לא, אנחנו לא מדברים על המונית הצבעונית של האבא הצעיר עידו רוזנבלום שעושה חידונים ומחלק לנוסעיו כסף וגם לא על כמה נהגי "גט טקסי" שהצליחו איכשהו להכריח מדינה שלמה לשמוע על חילוקי דעות בגובה חמישה שקלים והסכסוך המקומי עם החברה שמספקת להם עבודה, אלא באופן כללי על האינטראקציה המאוד מיוחדת הזו בין שני אנשים זרים שנפגשים סתם באמצע החיים לזמן קצר וככל הנראה לא יפגשו יותר לעולם.
יש נהגי מוניות שמנצלים את הבמה שניתנה להם ואת הפקק בדרך ליעד שלכם ובעל כורחכם מאלצים אתכם לשמוע את משנתם הסדורה בנושא הזמר המפורסם והקטינות, הבחירות המקומיות, השיחות עם הפלסטינאים והסכם הגרעין המתגבש עם איראן.
מצד שני, יש נהגים הניחנים ביכולת הקשבה יוצאת דופן וברגישות לזהות מתי עולה להם למונית מישהו שצריך עצה טובה או פשוט לשפוך את מה שעל ליבו ומעניקים לו מעבר להסעה ממקום א' למקום ב' קצת זמן איכות ואוזן קשבת.
נהג המונית הניו יורקי ג'וזף דג'אן שייך לנהגים מהזן השני אך בניגוד לסתם נהגי מוניות עם הרבה סבלנות, בעבור נוצרים נסיעה במונית של דג'אן יכולה לשמש תחליף נייד לביקור בתא הוידויים בכנסיה.
"זה מאפשר לי לפגוש הרבה אנשים ולפעמים לתקשר איתם וזה נותן לי אפשרות לטפל כשזה נחוץ ולעזור למי שלא היה מגיע לתא הוידויים".
אמנם דג'אן היה מעדיף שכל הנוסעים שלו היו הולכים לכנסיה בימי ראשון, אבל הוא טוען שהמונית שלו יכולה לשמש לרבים מהם תחליף טוב. הכומר-נהג מרגיע ומציין שלא כל מי שעולה על המונית שלו חייב להתוודות בפניו או לדבר על אמונה דתית ואין לו בעיה לדבר גם נושאים יותר קלילים או סתם לשים לנוסעים מוזיקה כדי שיהיה להם נעים.