למרות שלהימן ולסגל שלל הישגים בינלאומיים ביניהם הופעה מכובדת במרוץ הדקאר (עם מקום 25 כללי מבין מאות משתתפים וראשון מבין אלה שמשתתפים לראשונה), זכייה פעמיים במקום הראשון בקטגוריה בראלי "דרך המשי" (שיש המכנים אותו מרוץ הכנה ל"דקאר"), שלוש פעמים פודיום בראלי "הפרעונים" ומקום שני בראלי "בלקן", זו הפעם לראשונה בהיסטוריה הבינלאומית שלהם בה הם זוכים בגביע המקום הראשון הכללי (ולא הקטגורי) בראלי נחשב.
אבל ההתרגשות בקרב המשלחת הישראלית בחוף העיירה נפקטוס הייתה לא רק מעצם ההישג, אלא גם בזכות העמידה המרשימה בדרך רצופת המהמורות בדרך אליו.
לאורך ההיסטוריה היהודית, המפגשים והתמודדויות מול היוונים מעולם לא היו קלים, עוד מימי מרד החשמונאים באנטיוכוס ועד ליריבות הקבועה בין מכבי תל אביב לפנאתנייקוס.
היריב הגדול ביותר היה דמיטריאס היווני עם מיצובישי פאג'רו שהוביל את המרוץ מהיום הראשון ועד ליום החמישי והלפני אחרון של המרוץ בו הצליחו רז והלל לעבור למקום הראשון ואף לפתוח עליו פער שעמד על 11 דקות ו-40 שניות.
עם זאת, שום דבר לא היה סגור עד ליום האחרון שכלל קטע ארוך עם 90 ק"מ מדודים בשבילים ההרריים וזרועי האבנים. הנתיב, שגרם למתחרים רבים ללא מעט פנצ'רים, שמר את ההכרעה לקו הסיום והפעיל לחץ נפשי גדול אפילו על שועלי קרבות מנוסים כמו הימן וסגל.
אבל דווקא דמיטריאס היווני המנוסה, שנהנה גם מיתרון ביתיות, עמד פחות טוב בלחץ והחליק באחד הסיבובים היישר לתוך סלע גדול שגרם לו לפרוש.
היימן וסגל מצוות "פוינטר" לא ידעו על הפרישה, המשיכו בנהיגה מהירה "על הקצה", עד קו הסיום, ורק שם התברר להם שהמירוץ למעשה הוכרע לטובתם כבר בשלב מוקדם יותר של היום.
הרעות של שפירא וגולסט עלתה להם בירידה למקום הרביעי מבין כלל רכבי המרוץ, ובנוסף ניתן לציין שאם לא היו מקבלים את קנס הזמן ביום המרוץ השלישי הם היו מסיימים במקום השלישי בכללי אך בהתחשב בעובדה שרכב המרוץ שלהם, מיצובישי פאג'רו, שייך לקטגוריה T2 (רכבים סדרתיים) הפחות בכירה, מדובר בהישג מרשים למדי במיוחד שמדובר במירוץ בינלאומי ראשון לשניים שהפגינו שליטה בקטגוריה שלהם במשך רוב ימי המרוץ.
בשדה התעופה 'מרקו פולו' באתונה, רגע לפני העלייה לטיסה חזרה לישראל, פגש הימן בקבוצת ישראלים ששאלה אותו על הגביע שאחז בידו. את המילה ראלי מעולם לא שמעו וחשבו שזכה בתחרות בטיול ג'יפים. בכל מדינה מתוקנת רז הימן והלל סגל היו סלבריטאים מפורסמים שמחלקים חתימות ברחוב, אלא שבישראל כנראה יחלוף עוד זמן עד שלנהגי מרוץ יתייחסו כאל ספורטאים לכל דבר ועניין ולא כאל משוגעים עם שריטה. כשזה יקרה, אולי גם שרת הספורט תגיע לשדה התעופה לקבל את פניהם או לפחות תתקשר לברך אותם על ההישג הסופר מרשים.
>> מהמרוץ שהתבטל ב-1970, דרך מרוצי אשקלון ועד פורמולה ישראל – תולדות הספורט המוטורי הארץ ישראלי
