וכך, יום אחד, במהלך דיון סוער וחסר הכרעה שעבר מזמן לפסים אישיים בסיומו של מבחן דרכים חשוב אך לא ממש מהנה, קבענו שצריך להצית מחדש את האהבה המוטורית של הבוחנים ולצאת למבחן כיפי בו כל אחד מאיתנו יגיע עם הרכב הכי מדליק, מפתיע ומרגש שהוא מכיר אבל בה בעת כזה שהוא יודע בוודאות שהוא לעולם לא ישקול לרכוש אותו לעצמו.
כדי לא להגרר למחוזות לא הגיוניים החלטנו רק על מגבלה אחת בדמות תג מחיר שלא יעלה על 250 אלף שקלים וקבענו להפגש, מבלי שנספר אחד לשני עם איזה רכב אנו מגיעים, בעוד שבוע במקום מסוים כשכל בוחן, לבד מהמכונית, יציג גם שתי משימות בהן נתחרה אחד בשני.
הבחירה
נעם: נהגתי בשנים האחרונות על המון מכוניות, אך המשימה לבחור אחת שגם מדליקה אותי וגם שאני יודע שאני לא אקנה לעולם היא בכלל לא פשוטה. בתור חובב דריפטינג היה ברור לי שהיא חייבת להיות עם הנעה לגלגלים הנכונים (כלומר האחוריים) מה שמיד צמצם עד מאוד את האופציות במחיר שמתחת לרבע מיליון שקלים. אז מה בעצם נשאר לנו שהוא חזק מספיק כדי לכשכש בזנב ובמחיר שפוי? מאזדה מיאטה – לא מיובאת כעת ביבוא סדיר והיא גם ממש לא מתאימה להגדרה של "לעולם לא אקנה" שכן אני מנהל עם אחת שכזאת מערכת יחסים בת יותר מעשור. ב.מ.וו סדרה 1? נו בחייכם, נכון שהאופי זה העיקר אבל היא ממש מכוערת ואני לא עיוור. וכך, רגע לפני שהתייאשתי ובחרתי במכונית הכי צפויה וסטריאוטיפית לכתב רכב מתלהב בדמות טויוטה GT-86, נזכרתי שלארץ מיובאת עוד מכונית עם הנעה אחורית ומנוע חזק יחסית ביחס למשקל העונה לשם סמארט.
לא, לא, אל תטעו, אני לא מדבר על הגרסה הנחנחית המוכרת לכם עם מנוע המפיק 61 כ"ס ונתוני האצה שמזכירים אופניים חשמליים, אלא על סמארט שעברה סדנת גבריות מאומצת במכון הכושר של בראבוס (סדנת שיפורים המתמחה בדגמי מרצדס) ומצוידת במנוע טורבו קטנטן בנפח ליטר המפיק 102 כ"ס. נכון, זה אמנם לא נשמע הספק מרשים במיוחד, אבל עם משקל עצמי של קצת פחות מ-800 ק"ג היא רושמת האצה למאה קמ"ש בתוך 8.9 שניות ומציעה זריזות שדונית בעיר.
הסמארט בראבוס לא רק מצוידת במנוע חזק וכוללת גם מתלים ספורטיביים, חישוקים גדולים עם צמיגים בחתך סופר נמוך ושלל אביזרי נוחות - ממערכת שמע הכוללת DVD וקישוריות בלוטות', דרך מושבי ספורט, הגה קטן ומזמין עם אפשרות לתפעול הגיר בעזרת צמד משוטים בצדי ההגה ועוד. המחיר בהחלט לא נמוך ומתחיל ב-185 אלף שקלים ומגיע ברכב המבחן, הכולל גג נפתח חלקית שניתן לפרק את מסילות הצד שלו וגם ככל הנראה כל תוספת אפשרית בקטלוג, לגרד את רבע מליון השקלים. בהחלט המון במדד יחס של מטראז' פח פר שקל שכה חביב על מר ישראלי אבל עונה בול להגדרה שקבענו למבחן הזה. ויש לה גם המון אופי וסטייל שמתאים למי שגר כמוני בעיר הגדולה.
