חגיגות יום העצמאות ה-64 למדינת ישראל היו אמורות גם לשמש רקע לתחילת פעילותו של פארק מוטורי חדש בקצרין שבצפון על שטח של 60 דונמים.
אך לפני מספר שבועות היזמים של הפארק, שאמור על פי התוכנית להציע מספר תוואי מסלולים למרוצי ראלי ספרינט (בדומה למרוצי הראלי קרוס הזכורים מימי אשקלון), אנדורו ומוטוקרוס, רחבות טיפולים מקצועיות ויציעים לעשרת אלפים צופים, הודיעו על עיכובים בהכנות ודחיית ההשקה הרשמית למועד בלתי ידוע.
גם המיזם הגרנדיוזי "פורמולה ישראל" שהבטיח להוציא אחת ולתמיד את הספורט המוטורי מהמחשכים ולהצעיד אותו לדרך חדשה אמנם התקיים בסופו של דבר כמתכונן ואף הציג ארגון מתוקתק אך היה לא יותר ממופע ראווה מתוסרט מראש ועל פי פני איך שהתנהלו הדברים בחודשים שמאז האירוע לא נראה שתהיה לו המשכיות בשנים הבאות.
אז מדוע אחרי אלפיים שנות גלות, 64 שנות תקומה, כמה ניסיונות מוצלחים יותר או פחות לקיים מרוצים מסוגים שונים על אדמת ארץ הקודש ואפילו חוק המסדיר את חוקיות קיומם של מרוצים, הספורט המוטורי תקוע והסקפטיות באשר לעתיד טוב עדיין שולטת בקרב העוסקים בתחום?
מדוע בעצם עד עכשיו הספורט המוטורי לא הצליח לקבל כאן לגיטימיות כמו בכל מדינה בעולם? והאם היו בכלל ניסיונות של ממש להפוך את אחד מתחומי הספורט הפופולרים ברחבי הגלובוס לאהוב בישראל.
המרוץ שלא רץ – גרנד פרי ישראל 1970
פרק הפתיחה בתולדות הספורט המוטורי הארץ בישר על התחלה גרנדיוזית: חיבור מעניין שנוצר בין ארגון מ.מ.ס.י הישראלי למארגני מרוצי מכוניות אירופאים מגרמניה הביא להעלאת הצעה לפיה ישראל תכנס לסבב המרוצים האירופאי היות שמזג האוויר החם בארץ מאפשר קיום תחרויות בתקופת החורף הקר באירופה.
הרעיון קרם עור וגידים במהירות ולאחר חיפוש של אתר מתאים לקיום התחרות היזמים איתרו מערכת כבישים חדשה שבדיוק נסללה באשקלון לקראת הקמתה של שכונת אפרידר בעיר.
היזמים עשו את הבלתי יאומן והצליחו להלהיב את כל הגורמים והרשויות ולתת אישורים ואף לסגור על תאריך בסוף נובמבר של שנת 1970 לקיום המרוץ. סוף השבוע של המרוצים היה אמור להיות עמוס אקשן ולכלול הרבה נהגי מרוץ מקצועיים מאירופה שיתחרו בקטגוריות פורמולה-2, פורמולה-V וטורינג. בנוסף המרוץ כלל גם קטגורית ג'י.טי מיוחדת עבור נהגים ישראלים.
היוזמה הפכה למציאות ומספר ימים לפני המועד המתוכנן הגיעה לארץ כמות מכובדת של משתתפים מאירופה (כמה מהם לקראת פרסום עולמי גדול) אשר היו מצוידים במכוניות מרוץ מקצעיות לחלוטין ונעזרו בצוותים גדולים וקראוונים עם מוסכים ניידים ועמדות מנוחה.
אמנם הישראלים נראו מעט יותר חובבנים ביחס למתחרים מחו"ל, אבל גם בקרבם נרשמו כמה נהגים שלקחו את העניין ברצינות כמו מתאגרף העבר, ולימים רב ובעל אימפריית אופטיקה, רפאל הלפרין ז”ל ועיתונאי הרכב אדוארד אטלר, יבדל לחיים ארוכים.
המרוץ תוכנן ליום שבת ה-21 בנובמבר אך ברגע האחרון אחרי שכל הצוותים והנהגים היו כבר בארץ החרדים נזעקו ועשו בלאגן גדול והפגנות סוערות בשל התוכנית לקיים את המרוץ בשבת. בסופו של דבר לאחר לחץ על המארגנים הגרמנים הוחלט לדחות את המרוץ לראשון.
