אך למרות ההוראות הקבוצתיות, הדרמה סירבה לגווע כשביום לאחר מכן רומה נתקע עם פנצ'ר שדרש עיקוב של יותר מחמש דקות והעמיד את הפער בין השניים על 26 שניות לטובת פטרהנסל בתום הסטייג' הלפני אחרון. למרות הביקורת החריפה מהעיתונאים, הנהלת המרוץ ואלפי צופים שהגיבו בזעם בדף הפייסבוק של X-raid על ההחלטה, מנהל הקבוצה השאיר אותה על כנה ושלח את רומה ופטרהנסל לשייט בנינוחות את קטע המרוץ האחרון בדרך לקו הסיום בוולפריסיו.
בתגובה לביקורת אמר קוונדוט: "זו הייתה הדרך היחידה להחזיר את כולם בשלום הביתה מבלי שהתחרות הפנים קבוצתית תגרום תאונה לאחד הצוותים". בפועל נראה שמיני פשוט רצתה למלא את הפודיום, גם על חשבון הפגיעה ברוח הספורטיבית של המרוץ.
למרות שהיה מעדיף כנראה לעמוד על המדרגה הגבוהה בפודיום בלי קומבינה פנים קבוצתית שלמעשה העניקה לו את הניצחון, עשור לאחר שניצח את הדקאר בפעם הראשונה על גבי אופנוע, נאני רומה חוזר הביתה עם פסלון זהב של הנווד האפריקאי.
עם זאת לדעת רבים, הגיבור האמיתי של הקרב הזה הוא ללא ספק פטרהנסל, שהוכיח לכולם מדוע הוא מכונה "מיסטר דקאר" תוך שהוא מפגין במחצית המרוץ השנייה יכולת נהיגה מהירה ומדויקת והכי חשוב ללא כל טעויות.
מלבד התקרית שהשאירה טעם מר בסיום, דקאר 2014 ייזכר כאחד המרוצים הקשים ביותר ב-35 שנות המרוץ, וללא ספק כקשה ביותר מאז שהעתיק את מיקומו מאפריקה לדרום אמריקה. טמפרטורות שהגיעו ל-50 מעלות, קטעי דירוג שנערכו בגובה של 4,000 מטרים מעל פני הים והקשו על יכולת הנשימה של המנועים ורוכבי האופנועים, דיונות הענק של נוביל, איקואיקו, קופיאפו ומדבר אטקמה ושני קטעי מרתון לאופנוענים בהם אין להם תמיכה טכנית הביאו לאחוזי פרישה גבוהים של יותר מ-50 אחוז מהמשתתפים.
אופנועים – דומיננטיות של איש אחד
אחרי שנעדר מהמרוץ בשנה שעברה בשל פציעה באימונים לקראת הדקאר, מארק קומה הגיע חדור מוטיבציה ולמעשה מסטייג' 5 הוביל את המרוץ עד קו הסיום בפער גדול של שעתיים מהמקום השני. ההישג של קומה מרשים עוד יותר בהתחשב בתוצאות של יתר הרוכבים המנוסים שהפגינו השנה ביצועים בינוניים כמו סיריל דספרה, שיצא מתמונת ההובלה עוד בהפסקת המחצית וגם הרוכבים הנוספים בקבוצת KTM פרנסיסקו לופז ורובן פאריה שפשרו עוד בקטע המרוץ הראשון. בסיום המרוץ אמר קומה בצניעות האופיינית לו: "אני לא יודע אם אני אצליח לנצח את המרוץ הזה פעם נוספת בעתיד. אני אנסה, אני אעבוד קשה, אבל זה מרוץ מאוד מסובך."
האיום היחיד על קומה היה חואן ברדה רוכב קבוצת הונדה הצעיר שהפגין את כישורי הרכיבה שלו כשתפס את ההובלה בארבעת קטעי המרוץ הראשונים. אלה שהדקאר הוא מרתון ולא ריצת ספרינט, והרוכב חם המזג התרסק בקטע המרוץ הלפני אחרון והסב נזק רציני לאופנוע שדרדר אותו מהמקום השני למקום השביעי בדירוג הכללי. את מקומו תפס רוכב KTM השני בקבוצה, ג'ורדי ולדימוס ושלישי אוליבר פיין מקבוצת ימאהה.