ניר: כמו לכל אחד, גם לי יש סטייה - אני אוהב טנדרים אמריקאים. הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי, החקלאי המסוקס שתמיד רציתי להיות וכנראה לעולם לא אהיה. אני אוהב את העוצמה שיש לי ברגל ימין עם כמעט 400 סוסים זמינים לכל גחמה, את העובדה שעם מטר שישים ושמונה ס"מ של גובה אנושי ומבט תמידי על העולם מלמטה, מאחורי ההגה של שברולט סילברדו אני מסתכל על כולם מלמעלה, מודה - תסביך של מאותגר גובה. לסילברדו יש את הנוסחה המושלמת עבורי לחפות על נחיתות הגובה ולגרום לי להרגיש מלך הכביש, תסביך של חנון מופנם שתמיד חלם להיות מלך הכיתה המוחצן. בנוסף מדובר בדיל מאוד משתלם גם ביחס של מטראז' לשקל ולא רק ליד הסמארט. מכיוון שמדובר ברישיון משאית הוא פטור ממיסים מה שאומר המחיר ההתחלתי עומד על 190 אלף שקלים (לגרסת 4X2) ומגיע לבדיוק 250 אלף שקלים ל-LTZ המפואר עם הנעה 4X4 שארגנתי למבחן. שווי השימוש הוא אפס וניתן לקבל החזרי הוצאות כבר מהקילומטר הראשון. בגרסה הבסיסית יש לו שישה מקומות ישיבה ותא מטען ענקי שיכול להכיל גם מכונית עירונית קטנה בתוכו. בנוסף, יש לו גם ביצועים לא רעים עם מנוע שמאיץ את 3.2 הטונות מהר יותר מרוב המכוניות בכביש ותא נוסעים מהודר עם מושבי עור כמו במכונית מנהלים מהשורה הראשונה.
המפגש
נעם: ניר כנראה מאוד מתגעגע לצבא ואם נותנים לו את האופציה הוא מנהל במבחני דרכים את צוות הבוחנים כמו מ"כ בטירונות, כולל הקטע של השכמה לפני צאת החמה ותיזוזים עד צאת הנשמה. ברגע של חולשה, גם הפעם, הסכמתי להפגש בשעה הזויה שאני מכיר רק מהצד השני משנותיי כבליין צמרת בגוש דאנס, אך ממש רגע לפני שיצאתי מהבית בחושך מוחלט תוך כדי קללות נמרצות נזכרתי שבניגוד למבחנים גדולים עם 7 או 9 מכוניות כאן המטרה היא ליהנות וכדי לעשות את זה צריך להתחיל את היום ברגל ימין – משמע לחזור לישון לעוד שעה. וכך, באיחור אופנתי קל, התקרבתי לנקודת המפגש שלנו ומרחוק זיהיתי איש קטן עומד ליד גוש מתכת גדול.
"למה אני לא מופתע בכלל? תתחתנו כבר וזהו", הפטרתי לעברו של ניר שעמד ליד הפיק-אפ הוולגרי של הרד-נקס. "אתה מה-זה מקורי, פשוט מדהים, תמכור כבר את הפיג'ו הקטנה שלך, תקנה אחד משומש כזה ותחסוך מאיתנו לראות את התפלץ הזה בכל הזדמנות. אנחנו בוחרים את המכונית הכי קולית בארץ – אתה מביא טנדר של דודג', מחפשים מכונית שעושה הכי הרבה רושם על בנות – מפתיע, מפתיע, אתה מגיע עם טנדר של פורד, עכשיו ההוראה הייתה להביא רכב "מקורי ולא צפוי" ומה נגיד, חשבת בענק מחוץ לקופסא והבאת שוב פעם טנדר - הפעם מתוצרת שברולט. מזל שאין עוד חברות אמריקאיות כי אחרת בטח בפעם הבאה שהיינו עושים כתבה על משפחתיות פרימיום או מיניוואנים היית מביא אחד כזה באמתלה שמדובר ב"טוויסט מעניין באותו מחיר".
