DS הרגישה נינוחה, מפנקת ורכה יותר.
מבחינת הביצועים, ה-DS מפגינה יכולת וסיבולת מצוינים. הנתון הרשמי של 8.6 שניות ל-100 קמ"ש אכן מורגש. המנוע הזה חי בכל סל"ד ושיא המומנט שלו זמין כבר ב-1,400 סיבובים נמוכים. הגיר מתפקד מצוין ובעל תגובה מהירה והוא מסוגל לנפק עקיפות בכל מצב ללא בעיה וכל האצת רמזורים משאירה את פשוטי העם הרחק מאחור.
לאחר האצות לעתים לגיר לוקח קצת זמן לחזור לשגרה והוא זקוק לעוד מספר רגעים כדי להירגע ולהבין שבסך הכל זו היתה רק עקיפה ולא טירוף בלתי נגמר של הנהג. השליטה הידנית בהעברת ההילוכים טובה אם כי מיותרת ברוב המקרים לנוכח תפקודו הטוב בדרך כלל של הגיר במצב אוטומטי. לחיצה על כפתור ה-S שליד מוט ההילוכים תשנה את הכיול להתנהגות עצבנית ומהירה תוך שימוש בהורדת הילוכים לבלימת הרכב ותוספת אדרנלין למחזור הדם של הנהג.
ההגה משדר לא מעט מידע ומשקלו ותגובתו טובים אך לא מדובר בהגה ספורטיבי ויש טובים ממנו. תגובות השלדה מאוד מדויקות ומעניקות מידע סביר לישבן הנהג אך למרות הביצועים המצוינים, היכולות הדינמיות הטובות והאפשרות שלה להיות לעיתים אפילו מהנה לנהיגה לא מדובר בפרטנרית שבאמת תעודד אתכם לצאת להשחיז פניות אלא באחת שפשוט מסוגלת לשמר את קצב התנועה המהיר האופייני לה בכל תוואי דרך גם כשהכביש מסתלסל.
להתראות Voir DS
למרות שהיא ממש לא סטנדרטית די מצער לגלות שגם סיטרואן יישרה קו באופן סופי ובפתחו של העשור השני של שנות האלפיים היא כבר לא מציעה את אותו יחוד וטירוף סיטרואני שהיא כה הטיבה להדהים איתו בכל פעם מחדש את עולם הרכב במאה הקודמת.
עם זאת, למרות שה-DS4 היא לא סיטרואן עם מאפיינים סיטרואניים קלאסיים, יש בה לא מעט אישיות ובסופו של יום חייבים לציין כי מדובר במכונית באמת טובה. ה-DS4 מוכיחה כי בסיטרואן יודעים ליצר מכוניות איכותיות ושיש להן מה להציע גם בתחום הפרימיום למוד הקרבות.
אנחנו מודים, בסופו של המבחן התקשינו להיפרד ממנה, מה שמראה שלמרות שהיא נופלת בין הכיסאות, או במקרה זה בין הקטגוריות, יש בה בהחלט משהו אך השאלה היא כיצד יתייחס הלקוח הממוצע ליצור הכלאיים הזה. האם היא רכב פנאי? קופה? משפחתית פרימיום? האם היא באמת יכולה להתחרות בג'יפונים האופנתיים? האם ניחוחות הפרימיום שלה חזקים מספיק בעבור הלקוח שמוכן להוציא לא מעט כסף על רכב קומפקטי כדי לוותר על סמל נחשק של ב.מ.וו, אלפא או אודי או אפילו לנצ'יה בחזית ולהחליפו בסמלה של סיטרואן? והאמת עוד משהו קטנטן מחניק פה מאחור, למה לעזאזל אי אפשר לפתוח חלון?
