כל חובב מוטוריקה יכול היום לחייך חיוך רחב. אחרי 2,000 שנות גלות ו-64 שנות תקומה, הספורט המוטורי מקבל סוף כל סוף מעמד חוקי בישראל.
עבורנו ועבור כל חובבי הרכב הארץ-ישראלים החודש האחרון, בו התחילו מרוצים חוקיים, הרגיש לא פחות מימי ביאת המשיח - חזון אחרית הימים.
בעולם הרחב ספורט מוטורי הוא תחום מגוון ביותר וכולל ענפים שונים, מכלי הרכב עצמם (אופנועים, טרקטורונים, מכוניות, רכבי שטח וכו'), דרך המקום בו מתחרים (מסלול סגור או פתוח, אספלט, כורכר, או מסלול מכשולים) וכלה באופי המרוץ עצמו (סיבולת, תחרות בינלאומית כחלק מסבב אליפות או מירוץ שטח מדברי).
כדי לחגוג את הצטרפותנו לעולם הנאור, את השנה החדשה שאנו מקווים כי תהיה מלאת אירועים מוטוריים ולכבוד חגיגות השנתיים לערוץ הרכב של mako, הפגשנו חמישה מנהגי המרוצים מהמובילים בישראל, שמתחרים כל אחד בתחום שונה, ליום מלא אקשן בו יחוו את הסגנונות המוטוריים השונים.
הכירו את המתמודדים
לא פחות מ- 43 שנים מפרידים בין זקן השבט לצעיר החבורה.
הדמיון לאלוף העולם שמונה פעמים בראלי (WRC) סבסטיאן לואב, אינו מקרי. מישל התחרה בסבתא רבה של הסיטרואן DS3 של לואב, "ויזה אלף המסלולים" בעלת הנעה כפולה.
גם נגד גדז' וגם נגד לואב חוקקו חוקים האמורים להגביל את הדומיננטיות המוחלטת שלהם ושניהם המשיכו לשמור על הדומיננטיות ולנצח למרות זאת. אה כן, ושניהם מדברים צרפתית שוטפת.
כמו פטרהנסל גם הימן התחיל את הקריירה שלו על שני גלגלים, אוכף וכידון, והשתתף בראלי הפרעונים ובדקאר כשבעשור האחרון עבר להתחרות יחד עם הלל סגל ברכב שטח מבניה עצמית (T1 בשפה המקצועית).
בין ההישגים: שלוש פעמים על הפודיום של ראלי הפרעונים, פעמיים מקום ראשון בקטגוריה בראלי דרך המשי (מרוץ שנחשב כהכנה לדקאר) ומקום ראשון בקטגוריית ה-Rookies בדקאר האחרון (מתחרים להם זו הפעם הראשונה במירוץ) ומקום 26 בכללי – הישג שגם האופטימיים ביותר לא ציפו לו. השבוע הימן וסגל חזרו מראלי הבלקן עם מקום שני וגביע נוסף לארון המפואר.
בהמשך התאהב דווקא במרוצי הדריפטים בהם נדרש הנהג לבצע מסלול בהחלקת זנב המכונית תוך הפגנת שליטה בהחלקה. לפני כשלוש שנים פתח ביחד עם זוגתו, אפרת הופמן, בית ספר לנהיגת דריפטים בהונגריה (MyWay) ובמקביל הוא מתחרה באליפות הונגריה ובאליפות אירופה בדריפטים.
ב-2009 עבר דאי להתחרות באליפות אסיה בפורמולה רנו וזכה באליפות בעונה הראשונה! כדי לתת מושג למי שאינו בקי בתחום המוטורי, זה בערך כמו לעבור מקבוצת הנוער של מכבי תל אביב לאייאקס אמסטרדם ולזכות איתה ביורו באותה עונה. משם עבר דאי לאליפות גרמניה בפורמולה 3, שני שלבים לפני הפורמולה 1 שנחשבת ל-NBA של מרוצי המכוניות, וסיים רביעי באליפות מתוך 24 נהגים, הישג אדיר. לקראת 2013 זומן דאי למבחנים באליפות העולם במרוצי טורינג, אך מה שהוא באמת רוצה זה פורמולה 1 ולשם כך הוא צריך סופנסר רציני, כי כדי להגיע לליגה הבכירה לא מספיק הכישרון. כאן, אגב, עובדת היותו ישראלי נמצאת בעוכריו פעם נוספת, חברות זרות לא מוכנות לתת לו חסות בשל כך.