יום המרוץ החל בצורה חלקה במקצי האימונים והמוקדמות. אמנם המסלול היה צר ולא פעם חול מהדיונות כיסה אותו ופגם בראות ובאחיזת הצמיגים, אך התוואי היה ארוך, מפותל ומאתגר והייתה תחושה של מסלול של ממש. בכל מקרה עיקר הבעיה לא הייתה טיב המסלול אלא הארגון סביב שהיה ברמה ישראלית טיפוסית וכלל הפרדה לוקה בחסר בין הקהל למסלול. הפרצה הזאת גרמה לקהל, לאחר שאחד המתמודדים הישראלים התהפך עם רכבו, להתפרץ למסלול. בהתחלה עוד ניסו המארגנים להשתלט על הבלאגן שנוצר אך ללא הצלחה ולאחר התייעצות הם החליטו לבטל את המשך המרוץ, לעזוב ולא לחזור לכאן.
שנות השמונים - ימי אשקלון העליזים
טראומת המרוץ שלא התקיים היתה קשה והכניסה את התרבות המוטורית בישראל להקפאה עמוקה. חלפו עוד לא פחות מ-12 שנים עד שמישהו החליט להרים את הכפפה שוב ולארגן בארץ של אירוע מוטורי שאפשר לכנותו מרוץ. היה זה בשלהי 1982. מגזין הרכב הציוני הראשון "טורבו" של רוני אהרונוביץ חגג שנה להיווסדו ובעיתון החליטו לעורר את תרבות המרוצים בישראל.
המגזין פנה לקוראיו והזמין אותם להשתתף במרוץ הישראלי הראשון. המועמדים זומנו ליום מיונים סודי שהתקיים על מסלול ההמראה הישן בעין שמר ובמסגרתו הנהגים נדרשו לבצע נסיעה מהירה במסלול סלאלום באמצעות מכוניתם הפרטית. למיונים הגיעו כ-200 נהגים.
15 נהגים העפילו למרוץ עצמו בעפולה בו המשתתפים קיבלו מהמארגנים מכוניות זהות לתחורת, היו אלה מכונית כביש סטנדרטיות בגודל מיני מסוג טלבוט סמבה שהושאלו לאירוע על ידי חברת השכרת הרכב באדג'ט. המרוץ עצמו התרחש במסלול מרוצי הסוסים בעפולה וזכה לעורר עניין בקרב צופים רבים.
חלפו עוד שנתיים במהלכם נוסד המועדון המוטורי הישראלי וביולי 1984, לאחר שהוחלט שבהתאם לתנאים בארץ מבחינת אפשריות להקמת מסלולים ומכוניות הזמינות יש להתמקד בשלב ראשון במרוצי ראלי קרוס, התקיים המרוץ הראשון על מסלול עפר בשדה תימן בסמוך לבאר שבע.
המסלול היה גרוע והמכוניות היו ערב רב - מגרוטאות שנלקחו ממגרשי הפירוקים והוכנו בהשקעה של שקלים בודדים ועד מכוניות מודרניות יחסית ומושקעות בחסות של ספונסרים. ההישג הגדול היה עצם קיומו של המרוץ שהראה שניתן לקיים בארץ מרוצים. מאוחר יותר באותה שנה התקיים מרוץ נוסף במסלול מאולתר אחר ולא מוצלח בזכות עצמו בכניסה לאשקלון.
אמנם המהירויות לא היו גבוהות במיוחד, המסלול היה צר ולא אפשר עקיפות והמכוניות שכללו דגמים ותיקים כמו אלפא-סוד, פרינץ, סאאב ואסקורט לא הדהימו בביצועים אבל בסיומו היה ברור כי נמצא גרעין נלהב של משתתפים וגם של צופים כדי להמשיך לגלגל את הספורט המוטורי קדימה.
מספר חודשים מאוחר יותר, בחול המועד פסח של שנת 1985, נחנך באשקלון מסלול חדש שעתיד להפוך לבית של הספורט המוטורי בשנים הבאות. המסלול שנבנה בצורה מקצועית למדי בסמוך לטריבונת חול טבעית המשקיפה על כל תוואי המסלול אמנם לא היה סלול אך כלל נתיב רחב שנכבש היטב ואפשר נסיעה מהירה.