ניר: האמת היא שיש עוד יצרנים של טנדרים מגודלים (ניסאן טיטאן וטויוטה טונדרה) אך הם לא מובאים ארצה. מלבד זאת, כמה שחשבתי שהחלום שלי ביזארי, כשראיתי את הנקודה הלבנה הקטנטנה מתקרבת, חשתי הרבה יותר נורמלי. "האמת, מזל שאני יודע שאתה עדיין משתין בעמידה, כי לא ממש ברור לי איך אפשר להיראות גברי ולנסוע בכזאת מכונית". "סדנת גבריות" עברה הסמארט, עאלק, זה כמו להגיד שפאריס הילטון וניקול ריצ'י הפכו לבנות הכפר אחרי הריאלטי המטופש שלהן. אני יכול להבין את הצורך ברוח בשיער ההולך ומדלדל, את יתרון ההנעה האחורית (למרות שבכביש גם הסילברדו מניע את הגלגלים האחוריים), אבל פשוט לא מסוגל להבין למה צריך לשלם כמעט רבע מיליון שקלים בעבור קופסת גפרורים שכזו שאינה מסוגלת לעשות שום דבר פרט לשמש תחליף לקטנוע בעיר.
המשימות
לאחר ששנינו סוף סוף גמרנו להתייחס בצורה בוגרת ועניינית לבחירה שהביא השני הגיע הזמן לגלות איזה שתי משימות רקח כל מאיתנו.
נעם: "תן לי לנחש, המשימות שלך כוללות העמסת באלות של חציר וגרירת רכבו של המתחרה".
ניר: "מצחיק, אבל לא. אני יכול לגרור את הטרקטורון העירוני הזה עם הגג שהבאת בלי בעיה סתם בשביל הכיף, אבל אני הלכתי על שתי משימות הוגנות לחלוטין שמתאימות לכל מכונית – מרוץ דראג ואתגר להגיע ליעד מסוים במרחק מספר קילומטרים בדרך המהירה ביותר". "מה אתה הבאת לנו? מבחן נתוני פליטת מזהמים? תחרות חסכון בדלק?" עקץ ניר בחזרה.
נעם: "לא, ממש לא, אני הלכתי על אתגר דריפטינג ועל משימה שבדומה לזו שלך כוללת הגעה ליעד מסוים, אממה - הוא בלב תל אביב וכדי להגיע אליו צריך להחנות את הרכב כחוק ולהגיע רגלית. מה אני אגיד, אין ספק שהבחירה ההגיונית שלך בסילברדו מתאימה בול לאתגר הזה".
דראג רייס
נעם: האמת, חששתי מהמבחן הזה אבל החלטתי, בלוחמה פסיכולוגית, לערער את ביטחונו של ניר. "אתה צריך לזכור שהעניין הוא יחס הספק/משקל ובזה, איך נאמר זאת בעדינות, לא הייתה מזיקה לרכב שלך איזו דיאטה קטנה. תזכור שלטנק מרכבה יש אלף כ"ס ועדיין גם שברולט ספארק לוקחת אותה בפתיחה וזה עוד מבלי לדבר על מקדם הגרר שלך...".
ניר: על פניו נעם צודק, אבל כרגיל הוא קורא בעיקר את הכותרות או את איך שהדברים נראים. בפועל נכון שהסילברדו נראה כבהמה מגושמת אבל עם 397 כ"ס חלקי 3,270 ק"ג של משקל עצמי היחס הספק למשקל בסילברדו הוא 8 ק"ג לכל כ"ס. בסמארט יש 102 כ"ס הסוחבים 795 ק"ג וזה נותן 7.79 ק"ג לכל כ"ס, אמנם לכאורה יתרון קל לסמארט אבל כשמשווים את נתון המומנט בו מצטיינים מנועי דיזל היתרון עובר לטובת השברולט שנהנית מ-105.4 קג"מ או במילים אחרות קג"מ אחד לכל 31 קילו. לסמארט, לעומת זאת, יש 15 קג"מ שנותנים קג"מ אחד לכל לא פחות מ-53 קילו.
בסיכום שיעור המתמטיקה המייגע אנחנו נעמדים ביישור קו על מסלול במנחת מגידו שנקי כרגע מכלי טייס, סופרים שלוש שניות לאחור ומוחצים את הדוושה עד תום. הסמארט אכן מעניקה תוקף ללוגו בראבוס ונורית מהמקום בנחישות תוך שהיא מראה לשברולט את הישבן המצומק והמחוטב שלה. למפלצת קצת קשה בהתחלה להזיז את הכבודה ובקרת האחיזה לא מפסיקה להבהב תוך שהיא עושה כל מאמץ למנוע מהגלגלים האחוריים להסתחרר, אלא שלמרות הזריזות של הסמארט ב-65 קמ"ש הסילברדו מתחיל לסגור על קופסת השימורים ומיישר איתה קו רגע לפני שמחוג המהירות נוגע בספרה 100.