הסוד הוא בדיוק
התחנה הראשונה ביום הארוך היא נהיגת מסלול - כל אחד מהמתמודדים יערוך הקפה מדודה בזמן על מסלול המרוצים בכוכב יאיר.
אמנם לא מדובר בדיוק במסלול ברמה של הנורבורגרינג, לגונה סקה או סילברסטון ,אבל בשלב זה לפחות זה הכי קרוב לזה שיש לנו כאן בלבנט.
המכונית שבחרנו למבחן זה היא הפונטו אברת', אחת ההוט-האצ' הספורטיביות המהירות ביותר שיש בארץ. האברת' מצוידת במנוע 1.4 ליטר טורבו 165 כ"ס, גיר ידני עם שישה הילוכים ונתון תאוצה למאה ב-7.9 שניות.
ראשון עולה למסלול אלון דאי וכבר בהקפה הראשונה שלו, פעם ראשונה על המסלול הזה ובמכונית הזו, הוא קובע קצב מהיר ביותר בנהיגה חלקה ומדויקת כמו שאנחנו לא רגילים לראות. במדידת הזמנים דאי כיבה אפילו את האורות כדי להרוויח עוד רבע כ"ס (ואת המזגן, כמובן כמו, כולם), חד ומדייק כמו אזמל מנתחים, משתמש בכל רוחב המסלול ושומר על האנרגיה של המכונית בצורה מדהימה, מבלי להחליק לרגע, מצליח דאי להלחיץ את ארבעת הבוגרים שמבינים שהתחרות תהיה על המקום השני.
מישל גדז', זקן השבט, הכין רשימת תירוצים מכאן ועד הונלולו על כך שהוא לא בכושר כמו פעם ושהוא לא התחרה הרבה זמן, אבל למרות זאת הסבא מוכיח שכוחו עדיין במותניו והוא קובע את הזמן השני בטיבו, רק חצי שניה אחרי אלון.
אדם פרנק התחרה בעבר במרוצי מסלול, אבל זה היה מזמן, הוא כבר רגיל לנסוע על הצד והרבה. מה שכן, זה מאוד משעשע להיות איתו במכונית כשהוא נוהג. למרות השיער הבהיר והעיניים הכחולות הוא פולט כמות קללות שלא הייתה מביישת ערס ממוצע ומגבלות הצנזורה אינן מאפשרות לפרט...
למתן ולרז קצת קשה על אספלט. מתן בכלל שונא הנעה קדמית, "אי אפשר לקרוא למשהו בעל הנעה לגלגלים הקדמיים ספורטיבי", הוא אומר. למרות שהם לא משחקים במגרש הביתי הזמנים של השניים טובים למדי, רז שלישי ואיטי רק במאית השניה מגדז' וגם מתן לא הרחק מאחוריו, מוכיחים שנהיגה היא נהיגה לא חשוב איפה.
השטח שלהם
בהיעדר מסלולי אספלט רוב נהגי המרוצים בארץ מגיעים מתחום מרוצי העפר, תחום הו התקיימו בשנות השמונים תחרויות ראלי קרוס במסלולי עפר באשקלון, באר שבע ועפולה, ומאז ובמהלך השנים מספר אירועים במתכונת מרוצי ראלי תוך שמירת "סטאטוס קוו" שביר עם הרשויות ותחת ההגדרה הלא מחייבת "מסעות ניווט".
אמנם הרבה יותר קל ופשוט לערוך מרוצים בשטח, אך נהיגת ראלי דורשת הרבה מהמשתתפים שצריכים לשלב בין נהיגה על הקצה ושיקול דעת כשמצד אחד יש צורך להחליק את הרכב בין הפניות על הנתיב דל האחיזה, אך מאידך יש להזהר מעצים, מבנים ותהומות בשולי הדרך.
הרכב שבחרנו לתחרות הוא ב.מ.וו X3, שבמבט ראשון אולי נראה כמו רכב של "סוקר-מאם" אמריקאית, אך עם מנוע שישה צילינדרים בנפח שלושה ליטר המפיק 258 כ"ס בחזית, תיבת 8 הילוכים אוטומטית במרכז והנעה כפולה קבועה מתוחכמת מסוג X-drive הוא הופך בן רגע למכונת ראלי טהורה - למותג יש רזומה לא מבוטל בספורט המוטורי עם השתתפות ארוכה בראלי דקאר.
