השילוב בין תנאי שטח קשים, מזג אוויר סוער עם גשם ללא הפסקה, בוץ חלקלק, שלג ונהיגה רצופה, כולל בלילה, במשך 24 שעות היווה אתגר גדול גם לנהגים המנוסים ביותר, ואין ספק שעם ארגון טוב ומסודר יותר מרוץ 24 השעות היווני עשוי בעתיד להיכנס לרשימה האקסקלוסיבית של מרוצי שטח אייקונים כמו ראלי הפרעונים, באחה 1,000, ראלי דרך המשי ואפילו דקאר.
הצוותים הישראלים התכוננו במשך חודש ליריית הזינוק ועסקו בהכנת הרכבים והחלפת חלקים מכאניים תוך התאמה לתנאי האקלים החורפיים, ארגון ציוד נלווה וצוותי סיוע שיהיו מוכנים לתקן כל תקלה במהירות ולספק למתחרים בזמני המנוחה הקצרים להתרעננות אוכל ושתייה.
עם ההגעה לאתונה, התברר ליובל שרון ונמרוד אופיר מצוות "רסטה – עופר אבניר" כי בקטגורית הטרקטורונים יש רק מתחרה אחד נוסף. מכיוון שאת טרקטורון הקומנדר הדו מושבי Side-by-Side שלהם המצויד בהגה ניתן היה לרשום גם כרכב, השניים, שלכל אחד מהם ניסיון רב במרוצים, החליטו בצעד אמיץ לעבור לקטגוריה הפתוחה ולהתחרות ראש בראש מול רכבי מרוץ משופרים בהרבה מהקאן-אם קומנדר הפתוח והסטנדרטי שלהם ,זאת מאחר שלטענתם הם לא הרחיקו עד אתונה רק כדי לעשות לעצמם טיול יחסי ציבור שבסופו, בהעדר מתחרים, יוכלו לעמוד על הפודיום בכל מקרה.
חדורי רוח קרב להתמודדות הלא פשוטה שהם הנחיתו על עצמם הם זינקו בנחישות לדרך אבל כבר בקטע הדירוג הראשון, 100 קילומטרים מהזינוק, הם נתקלו בתקלה טכנית ומזרק דלק שנשבר בקומנדר אילץ את השניים לעצור ולהמשיך בנסיעה איטית עד לנקודת התדלוק כשהמנוע פועל על צילינדר אחד בלבד. הסוכנות היוונית של קאן-אם הוזעקה מישראל להביא להם מזרק חדש לעומק השטח ולאחר תיקון שדה הצוות המשיך לסיום של קטע הדירוג.
ההחלטה של שרון ואופיר לעבור לקטגוריה הבכירה אילצה את הצוות להשתתף בסטייג' הלילי שבוטל מבעוד מועד בעבור האופנועים והטרקטורונים בשל תנאי מזג האוויר הקשים.
למרות שחטפו, בשל התקלה שעיכבה אותם בסיום קטע המרוץ הראשון, עונש זמן שהוציא אותם מתמונת התחרות על המקומות הראשונים והיו היחידים שהתחרו בלילה חשופים לפגעי מזג האוויר בתא הפתוח של הקומנדר, בנחישות ראויה לציון הם בחרו להמשיך במרוץ ולזנק אל תוך הלילה.
כמה שעות לתוך הסטייג' הקשה הם נתקלו בסלעים שנפלו מההר, חסמו את הדרך וחייבו אותם לחזור על עקבותיהם. נמרוד הוכיח, תחת התנאים הקשים, תושייה רבה והצליח למצוא את הדרך חזרה ללא מפה או GPS, מוביל אחריו לא מעט צוותים שנתקעו והיו אבודים בשטח.
כשהגיעו חזרה לאדמת מבטחים, אחרי לילה ארוך בטמפרטורה סביב אפס מעלות, כשהגשם לא מפסיק להכות בפניהם ועל סף היפותרמיה שרון ואופיר החליטו ביחד לפרוש מהמרוץ.
גם צוות "גתוס כל גדר" עם שי שמעוני כנהג ומיקי יוחאי בתפקיד הנווט לא ליקק דבש. לאור השיממון המוטורי במרוצי השטח בישראל, היה עליהם להסיר חלודה רבה מעצמם ומרכב המרוץ שלהם עליו עבדו ערב-ערב בחודש שלפני התחרות. עם זאת רק 50 קילומטרים אחרי הזינוק תיבת ההילוכים והמצמד התקלקלו ואלצו את שי לנהוג את יתרת הדרך בהילוך שני בלבד.
כמו יתר המשתתפים השניים הגיעו למפולת הסלעים על הנתיב שתקעה את המתמודדים אך בתושייה רבה ובעלטה מוחלטת מצאו מעקף למכשול והיו מהבודדים שצלחו לשרוד את כל הקטע הדירוג הלילי הקשה והארוך.