ניר טוען שנעם עם הסמארט נערך לזינוק עם גז וברקס לחוצים בדרך לא חוקית בניסיון לדמות בקרת שיגור ושיש לעשות עוד מקצה עם זינוק חוקי, אבל הסיפור חוזר על עצמו במקצה הבא וגם בחמשת אלה שבאו בעקבותיו - הקטנטנה מזנקת מדהים אבל לקראת ההתקרבות למהירות תלת ספרתית היא נחלשת ו-400 הסוסים האמריקאים עושים את שלהם ומשאירים את הסמארט מאחור.
נעם: "ניצחתי! בכל פעם הסמארט הקטנה הראתה ששרירים זה לא הכל בחיים".
ניר: "באמת? ניצחת על מה אתה מדבר? אני תמיד עקפתי אותך בסביבות 90-95 קמ"ש ולפי מה שאני זוכר בדפי נתונים של מכוניות הנתון שמעניין אנשים הוא התאוצה ל-100 קמ"ש ולא ממש ראיתי אף קטלוג, גם לא של סמארט, עם נתון של 0-85 קמ"ש".
נעם: "אבל החיים זה לא אפס למאה ובחיים האמיתיים, כשרוצים לעשות פתיחה כוחנית ברמזור הסמארט הרבה יותר מרשימה".
ניר: "תירוץ של לוזרים, תודה שהפסדת".
לבסוף החלטנו לערב גורם שלישי ולהרים טלפון ל-א', אושיה ידועה בתחום מרוצי הרחוב שקבע שטכנית אמנם הסילברדו ניצח אבל מכיוון שזה לא כוחות והסמארט הובילה בבירור בתחילת הדרך, המדמה פורמולת רמזורים טיפוסית, ניתן להכריז על תיקו דחוק.
ריקוד אומנותי על הצד
נעם: "עם מנוע אחורי, משקל קל ושלדה קצרה שאמורה לאפשר כניסה מהירה להחלקה הסמארט צריכה להרשים כאן אך היא מצריכה מיומנות כדי לשמור על דריפט ארוך ולא להסתחרר. עם זאת, אחרי קורס דריפטינג בהונגריה והרבה אימונים בארץ, זו לא אמורה להיות בעיה. הסילברדו כל כך ארוך וכבד שאני כבר מדמיין איך ניר קוצר את שדה החיטה הסמוך בניסיון הראשון להחליק את הזנב".
ניר: "גם נהג דריפטים מיומן כמו נעם יתקשה לשמור את הסמארט הקצרה בהחלקה. לסילברדו מנוע עם מומנט אדיר ובסיס גלגלים ארוך שדווקא עוזר לשמור על הרכב הרבה זמן על הצד ונכון שיש לו גיר עצל, מתלים רכים ומושב חסר תמיכה צדית כך שזו תהיה משימה קשה להיכנס לזווית החלקה מרשימה וגם לא להחליק מהמושב".
ניר יוצא ראשון עם הסילברדו ומצליח, לאחר כמה ניסיונות, לבצע החלקה קצרה. אמנם אין כאן הרבה דרמה ועשן מהצמיגים אבל בהחלט יש היגוי יתר מוחשי. כעת מגיע תורו של נעם עם הסמארט שלהזכירכם הוא שקבע את המשימה הזאת. לפני היציאה לדרך הוא מחפש את מיקומו של הכפתור השולח את השומרים האלקטרונים למנוחה ומנתק את בקרת האחיזה, אך לזוועתו מגלה שההורים של הסמארט לא ציידו את ה"ספורטיבית" שלהם במתירנות מתבקשת. כנראה שעם בסיס גלגלים כל כך קצר הם מעדיפים את הלקוחות שלהם מעט פחות שמחים, אבל חיים ונושמים. הג'ינג'י שולח קללות מכאן ועד שטוטגארט ויוצא בכל זאת לנסות את מזלו אך עם 102 כ"ס, צמיגים ברוחב 225 וחתך 35 (!), יחד עם בקרה היסטרית, כל הניסיונות והפרובוקציות שבעולם לא מאפשרים יותר מפסיעה קלה של הזנב הצידה.
הדם עולה לנעם לראש והוא מחליט לנסות להוציא את הפיוז של מערכת בקרת היציבות המעצבנת הזו, אך בספר הרכב אין שום דיאגרמה או רשימה שמספרת למה שייך כל פיוז וניר עוצר את ניסיונות החיפוש בטענה שלא מומלץ לעשות ניסוי וטעיה בפיוזים של מכוניתו הפרטית של מנכ"ל היבואן.