המסלול התחרותי והתחושה שהעניינים הולכים לכיוון הנכון הביאה נהגים נספים, חלקם עם תקציב גדול, להצטרף למרוצים ולהעלות את הרמה. עונת 1986 מסתמנת בדברי הימים הדי קצרים של הספורט המוטורי בישראל כשיאה של תקופת הזוהר של הספורט המוטורי בישראל- מגזין הרכב "אוטו", שהוקם בראשית אותה שנה על ידי רוני אהרונוביץ שפרש מעריכת "טורבו" לקח חסות על ארגון המרוצים ובעלי הבית של המגזין דני פרומצ'נקו (ממשפחת עלית) ואיזי רוזוב (גיבור סברינה) השקיעו ממון רב בהכנת המסלול ושיפור התנאים לצופים ודאגו לארגון, לפרסום וגם לכמה אטרקציות מחו"ל שהפכו את יום המרוץ מחוויה למטורפים בלבד לאירוע נחמד של בילוי לכל המשפחה.
אבל למרות רונית ויגלר שהשתוללה בצד המסלול במכנסונים קצרצרים ודגל שחמט ועל אף הופעה של מכוניות מרוץ מרשימות מחו"ל את עיקר העניין סיפקו המקומיים כשקבוצת נהגים מוכשרים עם מכוניות שכבר התחילו להראות יותר כמו מכוניות ראלי של ממש סיפקו שלל אקשן ומאבקים על המסלול. גם עונת 1987 כללה 6 מרוצים והייתה מלאת אקשן ונהגים מוכשרים, צופים רבים ואורחים מחו"ל.
סכסוכים פנימיים ואובדן הקהל
עונת 1988 התחילה סביר אבל דומיננטיות של כמה מתחרים שהפכו לבלתי מנוצחים כמו גם לא מעט מאבקים, לא על המסלול, בקרב חברי המועדון המוטורי הביאו לכך שהספונסרים של המרוצים החליטו להדיר את רגליהם מארגון המרוצים והפקתם, דבר שסימן את תחילת הדעיכה של ימי אשקלון העליזים.
אמנם פה ושם עדיין נראו מרוצים טובים כמו גם מכוניות חדשות ומושקעות אבל אין ספק שההתלהבות והזיק בעיניים של המתמודדים דעכו וגם ניסיון לנדוד למסלולים בבאר שבע ובעפולה לא הצליח להציל את ההדרדרות ואת נטישת המשתתפים והקהל. מתוך חיפוש אחר דרכים להעיר מחדש את הספורט המוטורי הגווע החליטו במועדון המוטורי, בהחלטה שנויה במחלוקות, שהם שבעו ממרוצי הראלי קרוס והגיע הזמן להתקדם למרוצים במתכונת של ראלי.
ואכן המועדון ניסה לקיים מרוץ טיפוס גבעה באזור גבעת המורה ו-2 מרוצי ראלי באזור יער בן שמן. אך בניגוד לראלי קרוס המתקיים במתכונות של מרוץ אחד נגד השני במסלול סגור ומאפשר לצופים לעקוב אחר הנעשה וליהנות מהרבה מאבקים ואקשן המרוצים במתכונת החדשה נערכו נגד השעון והצופים לא יכלו לעקוב אחר הנעשה מה שהוביל לנטישת הקהל המועט שעוד הגיע, עזיבת הספונסרים וצמצום מספר המשתתפים. בנוסף צצו עוד בעיות כמו גם קבלת אישורים מהמשטרה לקיום מרוץ וביטוח המכוניות המשתתפות והצופים.
וכך בכל ענות חלושה בשנת 1991 המרוצים שארגן המועדון המוטורי הישראלי נפסקו לצמיתות.
מרוץ בינלאומי ראשון בשטח ישראל
באוקטובר 1994, רוחות השלום נישבו באזורנו במלוא עוצמתן, ולרגע הייתה כאן תחושה של מזרח תיכון חדש גם בתחום המוטורי כשאחד מהסטייג'ים המיוחדים של ראלי הפרעונים הבינלאומי המתקיים בדרך כלל בשטחה של מצרים חצה את הגבול לשטחה של ישראל באזור תמנע. התוואי היה מרשים, המכוניות היו מהצמרת העולמית ואפילו הקהל בצידו הישראלי של הגבול הגיע בהמוניו. אך למרות שהכל עבר ללא תקלות המארגנים של מרוץ הפרעונים כמו גם של מרוצים בינלאומיים אחרים לא שבו לישראל ב-17 שנים שעברו מאז.
