בהשראת ההגדה: ארבעת הבנים על גלגלים

חכם
התואר "חכם" הוא לכאורה התואר המחמיא ביותר אך יכול גם להתפס כמעט טרחני, מתאמץ בכוח ומשתדל יתר על המידה.
הבחירה לא צריכה ליפול דווקא על המכונית הטובה ביותר שיש בארץ אלא על זאת שמציעה הכי הרבה חוכמה ומערכות מתוחכמות שמשולבות בה ומהוות מפגן טכנולוגי המרמז על איך יראה עולם הרכב בעוד מספר שנים.
לאחר ניפוי מסיבי, המתמודדות המובילות על תואר ה"חכם" הן אינפיניטי M שהרשימה בשלל מערכות בטיחות ועזר לנהג, לנדרובר דיסקברי 4 המציג עבירות שטח מדהימה באמצעות טכנולוגיה מתקדמת במקום ברזלים ומתלים מיושנים וב.מ.וו סדרה 5  החדשה שמשלבת הרבה תחכום מסובך לתפעול.

כמעט זוכה בתואר וולוו S60, שמציגה לראשונה מערכת שיודעת לזהות הולכי רגל מתפרצים לכביש ולעצור את הרכב בעצמה בהתאם. בשילוב עוד שלל מערכות בטיחות ה-S60 היתה יכולה לקטוף את התואר לו המערכות היו מגיעות כסטנדרט. הבעיה היא שהן מגיעות רק בדגם הפרימיום שמחירו יקר באופן משמעותי והיקף המכירות שלו נמוך.

הזוכה החכמה שלנו, בסופו של דבר, היא הלקסוס LS600h. ספינת הדגל של החברה והמכונית היפנית היקרה בישראל.
מעל לכל, אי אפשר שלא להתרשם מעוצמת המפגן הטכנולוגי והיקפו. זה מתחיל בזוטות, עובר דרך מערכת מולטימדיה סופר מתוחכמת, כורסאות מסאז' ושיאצו, חניה אוטומטית ועד מערכת מתלי אוויר והנעה מתוחכמת המשלבת מנוע וי 8 עם יחידה היברידית והנעה לכל הגלגלים.
ה-LS600h היא אולי לא מכונית היוקרה הכי טובה בארץ, אבל ללא כל ספק היא המכונית שמשלבת בתוכה את הכי הרבה גאדג'טים ומערכות יחודיות בכל מטר של פח.

רשע
בעוד שרשעות בבני אדם נתפסת כתכונה שלילית באופן אבסולוטי, מכוניות שיש בהן טיפת ארס ומידה של מראה מרושע הן לעתים דווקא משב מרענן בתוך ים של אפרוריות ולכן
הבחירה חייבת להיות במכונית ספורט אמיתית, למרות שבשנים האחרונות יש פחות ופחות מכוניות כאלה, חדות, בלתי מתפשרות ולא סלחניות.

בעידן התקינות הפוליטית קשה כבר לקבל מכונית שלא תהיה סלחנית לטעויות של הנהג, שתכיש אותך כשלא תהיה מוכן.
אמנם בארץ מוצעות לאחרונה לא מעט מכוניות ספורט שעד לפני מספר שנים אפשר היה רק לחלום עליהן, אם זאת סדרת AMG לדגמי מרצדס שמציעה הספקי מנוע מופרכים, כמובן סדרת M לדגמי ב.מ.וו וגם מכוניות במחירים קצת יותר צנועים כמו ניסאן Z370 ומאזדה מיאטה ששומרות על מתכון של הנעה אחורית קלאסית כמו שצריך במכונית ספורט אמיתית.

אבל הרשעית שלנו, ה-500 אברת', הגיעה לארץ לפני שנה.מדובר בעקרבית זערורית שלבד מחבילת ניפוחי מרכב ותוספות אחרות נראות לעין שהורכבו על פלטפורמת הפיאט 500, הצליחה למרות הצורך לכלול בחבילה שלל מערכות בקרה אלקטרוניות, הגה חשמלי ואפילו מנוע מעט ידידותי מדי לסביבה, לשחזר את המתכון של הספורטיביות הבסיסיות הקטנטנות של פעם, כמו שהייתה מכונית הספורט הראשונה של רבים מאיתנו עם שילדה חדה, הגה מהיר, מתלים סופר קשים שלא חוסכים מלהרגיש ולו מהמורה אחת בכביש ורעש אגזוזים שמענג אחדים אך גם מושך את כחולי המדים.
יש להניח שכל ספורטיבית גרמנית תשאיר לאברת' הרבה אבק, אבל היא מצידה מצליחה להזכיר לנו משהו מהסיבה בגללה אנחנו כל כך אוהבים ונקשרים לקופסאות המתכת הללו על גלגלים ולעזאזל מחבקי העצים, עמותת אור ירוק וכל יתר הצדקנים.