כל אחד מהנהגים קיבל שני סיבובי היכרות עם הרכב ולאחר מכן הוזנקו למסלול אותו הם לא מכירים, מפותל וחלקלק, עם חריצים בחלקו כשאני משמש כנווט ומנחה אותם לאן לנסוע. הרעיון הוא לדמות מסלול המשלב בין נהיגת ראלי קרוס (מסלול עפר סגור כמו בימי אשקלון) לבין ראלי רייד מבוסס ניווט בו השטח אינו מוכר וכולל לעיתים טעויות ניווט שמצריכות חזרה אחורנית.
במרוץ הנמשך מאות ואלפי קילומטרים חשוב מאוד לשמור על הרכב ונהיגה כזאת מחייבת לתת עד 80 אחוז מהיכולת, אחרת שוברים את הרכב מאוד מהר ולא מגיעים לסיום. כאן גם רואים את ההבדל בין נהג מסלול לבין נהג ראלי, או יותר נכון להגיד בין אלון דאי לרז הימן.
מצד אחד היה מרשים לראות כמה מהר קלט צעיר החבורה את המכונית ואת סגנון הנהיגה וטס במהירות מסחררת בשביל (למרות שהוא מעולם לא נהג בשטח) ומצד שני היה את הדיוק וקריאת השטח של הימן ששמר על קצב קבוע והקפיד לשמור על הרכב. שניהם קבעו בסוף זמן זהה, אבל הסגנון של הימן הוא זה שמנצח מרוצי מדבר קשים כמו דקאר.
אדם פרנק לא בקי ברזי נהיגת השטח וגם התקשה להבין את אופי פעולת מערכת ההנעה המתוחכמת של הבימר, אבל נועם הצלם מאוד אהב את איך שהוא לקח את הפניות, עם החלקות זנב פוטוגניות.
מתן ניר שקול וקר רוח כמו אייסמן, "אין לי מה להוכיח, אתה כבר יכול לרשום שאני הכי איטי", הוא אומר ומוסיף, "אני לא מתכוון לשבור את האוטו". אמר ונתן בגז קובע זמן צמוד לרז.
גם מישל גדז' הפגין נהיגה יפה ומדויקת תוך שהוא מתלהב מאחיזת השביל של ה-X3, אך התקשה עם מוט ההילוכים המתחכם של ב.מ.וו ההילוכים בזמן סיבוב הפרסה, מה שאילץ אותו לבקש ממני עזרה ולאבד שניות יקרות.
תמרות עשן
יש שיגידו שנהיגת דריפט זה לא באמת ספורט מוטורי, הרי אין כאן אלמנט תחרותי אמיתי ואובייקטיבי בהיעדר מדידת זמן. המנצח נקבע לפי שיפוט סובייקטיבי והניקוד מתקבל על רמת השליטה במכונית תוך החלקת הזנב, משך הזמן שהמכונית נמצאת בהחלקה, זווית ההחלקה, מהירות הנסיעה בהחלקה וכו'.
אנחנו, בכל מקרה, לא התכנסו כדי להכריע בסוגיה האם דריפטים הם תחרות לגיטימית אלא לעשות פאן וצילומים פוטוגניים ומה שבטוח - בתחום זה לדריפטים יש לא מעט יתרונות מעלי עשן בשטח.
בדריפטינג, להבדיל ממרוצי מסלול העלולים לשעמם את הצופים ומרוצי ראלי בהם רואים את המכונית לשניות בודדות, דריפטים הם אקשן טהור ומשלהב ללא הפסקה.
מכיוון שבדריפטינג שעון העצר לא יכול לספק הכרעה ברורה בחרנו באפרת הופמן כשופטת.
הופמן, למי שאינו יודע, היא לא רק יפה אלא גם אופה - בעיקר צמיגים, תוך כדי הרתחתם לטמפרטורה לוהטת והעלאת תמרות עשן השמיימה.
סובארו BRZ היא מכונית הספורט החדשה של היצרן היפני. עם 200 כ"ס ממנוע 2.0 ליטר בנזין, גיר ידני עם שישה הילוכים קצרים והנעה אחורית עם דיפרנציאל מוגבל החלקה היא המכונית הטובה ביותר לדריפטים שניתן כעת לרכוש בישראל בפחות מרבע מליון שקלים ועליה ינהגו המתחרים.
חוץ מאדם, אף לא אחד מהמשתתפים לא התנסה בנהיגת דריפטים ולמרות שמדובר בתחום המחייב סגנון נהיגה מנוגד לכל ספורט מוטורי אחר ובעיקר לנהיגת מסלול (בהם החלקה היא "אסון") מפתיע לראות שדווקא אלון דאי קולט את הקטע הכי מהר ומצליח להחליק את ה-BRZ לכל אורך המסלול כאילו הוא נולד ביפן (מדינת המקור לתרבות הדריפטים).