ניר: "ממש קרב אוויר בין 747 ל-F16. אני מקווה שבניגוד למשימה הקודמת בה ניסית להמציא מחדש את החוקים, אתה מודה שהפעם הפסדת. אגב, אתה מוזמן לסיבוב על הבהמה, כדי לראות מי בחר את הכלי הנכון למשימה הזו, אני בטוח שתסכים איתי מיד".
הסילברדו אמנם לא מיועד למשימות מסוג זה אבל עם מעט מאמץ נעם מוכיח שכשאוחז בהגה אידיוט מספיק נחוש שמבין משהו בריקוד על הצד גם המפלצת יכולה להפוך למחליקה אומנותית. רעש הצמיגים ומיסוך העשן לא מאפשרים לו לשים לב שניר מסמן לעצור מחשש שבקרוב לא יישאר בשר בצמיגים למשימות הבאות.
עכבר העיר מול עכבר הכפר
מעודד מהניצחון הברור שלו ניר מציע לפנות מיד למשימה הבאה במסגרתה המכוניות יצאו מהמנחת במגידו לכיוון תחנת הדלק בצומת מגדל העמק בדרך להפסקת הצהריים.
נעם: "אני מריח עוד משימה תחמנית מבית נב"ז – אתה נוסע דרך השדות בקו ישר בשבילים מהירים שאתה מכיר ואתה שולח אותי עם הסמארט לעשות דרך כפולה באורכה על כביש עמוס חד נתיבי בחלקו ועמוס במצלמות המהירות ושוטרי תנועה- ממש יופי".
ניר: "זו משימה לגיטימית לחלוטין, מדובר ביעד שאין בעיה לשני הרכבים להגיע אליו, אף אחד לא אומר לך לא לנסוע דרך השטח. רכבי ליסינג רבים עושים זאת כל הזמן, אבל אני ממליץ, אם אתה רוצה להחזיר את הצעצוע שלך שלם למרצדס, לעשות את זה דרך הכביש. בכל מקרה, חבל על הזמן בוא נצא לדרך".
ניר: "אני מכוון את מערכת הניווט בסמארט של נעם מכיוון שמצפון לחדרה הוא מאבד את ההתמצאות המרחבית שלו. הוא ייסע בדרך עוקפת מכביש הסרגל ואני דרך השדות כמובן. רגע לפני הזינוק אני משלב את ההנעה הכפולה בסילברדו, פחות מהנה אבל המשימה עכשיו היא להגיע הכי מהר, ואם על אספלט יבש הצמיגים האחוריים איבדו אחיזה בקלות, על מצע הקרקע החלקלק של עמק יזרעאל אמצא עצמי מהר מאוד מסתבסב ומביט לכיוון מממנו הגעתי".
חולפות לא יותר מדי דקות וניר מגיע עם חיוך מאוזן לאוזן לנקודת המפגש, הסטופר מופעל והדקות חולפות. הוא מזמין קפה, מדליק סיגריה ולבסוף, 15 וחצי דקות מאוחר יותר, מגיע נעם יחד עם קופסת השימורים הקטנה שלו.
ניר: "בוא, אתה בטח מותש מהדרך, אני כבר הספקתי לנוח, לשתות קפה ולהזמין לנו אוכל. אגב, בגלל האיחור השני שלך היום אתה משלם".
נעם: "בסדר, בסדר, העיקר שאתה מרוצה מהמשימה התחמנית שלך, חכה חכה אנחנו תיכף עוזבים את העמק וחוזרים לתל אביב ואז נראה מי יצחק אחרון".
רוטשילד שייק 
נעם: "למזלך, זו לא שעת פקקים ותוכל לנוע יחסית בחופשיות עם המשאית שלך בעיר, אבל אז... אז תצטרך למצוא חניה חוקית ולא בחניון בתשלום ואיך נגיד את בעדינות - עם אורך של 6.6 מטרים אתה צריך לפחות 2 מקומות חניה פנויים וזה ממש לא מצרך זמין בתל אביב. אני מקווה שאתה בכושר טוב, כי הכי כדאי לך להחנות בחניון 'חנה וסע' בכניסה לעיר ופשוט להתחיל לרוץ".