רכבים – מלבד הפוליטיקה
לבד מהדרמות וההחלטות הפוליטיות שקבעו את תמונת הפודיום הרחק מהמסלול, היו גם לא מעט רגעים מותחים במיוחד בחציו השני של המרוץ : כך למשל למרות שקרלוס סיינז' יצא למעשה מתמונת ההובלה כבר במחצית הראשונה של הדקאר לאחר פספוס נקודת ביקורת שעלתה לו בעונש זמן של שעה ובעיות במנוע הבאגי SMG שלו, "המטאדור" הספרדי הפגין ביצועים מרשימים תוך שהוא קובע זמנים שהיו לעיתים מהירים מאלה של רכבי המיני המצוידים בהנעה כפולה, ואפילו אלוף העולם בראלי סבסטיאן לואב, שהגיע לצפות במרוץ, התרשם ובחן את הבאגי של סיינז', אולי בתקווה שיום אחד יתייצב לקו הזינוק.
אבל למרות הנהיגה המרהיבה, בקטע הקישור המנהלתי בסטייג' 10, שניה של חוסר תשומת לב גרמה לסיינז' להתהפך. הבאגי נהרסה וסיינז', שנפצע קלות בראשו, נאלץ לפרוש. גם רובי גורדון עם ההאמר הכתום שלו נאלץ לפרוש באותו סטייג' בדיוק. היה זה לאחר מרוץ לא מוצלח לאמריקאי, שמאז המקום השלישי ב-2009, לא מצליח להתברג אפילו לפודיום. התחרות הפעם הייתה הגרועה ביותר מבחינתו מבלי שניצח אף קטע מרוץ והיה במקום ה-23 בכללי לפני שפרש בשל בעיות דלק.
מלבד רומה, היחיד בקטגוריה שיכול לחייך בסיום המרוץ הוא נאסר אל עטייה, כמו סיינז' גם אל עטייה טעה בניווט וחטף שעה של עונש זמן על אי הגעה לנקודת ביקורת בחלקו הראשון של המרוץ. אבל למרות עונש הזמן הכללי וחוסר ההכרות שלו עם המיני, לאחר הפסקת המחצית הוא לחץ את המיני לקצה והצליח להתברג למקום השלישי. המרשים הוא שהפער בינו לבין המנצח עמד בסיום על 56 דקות, כך שלמעשה אם מורידים את עונש הזמן שקיבל, למעשה אל עטייה היה המנצח. את המקום הרביעי תפס ג'ייניל דה-וויליה בטויוטה היי-לקס שהיה היחיד שאיים על הדומיננטיות של קבוצת "מיני X-רייד".
משאיות – מהפך בישורת האחרונה
עד הסטייג' ה-8 , שני שליש לתוך המרוץ המפרך, ג'אררד דה רוי מקבוצת איווקו ההולנדית הוביל את קטגוריית המשאיות בפער נוח של כמעט חצי שעה לפני אנדרי קרגינוב מקבוצת קמאז הרוסית. קרגינוב היה נחוש לא לוותר ונסע במהירות גבוהה בה ההבדל בין צל"ש לטר"ש יכול להיות בטעות של שבריר שנייה, או כמו שכינה זאת דה-רוי "הוא התאבד כמו קמיקזה".
דה רוי לא נכנע ללחץ ונהג הגנתי כשהוא מקווה שסגנון הנהיגה הרוסי לא יעמוד במבחן הזמן ומתישהו קרגינוב יעשה טעות שתנער אותו מהתחרות. אלא שהקמאז והצוות הרוסי הוכיחו את מה שכל מי שעוקב אחרי המרוץ הזה יודע – שהם עשויים ללא חת והצליחו לסגור את הפער ולתפוס את ההובלה בסטייג' 11. דה רוי נתן מאז את כל מה שהוא יכול, הצליח לצמצם את הפער ל-3 דקות בלבד בקו הסיום, אבל לא היה מספיק מהיר כדי לחזור להובלה ונאלץ להסתפק במקום השני.
החגיגה הגדולה של חודש ינואר הסתיימה. כעת, לחובבים האדוקים של המבחן הקיצוני, יש יאמרו אכזרי, ליכולות של האדם והמכונה נותרו עוד 11 וחצי חודשים עד לזינוק הבא.
>> הישג מדהים לרז הימן והלל סגל במרוץ דקאר 2012
