במקביל לאקשן התחרותי הצפוי על המסלול באילת בשני ימי המרוץ השבוע, בפרקי הזמן הנדרשים להכנות בין מרוץ למרוץ (קארטינג, סופרמוטו וכמובן מקצי הפורמולה השונים), אדם פרנק וזוגתו אפרת הופמן יהיו אלה שידאגו לשמר את האנרגיות הגבוהות של הקהל.
למרות שמדובר בעיר הנופש הדרומית אילת המתמחה בנופש פעיל לא מדובר בצוות בידור במחוזות קלאב מד שהושאל מאחד המלונות אלא במופע מוטורי מעלה עשן ומרובה החלקות או כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית - דריפטינג.
סחיפות זנב היו תמיד חלק מהספורט המוטורי, במיוחד בעידן בו מגבלות האחיזה של מכוניות המרוץ היו נמוכות ובמרוצי שטח, אבל בשנות השבעים טכניקת הנהיגה הזו הפכה לפופולרית במיוחד במסלולי המרוץ היפניים לאחר שקונימיצו טקהאשי שיכלל את הוצאת הישבן לרמה של אמנות שהביאה לו ניצחונות על מסלולי המרוצים כמו גם קהל מעריצים שהתאהב בסגנון הנהיגה המרהיב. נהגי מרוץ מקומיים חיקו אותו וגם חובבי מרוצי הרחוב הבלתי חוקיים ביפן סיגלו לעצמם יכולות החלקה מרשימות.
בשנות השמונים קייצ'י טצ'ושיה היפני הבין שאולי כדאי להפוך את סגנון הנהיגה המרהיב לענף ספורט רשמי. טצ'ושיה הבין שאם ממילא הקהל המקומי מתעניין בעיקר באקשן על הצד בעיקולים אפשר לוותר על קטעי הנסיעה הישרים ולהמציא חוקים וכללים לתחרויות בהן על המתמודדים לעבור את המסלול כולו כשרכבם נמצא על הצד.
במשך שנים ספורט הדריפטינג נשאר בגדר תופעה יפנית מקומית ורק באמצע שנות התשעים חצה את האוקיינוס והחל לצבור פופולריות באמריקה ולאחר מכן גם באוסטרליה, באירופה ואולי לא פחות חשוב מכך בשנים האחרונות - גם ביו-טיוב.
דריפטינג: הנקודה הישראלית
אדם פרנק ואפרת הופמן נפגשו כשהיו מדריכי נהיגה בבית ספר לנהיגה מתקדמת "מסלולים", התאהבו אחד בשני ובספורט הדריפטינג ומכיוון שלא יכלו לממש את אהבתם המשותפת לשריפת צמיגים בארץ, לאחר התלבטויות העתיקו את מגוריהם להונגריה שם קיימת סצנת דריפטים שוקקת יחסית. שניהם משתתפים באליפות הונגריה ובאליפות אירופה בדריפטים ולפני כשלוש שנים הם יסדו על אדמת הונגריה את MyWay, בית הספר העברי הראשון לדריפטינג.
כעת, לאחר שכבר זכו להכרה בסצנת חובבי הדריפטים באירופה, פרנק והופמן סוף סוף יוכלו להפגין את ביצועיהם באופן חוקי על אדמת ציון במסגרת מרוץ הפורמולה באילת.
"התפקיד המרכזי שלנו הוא לתת שואו לצופים, לא תהיה כאן תחרות דריפטינג אלא מופע ראווה", מסבירה לנו אפרת הופמן.
מה זה בעצם תחרות דריפטינג?
"תחרות דריפטינג כוללת שלבי מוקדמות בהם כל מתמודד צריך להפגין את יכולותיו באופן עצמאי מול השופטים. מי שזוכה לציונים גבוהים עולה לשלבים הבאים שכוללים נהיגה בצמדים תוך כדי צואיז'ו".
צואיז'ו? – אני מצטער שאני לא חזק ביפנית, מה זה?
"זה שלב בו, כאמור, על צמד מתחרים לנהוג זה בעקבות זה או יותר נכון זה לצד זה. הרעיון הכללי הוא שהרכב השני צריך לחקות באופן המושלם והצמוד ביותר את ההחלקות של הרכב המוביל. העניין הוא לא לעקוף או לסיים ראשון אלא לבצע ביצוע מושלם ככל האפשר, כשכל מקצה כולל צמד הקפות בהן פעם אחת המשתתף מוביל ופעם אחת עוקב".
על איזה מרחק שומרים ביניהם המתחרים, 2 מטרים? מטר? כמה עשרות סנטימטרים?"ברמות הגבוהות המרחק לא עולה על סנטימטרים בודדים ובביצוע טוב המכוניות נעות ביחד כאילו היו גוף אחד".
זה לא מסוכן?
"יש פה ושם גם תאונות אבל לרוב, בגלל שהמכוניות למעשה מחליקות לאותו כיוון, מדובר בפגיעות קלות בפח או בפגושים, לא הרבה מעבר לכך".
מה תעשו על המסלול באילת?
"כאמור זו לא תחרות, אנחנו כאן אדם ואני ועוד שלושה נהגים הונגריים מוכרים מהסצנה שם וביחד ניתן מופע ראווה שבשיאו נעשה צואיז'ו, או במילים אחרות דריפט קבוצתי של חמש מכוניות במקביל".
זה מסלול למרוץ פורמולה. הוא בכלל מתאים לדריפטים?
"מבחינתנו אמנם יש בו שתי ישורות מיותרות אבל יש בו גם רצף של כמה פניות שבול מתאימות למכוניות שלנו".
סיבובים ראשונים על המסלול באילת
באיזה מכוניות אתם למעשה משתמשים?
"כל רכב דריפטים אמיתי צריך להיות מצויד במנוע חזק עם הרבה מומנט והנעה אחורית. מכיוון שרוב המכוניות המודרניות עמוסות בשלל מערכות למניעת החלקה ובכיול שילדה סלחני לטובת אחיזה גבוהה אנחנו, כמו רוב הדריפטרים המקצועיים, משתמשים במכוניות ישנות יחסית שיש להן את מרכיבי ההתנהגות שאנו מחפשים, כשלתוך המרכבים הללו משתילים מנועים מודרניים וחזקים. ביפן בעיקר אוהבים מכוניות קופה יפניות כמו ניסאן סילביה, טויוטה סופרה ומאזדה RX7 משנות התשעים ובאירופה הרכבים של ב.מ.וו מאוד פופולרים ואנו עושים שימוש בבימרים מסדרה 3 משנות השמונים (דור שני) וראשית שנות התשעים (דור שלישי) בהן הושתלו מנועי וי.8 חדישים בעלי הספק ידידותי של כ-325 כ"ס והמון מומנט בכל מצב".
המרוץ הזה עושה לכם חשק לחזור לארץ?
"רצון תמיד יש לנו, אנחנו ישראלים באופיינו, יש לנו משפחה בארץ. הונגריה היא גלות, אמנם נחמדה, אבל גלות מבחינתנו.
יש לנו את החלום לחזור ולעשות את מה שאנחנו עושים בהונגריה גם בארץ שלנו אבל מצד שני כשאני רואה את שלל הבירוקרטיה בה הכל כאן מתנהל אני מבינה שזה עוד יקח זמן. עם זאת, ללא ספק כעת ניתן כבר לראות את האור בקצה המנהרה".
>> הכשרה מקצועית: אנחנו מנסים להפוך לקן בלוק תחת ידיהם המיומנות של פרנק והופמן