ניר: "אני שונא את העיר הגדולה, את הצפיפות הנוראית ובעיקר את הלך הרוח התל אביבי. להסתובב עם הסילברדו כאן זה כמו להיכנס עם פיל לחנות חרסינה, וכבר ברמזור הראשון נעם נעלם לי באופק. ה-WAZE מכוון אותי בדרך אל היעד כשבדרך אני כמעט דורס שני הולכי רגל שהחליטו לקפוץ לכביש ושלושה קטנועים שלא מבינים את הקושי בתמרון הבהמה הגדולה בעיר".
נעם: "הסמארט לעומת זאת, ממש כמוני, מרגישה בבית. המנוע מגיב בזריזות לגחמת רגל ימין, ועם רק קצת יותר משניים וחצי מטרים של אורך ההשתחלות בתנועה הסואנת מעולם לא הייתה פשוטה יותר. תוך דקות אני מגיע לרוטשילד ומזהה מיד כמה רצועת כחול לבן פנויות ברחובות הסמוכים. הן אמנם לא יספיקו לאף מכונית אבל יוכלו לאכלס בקלות את המכונית העירונית הקטנטנה הזו. בכל מקרה אני מחליט שמה שנראה כמו אופציה לחניה ששווה להסתער עליה בכל יום אחר היא רחוקה מדי מבית הקפה וממש אין שום סיבה ללכת ברגל אפילו כמה עשרות מטרים. אל מול הכניסה למקום המפגש אני מבחין בכמה אבני שפה בצבע הנכון. אמנם גם בעבור הסמארט מדובר במקום קטן מדי לתמרון חניה רגיל אך, כזכור, לרכבי סמארט יש גם אישור להחנות בניצב למדרכה ואפילו להעלות במקרה הצורך צמד גלגלים על המדרכה וכך בתוך שניות הסמארט כבר חונה".
הסטופר מתחיל לרוץ ונעם דופק כניסה מרשימה למקום המפגש האופנתי. הוא מספיק להכיר את חבורת הבנות המצודדות שיושבת באחד השולחנות, מבקש להצטרף אליהן כי הוא לא אוהב לשבת לבד ומציין כי יתכן שהוא יצטרף להמתין הרבה מאוד זמן לעמיתו שמחפש עכשיו חניה בטירוף. הדקות חולפות ועוברות ואיפשהו, ממש רחוק משם, ניר מצליח למצוא סוף סוף מקום שאפשר להשחיל בו את הענק הלבן. ניר מתמרן בזהירות, יוצא מהרכב ופותח בריצת אמוק שגורמת לו להצטער על כל סיגריה שעישן בשנה האחרונה. נעם כבר שקוע בשיחה עם רותי, דנה ושירה החמודות והוא כבר כמעט שכח שהוא בעצם ממתין למישהו. לפתע, כעבור 20 דקות, נכנס לבית הקפה בחור מיוזע ומתנשף. כן, זהו ניר שמנסה להסדיר את הנשימה. 
דוד או גוליית?
נעם: "אז איך אתה מרוצה מהבחירה שלך עכשיו?"
ניר: "למרות קשיי הנשימה, עדיין בעיני הסילברדו הוא התגשמות חלום. כיף לחוש אותו, או במקרה הזה לנהוג בו. מה איתך, אתה מחליף את האלפא והמיאטה וקונה סמארט?"
נעם: "כנראה שלא, אבל אחרי יום עם הסמארט אני חייב להסכים עם משפט אחד שמשמש לך, מאותגר הגובה, כמוטו בחיים. כשאני מתבונן בסמארט אני מבין שדברים טובים באים באריזות קטנות וגם אם בחיים לא אקנה אותה, סמארט היא חוויה אמיתית, ועל אחת כמה וכמה בגרסת הבראבוס נטולת הגג".
כצפוי, להסכמות לא ממש הגענו, אך בסופו של יום כן הסכמנו סוף סוף על דבר אחד וקבענו שהשוני הכל כך גדול בתפיסות העולם שמובאות בכזו קיצוניות בשתי המכוניות הללו הוא זה שהופך את עולם הרכב לשלם ומעניין הרבה יותר. אה כן, בעצם הסכמנו על עוד משהו - הפעם גם ממש נהננו מהמבחן.
>> אנחנו בוחרים את המכונית הכי קולית בישראל