לאחר לילה ארוך הם הגיעו עם אור ראשון לנקודת הסיום וגילו שבשל התנאים הבלתי אפשריים המארגנים החליטו לבטל את קטע הדירוג לגמרי ואפילו לא להכניס את דירוג הזמנים עד לנקודה בה הדרך נחסמה ואילצה את רוב המתחרים לחזור על עקבותיהם.
אם לא די בכך, הנהלת המרוץ הודיעה לשמעוני ויוחאי כי, לפי לוח הזמנים החדש שנקבע, הם צריכים לזנק לקטע השלישי בתוך עשר דקות מהגעתם לשטח הכינוס. בסופו של דבר לאחר מחאה חריפה מצדם של שני מנהלי הקבוצה, עודד גרוס ודודי לזר, המארגנים הסכימו לתת לצוות המותש שעה למנוחה והתארגנות לפני שיוזנקו לקטע הדירוג האחרון.
בשארית האנרגיות שנותרה להם שי ומיקי החליטו לא לוותר ולהמשיך לקטע עד לסיום, למרות שידעו בוודאות שהם מחוץ לתמונת המקומות הראשונים. גם בקטע מרוץ זה תנאי הדרך לא היו פשוטים עם הרבה בוץ חלקלק, אבל בנחישות ראויה להערצה ובעיניים טרוטות הצליחו להגיע לדגל השחמט ולסיים במקום השישי והמאוד מכובד.
הרבה מאוד משקל היה מונח על הכף עבור רז הימן והלל סגל מצוות "פוינטר". עם ביטחון עצמי פגוע אחרי ראלי בלקן לפני כחודשיים אליו הגיעו עם ציפיות גבוהות ובטחון מופרז כדי לטרוף את המקום הראשון אך סיימו בסופו של דבר בקושי רק במקום החמישי, היה להם רק זמן קצר להכין את "הצוללת הצהובה" –רכב המרוץ שלהם ואת עצמם לראלי החשוב שיקבע האם יצליחו לזכות בתואר אלופי הראלי של הבלקן.
בהתאם לכך הימן וסגל החליטו הפעם ללכת על בטוח ולא ללחוץ את עצמם ואת הרכב למקסימום מההתחלה.
אבל מה שטוב בתיאוריה לא תמיד עובד במציאות וכשדמיטריאס סטברוב, איתו ניהלו קרב צמוד במרוץ הקודם ביוון לפני כחצי שנה ממנו יצאו מנצחים רק ביום התחרות האחרון, נושף בעורפם 50 קילומטרים מקו הזינוק הם עושים טעות ומוצאים את עצמם הפוכים על הגג עם תחושה שהמרוץ עבורם נגמר וכך גם חלום הזכייה באליפות.
רז והלל נחלצו מהרכב וחיכו למתחרה שיהיה מוכן לעזור להם להפוך את הרכב, לשמחתם העזרה הגיעה מוקדם מהצפוי וממקור לא צפוי - היריב הגדול שלהם, דמיטריאס היווני שעצר לידם, ובאופן ספורטיבי שראוי להערצה החזיר אותם לגלגלים ולתחרות.
לאחר אובדן זמן שדרדר אותם במיקום, רז והלל המשיכו לסטייג' הלילה מתוך הבנה שעליהם לנהוג חזק משתכננו כדי להגיע לאחד המקומות הראשונים. ואכן הם היו מהראשונים שהגיעו למכשול הסלעים המדובר, לאחר שלא הצליחו לצור קשר עם הנהלת המרוץ שתעזור להם למצוא את המשך המסלול הם נאלצו לחזור על עקבותיהם ולחזור לנקודת הזינוק דרך הכביש.
רז והלל הרגישו שוב שנכשלו והיו כבר בטוחים לא יצליחו לסיים את המרוץ ולזכות באליפות. לשמחתם בבוקר נודע כי המארגנים החליטו, כאמור, לבטל את קטע הדירוג הלילי והשניים, שהצליחו גם לצבור כמה שעות מנוחה, פתחו מבערים ודהרו לסיום כשבדרך הם עוקפים מתחרים רבים ומשפרים מיקום . עם זאת הם לא הצליחו לצמצם את הפער מהצוות הבולגרי של דסו ומרגריטה במרצדס G500 שחורה שנהנו ממרוץ נטול תקלות שאפשר להם לזכות במקום הראשון ואילץ את סגל והימן להסתפק במקום השני.
למרות שספורטאים כמו רז והלל בדרך כלל לא מרוצים משום מקום חוץ מהראשון, המטרה העיקרית שלהם בהחלט הושגה והם זכו בתואר אליפות הבלקן, ובכך קבעו הישג נוסף והיו לצוות הישראלי הראשון שזוכה בתואר אליפות בינלאומי בספורט מוטורי.
>> סיפורו של הספורט המוטורי בישראל