הסרת החרם הערבי במחצית הראשונה של שנות התשעים הנחיתה בארץ מותגי רכב רבים שלא שווקו כאן בעבר ובמקביל לפופולריות העולמית, באותן שנים, של רכבי שטח גדולי מימדים גם בארץ ענף הג'יפאות חווה פריחה גדולה שעוררה בעקבותיה גם רצון לערוך מרוצים וניסיונות ראשונים לקיום כל מיני מסעות שטח תחרותיים החלו לצוץ מדי פעם.
במחצית השנייה של שנות התשעים ענף הקארטינג הגיע באופן רשמי לארץ ובסמוך לקיבוץ נחשונים הוקם מסלול גדול שהציע קורסי נהיגה בקארטינג.בהמשך הוקמו ברחבי הארץ עוד מספר מסלולים ובמקביל התארגנה ליגה מקצועית של קארטינגים מקצועיים ומהירים עם מנועי 2 פעימות. בתחילה הענף זכה לפופולריות עצומה אך חוסר עניין לצופים כמו גם קשיים כלכליים של מרבית המסלולים שנסגרו בזה אחר זה הביאו לדעיכתו המהירה של הענף.
מרוצים במחתרת
גם המילניום החדש לא הביא עימו רוחות שינוי בתחום הספורט המוטורי לארץ הקודש ובעוד המשטרה מנהלת משחקי חתול ועכבר עם ארגוני ועמותות הנהגים שניסו לקיים מרוצים החליטו כמה מהם לעתור לבג"צ ולדרוש מבית המשפט להסדיר אחת ולתמיד את נושא המרוצים בארץ כמו שנהוג בכל מדינה מתקדמת בעולם וגם בלא מעט מדיניות פרימיטיביות בהרבה מישראל.
בג"צ מצידו גלגל את הנושא לכנסת, עברו עוד כמה שנים ובשנת 2005 הוגשה סוף סוף הצעה חוק להסדרת הספורט המוטורי בישראל.
אך למרות שהצעת החוק הוגשה ב-2005 במשך שנים הכנסת לא קידמה את הנושא והספורט המוטורי נותר ללא תקנות שיסדירו את קיום המרוצים, מה שהביא למצב פרדוקסלי בו למרות שלכל ברור שספורט מוטורי אינו דבר עבירה ושבקרוב הנושא יוסדר בחוק ועל אף שהמרוצים שכן התקימו נוהלו ברמה גבוהה תוך הקפדה על בטיחות ותקנות בינלאומיות, המשטרה מצידה נהגה מדי פעם להגיע להפסיק מרוצים באמצע ואף להאשים את הנהגים בנהיגה מסוכנת ולהחרים את המכוניות שנבנו במקצועיות על פי סטנדרטים בינלאומיים בטענה שנעשו בהם שינויים שהופכים אותם למסוכנים מבחינה בטיחותית.
אך למרות רדיפות המשטרה כל אותה תקופה התקיימו בארץ אירועים מוטוריים על ווליום נמוך בעיקר בנישת השטח. אפשר לציין את ליגת העבירות המצליחה לשמור על יציבות וקיום עונות מרוצים באופן די רציף מאז שנת 2002 (עם כמה שנים הפסקה באמצע), בשנים האחרונות צריך לתת הרבה כבוד גם לליגת מרוצי הבאחה (סליחה מסעות...) המתקיימת בצורה די חלקה וגם בתחום הדו גלגלי יש לציין פעילות ערה במסגרת ליגת האנדורו.
מאבקי אגו, סכסוכים ואיבה בין הקבוצות השונות העוסקות בספורט מוטורי לא אפשרו לאחד כוחות ולפעול במשותף נגד התנכלויות המשטרה ולמען הפעלת לחץ בכנסת לסיום תהליך חקיקתו של חוק הספורט המוטורי ותחילת קיום מרוצים בצורה חוקית בישראל, לעיתים קבוצות שונות אף דאגו לידע את הרשויות ולחבל בכוונות של עמיתיהם לנסות לקיים אירוע.
אך למרות כל הקשיים במרץ בשנה שעברה נפל סוף סוף דבר בישראל והכנסת אישרה את חוק הספורט המוטורי, אמנם המתכונת הסופית שלו מאוד מסורבלת ומלאה בבעיות אבל כשמסתכלים על חצי הכוס המלאה אפשר לציין שסוף סוף אחרי כך הרבה שנים ניתן אישור לקיום מרוצים חוקיים בישראל.