תם
עד לפני כמה עשורים, מכוניות רבות היו יכולות להכלל בקטגורית ה"תם". הן הציעו עיצובים בסיסיים, מנועים קטנים ודלי הספק יחד עם אבזור בלתי קיים.
אבל, בשנים האחרונות, עם עליית רמת החיים מחד והדרישה לעמוד בתקנות בטיחות מאידך, כמעט שלא ניתן לראות מכוניות שכאלה כשגם הבסיסיות והזולות ביותר מציעות שלל אבזור ומערכות שמאפשרות עמידה בתקני בטיחות שבעבר אפיינו רק מכוניות מקטגוריות בכירות.

ובכל זאת, בשנה וחצי האחרונות אנחנו חוזים ברנסנס לנישה של מכוניות שמצוידות, רחמנא ליצלן, בידית שמחייבת החלפה ידנית של ההילוכים וגודל כללי זערורי.
בקטגוריה אנחנו פוגשים מכוניות כמו שברולט ספארק, יונדאי i10, פיג'ו 107 ופיאט פנדה, אך התואר "תם" מוענק בלב שלם למכונית שהמציאה מחדש את הקטגוריה – סוזוקי אלטו, מכונית שגם זכתה אצלנו בערוץ הרכב של mako בתואר "המכונית החשובה של שנת 2010".
האלטו של סוזוקי היפנית מיוצרת בהודו ולא מציגה שום פסגה טכנולוגית, מראה מרשים במיוחד או חדוות נהיגה יוצאת דופן אך הוכיחה לקברניטי השוק המקומי ששילוב בין אמינות טובה, מותג אהוב ובעיקר תג מחיר אטרקטיבי יכולים לגרום לאנשים להסתפק במכונית קטנה, צפופה ובעלת גיר ידני.

אמנם המכוניות בקטגוריה יכולות להראות מעט טפשות מול מה שנמצא בכל משפחומטית ממוצעת אבל בפקקים בדרך אל העבודה וממנה הן עושות עבודה לא פחות טובה מאף אחת מהן ויתרה מזאת, הן יביאו אתכם בדיוק באותו זמן הביתה גם כמו מכונית שעולה אפילו פי עשר.

שאינו יודע לשאול
אז מי מבין רכבי ארצנו זוכה לתואר "שאינו יודע לשאול" והאם זה תואר מעליב או שזה ממש טוב שהוא לא יודע לשאול כי אם היה שואל את השאלות, בודאי לא היה מוכן למה שצפוי לו?
"שאינו יודע לשאול" מגיע בישראל של 2011 עם מדבקה של חברה על הכנף האחורית ואת מה שעובר עליו בשנותיו הראשונות על כבישי הארץ המובטחת הטיבה לתאר להקת "אפליקציה" בשירה "רכב חברה".
נכון, לא כל משתמש ליסינג מאיץ לתוך קירות ועצמים בלתי מזוהים באופן קבוע או יוצא עם הרכב שלו לטיולי ג'יפים מאתגרים וגם לא מכבה את המנוע לעולם, אבל אין ספק – רכבי הליסינג עובדים קשה.

בעוד שמכוניות משפחתיות בגודל מלא כמו מאזדה 3 ויונדאי i30 מוענקות לעובדים בכירים יותר וזוכות לעדנה גם בשוק הפרטי, מכוניות מקטגורית התת-משפחתיות כמו יונדאי אקסנט, ניסאן טידה ואחרות מכירות רק חיי ליסינג קשים אצל עובדים שזה עתה קיבלו רכב חברה ראשון ומתלהבים מכרטיס התדלוק החופשי, אצל קציני צה"ל שמשתמשים בהן ללא רחמים כקומנדקר ואצל חברות ההשכרה בקטגוריות בסיסיות וזולות למדי.

כממציאת הקטגוריה תת המשפחתיות, האקסנט של יונדאי היתה זוכה בתואר בקלות, אבל היא הוחלפה לאחרונה על ידי הi25- שקורצת גם לקהל לקוחות פרטי ועל כן הזוכה שלנו וזו ש"אינה יודעת לשאול" היא אחותה למחצה, הקיה ריו, שלאחרונה אלפי יחידות ממנה התגייסו לשרות צבאי ללא רחמים ומזה שנים היא גם משמשת כדי לבדוק מי פנוי בארלוזרוב כאופציה פופולרית וזולה למונית.
הריו עובדת קשה ולשמחתנו – פשוט לא יודעת לשאול.

 >> עושים פסח למכונית - המדריך השלם לניקוי המכונית שלכם