למישל גדז' זה קצת יותר קשה, למרות שבנהיגת ראלי הוא בילה הרבה זמן "על הצד", כאן עם ה-BRZ בעלת ההנעה האחורית (הוא רגיל לכפולה) זה קצת יותר קשה ומשום מה הוא כל הזמן חיפש לרדת לכורכר בצידי המסלול, מקום בו הוא מרגיש הרבה יותר בנוח. גם אפרת במכנסים קצרצרים שישבה לצידו כנראה קצת הפריעה לו להתרכז...
גם לרז הימן קצת קשה עם ה-BRZ אבל לפחות מהחום הרב בקוקפיט (המזגן כבוי כדי לקבל עוד קצת כוח) בצהרי היום הוא לא מתרגש ולמי שרגיל לנהוג במשך מאות קילומטרים ביום עם סרבל חסין אש וקסדה ובלי מזגן במרוצי מדבר בדרום אמריקה ובאפריקה הטמפרטורה ב-BRZ ממש נעימה.
מתן ניר רגיל להיות על הצד עם הנעה אחורי. בטרקטורון, בהיעדר דיפרנציאל אחורי, הרוכב נמצא במצב של החלקה תמידית. ואולם שם ניר רגיל לתקן עם הכידון ועם עבודת גוף, וכאן צריך לעשות זאת עם ההגה ומינון עדין של הגז, זה קצת קשה לו אבל בסוף הוא מרוויח הרבה זמן על הצד.
ואז עולה אדם להגה ואפרת ממהרת לצאת מהמושב הימני. היא כבר קיבלה סחרחורת מכל המתחרים, וגם אותו היא לא ממש צריכה ללמד איך נוסעים על הצד. אדם מבצע את המסלול בשלמות תוך הפגנת זוויות מרשימות ופוטוגניות, גורם ל-BRZ לגנוח ולצרוח, אבל ככה הוא והיא אוהבים את זה. שלוש הקפות מספיקות לאדם כדי לפרק את הצמיגים האחוריים מהג'נטים - מה שלא הצליחו ארבעה נהגי מרוץ לעשות יחד הוא עושה לבד ובזמן שיא.
אפרת השופטת מזכה את אדם במקום הראשון, וטענות המשתתפים על קרבה בלתי חוקית לאחד המשתתפים מבוטלות במחי יד והיא ממהרת להסביר שהיא שפטה אותו בחומרה יתרה מהאחרים בעיקר בגלל שהוא עיצבן אותה ערב המרוץ ("כמו שהוא עושה תמיד" - היא מדווחת) וגם בגלל הניסיון הרב שיש לו בתחום.
אלון דאי הצליח להרקיד את ה-BRZ בצורה מושלמת באחד המקצים זוכה למקום השני, מתן ניר עם הניסיון הרב בהנעה אחורית מגיע שלישי ורז הימן ומישל גדז' שרגילים להנעה כפולה מסיימים יחדיו במקום הרביעי, רז כי היה הרבה זמן על הצד ומישל כי יצא עם חיוך גדול שזה בדיוק מה שחשוב בדריפטינג.
דגל שחמט
מעל לכל זו הייתה חוויה גדולה לכולם, והזדמנות נדירה להכיר כל אחד את עולמו של האחר.
אנחנו תקווה כי בעתיד נוכל לארגן מפגש דומה עם מכוניות מרוץ מקצועיות, ושמדינת ישראל תצעד, שלא לומר תרוץ, כדי לקיים בארץ ספורט מוטורי ותעשה בכך צעד נוסף בדרך למודרניזציה.
ומי המנצח? התשובה ברורה, גם בספורט המוטורי - העולם שייך לצעירים.
>> אלה תולדות - הספורט המוטורי בישראל מהמרוץ שהתבטל בראשית שנות ה-70 ועד ימינו
>> האם באילת ייסדנו את הספורט המוטורי בישראל?
תודה גדולה:
אפרת הופמן מבית הספר לנהיגת דריפטים MyWay על ההדרכה הצמודה
אופיר זריהן וזאב קסלר מחברת אוטולוקס שהביאו שישה סטים של צמיגים לטובת הדריפטים
נועם עופרן על צילומי הסטילס המרהיבים
ברק גולדפינגר על המסלול בכוכב יאיר