מופע ראווה באילת
לקראת סוף 2011 היה נראה לרגע שהספורט המוטורי בישראל יוצא לדרך חדשה: היזם והמפיק בועז מאירי החליט לייסד פרויקט גרנדיוזי בשם "פורמולה ישראל" - הרעיון היה לאפשר לכל אחד לנסות להגשים חלום ולהשתתף במרוץ פורמולה אמיתי שיתקיים מול הנוף המרהיב של מפרץ ים סוף באילת.
אלפי חובבי וחובבות הגה שילמו 333 שקלים כל אחד והוזמנו ליום מיונים במכון וינגיט. במסגרתו נבחרו מועמדים שהוזמנו ליום מיונים נוסף שבסיומו נבחרה נבחרת פורמולה ישראל, הנהגים והנהגות שנבחרו (לא רק על סמך טיב הביצועים שלהם על המסלול ביום המבחנים השני) נשלחו לקורס נהיגת מרוצים בן מספר ימים בצרפת ולאחר הכשרה זו היו אמורים להתחרות ביניהם על תואר אלוף הפורמולה הראשון של ישראל.
בתיאוריה זה נשמע טוב אבל בפועל ההפקה סבלה מכשלים רבים משלב המיונים המשונה, דרך הכשרת הנהגים הקצרה, הכנת המסלול שסבל מבעיות בטיחות, תמחור גבוה מדי של הכרטיסים ועד לאירוע עצמו בו למעשה על אף השם המפוצץ ולמרות שנהגים עלו לפודיום, חולקו גביעים ונפתחו בקבוקי שמפניה לא התקיים מרוץ פורמולה של ממש ובפעול היה מדובר בלא יותר מנסיעת ראווה של מכוניות מרוץ על המסלול.
עם זאת עם כל הבעתיות אפשר גם לציין שלמרות כל הקשיים בדרך, בסופו של דבר מפיק פרטי הצליח, בתוך פרק זמן קצר יחסית, להשיג את כל האישורים הנדרשים ולקיים אירוע מוטורי רשמי בעידוד ובמימון גופים מסחריים ומשרדי ממשלה.
בנוסף באירוע באילת התקיימו גם מקצים מרתקים ומלאי אקשן של אופנועי סופרמוטו וקארטינג שהעמידו את הקהל על הרגלים ומופע דריפטינג מרהיב שהראו את הפוטנציאל הגדול של הספורט הזה.
האירוע המוטורי באילת היה למעשה הניסיון הראשון, מאז אישורו של חוק הספורט המוטורי, להפוך את חזון המרוצים החוקיים בישראל למציאות בשטח ומכאן ניתן רק לקוות שלא יחלפו עוד ימי עצמאות רבים עד אשר יהיו מי שיבינו, יזמים פרטיים כמו גם גורמים ממשלתיים או אולי גופים בחסות המדינה כמו מפעל הפיס, שהדבר בהחלט אפשרי ויכול למשוך קהל וליצור כאן תרבות מוטורית מקומית ואף בינלאומית, במדינה בה קיימים תנאים מצוינים למרוצים שונים בכמעט כל ימות השנה.
תוכנית להקמת פארק מוטורי גדול בדרום
לפני כשנה נתבשרנו על יוזמה מפתיעה להקמת פארק מוטורי גדול על שטח של 320 דונם בדרום הארץ. הפארק שאמור לקום בהשקעה של 100 מיליון שקל יכלול מסלול מרוצים סלול באורך של 4.5 קילומטרים שאמור לעמוד בכל התקנות הבינלאומיות, מתקני אימונים, מלונות ומרכז קניות ובילויים.
אגב, גם המיקום שנבחר להקמתו של המסלול באזור שדה תימן מהווה סוג סגירת מעגל שכן באותו המקום המועדון המוטורי הישראלי קיים את המרוץ הראשון בישראל לפני 29 שנים.
האם סוף סוף, לאחר שנים ללא מסלול ראוי, הספורט המוטורי בדרך הנכונה? קשה לדעת, בשלב זה בשטח אין התקדמות גדולה בעבודות התשתית אך על היזמים לעמוד בלוח זמנים ברור על מנת לשמר את החזקה שקיבלו על השטח ולטענתם הפרויקט, שאושר על ידי כל הרשויות, יצא לדרך ויהיה מוכן בתוך שנים ספורות.
