עם זאת, כשזה נוגע לנסיעה בתחבורה ציבורית ולמרות שכבר שנים כל האוטובוסים (פרטיים וציבוריים בקווים בין עירוניים) מצוידים בחגורות בטיחות, משום מה מרבית הנוסעים מעדיפים לוותר על אמצעי הבטיחות הכל כך חשוב הזה ומתעלמים מן ההוראה הקיימת המחייבת חגירת חגורות בנסיעות בין עירוניות באוטובוסים.
לא ברור האם הסיבה לכך היא חוסר מודעות, תחושה שהנסיעה בכלי רכב גדול כמו אוטובוס בטוחה מספיק גם ללא חגורה או משום שהנוסעים פשוט בכלל לא חוששים מדו"ח משטרתי.
ואכן, בפועל אין כמעט אכיפה משטרתית בתחום זאת על אף שלאחר תאונת אוטובוס התיירים בסמוך לעובדה ב-2008 בה נהרגו 24 אנשים צוות בדיקה מיוחד של משרד התחבורה הורה שעל המשטרה לאכוף את חובת החגירה באוטובוסים ובניגוד למצב עד אז להטיל את אחריות החגירה (והדו"ח במקרה של אי חגירה) גם על הנהג ולא רק על הנוסעים עצמם.
אמנם לא לגמרי בטוח שבמקרה של התאונה הקטלנית אתמול בין אוטובוס חברת מטרופולין למשאית שחנתה בצד הדרך בכביש 6, חגורות בטיחות היו מונעות את הפצועים הקשים ואת הקורבנות בנפש, אבל אין ספק שבמידה וכל הנוסעים באוטובוס היו חגורים ניתן היה לצמצם את מספרם של הנפגעים המשניים ובתאונות אוטובוס אחרות לחסוך חיים של רבים.
הבעיה המרכזית היא שלמרות שחגורות בטיחות קיימות בכל האוטובוסים הנוסעים בקווים בין עירוניים, הנושא נופל בין הכיסאות ולמעשה כל אחד מהצדדים יכול להתחמק מהאחריות.
מצד אחד ההנחיה הקובעת שעל נהג האוטובוס לוודא שכל הנוסעים חגורים היא לא ריאלית באמת במציאות השימוש בקו אוטובוס ציבורי, ומאידך לבד ממדבקה קטנה פה ושם גם לנוסעים לא לגמרי ברור מתי והאם עליהם לחגור חגורה בעת נסיעה בתחבורה ציבורית, זאת במיוחד לנוכח התקנה המאפשרת, גם בקווים בין עירוניים, לקחת נוסעים בעמידה שכמובן לא יכולים לחגור את עצמם.
מה ניתן לעשות?
מאחר שיש לשאוף לכך שנהג אוטובוס האחראי בכל נסיעה לביטחונם של כמה עשרות נוסעים יקדיש את מלוא תשומת ליבו לנעשה על הכביש, זה ממש, כפי שצוין כאן, לא מציאותי לדרוש ממנו כל העת לוודא שהנוסעים חגרו חגורות ונשארים איתן במהלך כל הנסיעה, אך בהחלט ניתן להיעזר באמצעים טכנולוגיים לא יותר מדי מסובכים או יקרים כדי לתזכר ולגרום לנוסעים להיחגר גם באוטובוס.
בעלות לא יותר מדי גבוהה ניתן לצייד את כל המושבים באוטובוסים בחיישני משקל המזהים האם מישהו יושב עליהם ללא חגורה וממש כמו הצפצוף המטריד במקרה של אי חגירה המוכר לכולם מכלי רכב פרטיים מודרניים, ניתן למצוא שלל התרעות רעשניות פחות אבל אפקטיביות לא פחות מנורת חיווי בולטת שתדלק ותזכיר לנוסע לחגור ועד מנגנון היוצר רטט מטריד בכיסא כל עוד לא הנוסע לא נחגר. בנוסף יש לצייד את האוטובוסים בלוח בקרה מרכזי בדשבורד המחוונים שיכול להציג לנהג באיזה מושבים הנוסעים לא חגורים ולאפשר ללא מאמץ לאוחז בהגה, במידה שיחפוץ בכך, להשתמש במערכת הכריזה ולבקש מנוסעים ספציפיים להיחגר.
מצב בו נוסעים בתחבורה הציבורית צריכים לעלות לנסיעות ארוכות ולא להיות בטוחים כי יזכו למקום ישיבה בוודאי לא עושה שירות טוב לתדמית התחבורה הציבורית ולמעשה מהווה את אחד הגורמים לכך שכל מי שיכול להרשות לעצמו נמנע ככל האפשר מנסיעה באוטובוסים.
באופן פרדוקסלי, רק לפני קצת יותר משנה הרצון להציג ייעול בתחבורה הציבורית וקיצור זמני ההמתנה לאוטובוסים, הביא את משרד התחבורה לבקש לאשר את העלאת מספר הנוסעים בעמידה בנסיעות בין עירוניות מ-10 ל-20.
לטעמנו, למעט מקרים נדירים או קווים נידחים, בשנת 2013 אין מקום לאפשר נסיעה בעמידה בכלל - בראש ובראשונה מסיבות בטיחותיות.
משום מה עד היום לא היה אף קמפיין פרסומי משמעותי הקורא לנוסעים בתחבורה הציבורית לחגור את עצמם.
בהחלט יתכן שבחישוב קר ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובמשרד התחבורה ראו, ממש כמו בנוגע להחלטה עד לאחרונה לא לצאת בקמפיין המזהיר משכחת ילדים ברכב, כי יש נושאים חשובים יותר לטפל בהם ו"לבזבז" עליהם את תקציב הפרסום המוגבל שלהן, אבל ללא ספק התאונה אתמול ותאונות אוטובוס קטלניות נוספות בעבר מוכיחות שהגיע הזמן לתת את הדעת גם על התחום הזה.
>> תמונות קשות: מה קורה כשרכב קטן מתנגש ברכב גדול
