אתמול הלך לעולמו ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שצעד על הירח ומי שטבע את אחד המשפטים האלמותיים בתולדות האנושות בעידן המודרני: " זהו צעד קטן לאדם וצעד גדול לאנושות". בעוד שכולם זוכרים את צעדיו של ארמסטרונג על הירח לא כולם יודעים שבמשימות מאוחרות יותר (אפולו 15,16 ו-17) בנאס"א החליטו שלא להסתפק ביכולת של האסטרונאוטים לצאת לצעידה על הירח והנחיתו על הירח כלי רכב ייעודים שעזרו לאסטרונאוטים לחקור את פניו של הירח, לצלם ולאסוף דגימות קרקע שונות גם באזורים מרוחקים יחסית מאזור הנחיתה.
מסתבר שהרעיון לשלוח רכב עזר לאסטרונאוטים נולד עוד הרבה לפני שארמסטרונג צעד על הירח. הרעיון הראשוני היה לבנות רכב גדול יחסית שישמש מעין מעבדה ניידת סגורה עם תא דחוס שיאפשר שהות ללא חליפות חלל ויוכל להכיל שני אסטרונאוטים על ציודם המלא למשימה של עד שבועיים.
מעבר לעלות הפיתוח של רכב משוכלל גדול וכבד שכזה, הבעיה היתה שכדי להנחיתו היה צורך לשגר טיל נוסף וכך, בסופו של דבר, לאחר לחץ מהקונגרס לצמצם עלויות בפרויקט היומרני שהתקציב שלו כל העת חרג מהציפיות, הוחלט בשלב ראשוני לוותר על רעיון רכב הירח ובנאס"א החלו לשקול חלופות צנועות יותר ולשקוד על פיתוחו של רכב ירח קטן יחסית. אך גם לפיתוחו של רכב זה לא נמצאו המשאבים והוחלט כי משימת אפולו 11 תצא לדרך ללא רכב חללי.
באווירת ההתרגשות שאחזה באמריקה ימים ספורים לפני ההמראה ההיסטורית לירח נמצא גם תקציב מסוים לפיתוח רכב הנדידה הירחי או בקיצור LRV. על המכרז התמודדו מספר חברות ולבסוף הוחלט שענקית הרכב ג'נרל מוטורס ויצרנית המטוסים בואינג ישתפו ביניהן פעולה.
הרעיון היה לייצר רכב קל משקל שיוכל להגדיל באופן משמעותי את טווח החקירה של צוותי אפולו על פני הירח. מכיוון שעל הירח אין את התנאים המאפשרים פעולה של מנוע קונבנציונלי בטכנולוגית בעירה פנימית הוחלט לבנות רכב חשמלי שיוכל לשאת שני אנשי צוות בחליפות חלל, ציוד ודגימות קרקע שונות.
הרכב פותח במשך 17 חודשים בלבד וכדי לחסוך משקל ככל שניתן היה נראה כמו שילדה עם גלגלים ולא כלל חלקי מרכב מיותרים. אורכו היה 3 מטרים, בסיס הגלגלים שלו עמד על 2.3 מטרים ומשקלו עמד על בסך הכל 210 ק"ג, אך מכיוון שעל הירח כוח המשיכה הוא שישית מזה שעל פני כדור הארץ למעשה משקלו על פני הירח היה משול ל-35 ק"ג. יכולת הנשיאה שלו הייתה למקסימום 490 ק"ג.
הרכב נע בעזרת 4 מנועים חשמליים קטנים שמוקמו בגלגלים. הגלגלים עצמם לא היו עשויים מגומי אלא מאבץ. כדי לשפר את נוחות הנסיעה הייתה לרכב גם מערכת מתלים. המהירות המרבית המוצהרת עמדה על 13 קמ"ש אך במשימת אפולו 17 יוג'ין סרנן נהג בו במהירות "מטורפת" של 19 קמ"ש. הכוח למנועים הגיע מ-2 סוללות לא נטענות שאפשרו טווח נסיעה של 92 קילומטרים אך מכיוון שבנאס"א לא רצו לקחת סיכונים הוחלט לא לעשות ברכב שימוש מעבר למרחק ממנו האסטרונאוטים לא יוכלו לחזור ברגל אל חללית הנחיתה במקרה של תקלה.
השליטה ב-LRV נעשתה באמצעות הגה/ג'ויסטיק – הטיה של המוט קדימה הניעה את הרכב קדימה, הטיה לצדדים גרמה לו לפנות ואילו משיכה לאחור הפעילה את הבלמים. נסיעה ברוורס התאפשרה באמצעות לחיצה על מתג ייעודי על ההגה.
לוח השעונים כלל נתוני מהירות, כיוון, טמפרטורה, קיבולת סוללה ומרחק מחללית הבסיס. מכיוון שלמעשה כל רכב הושאר על הירח ולא הוחזר לכדור הארץ בתום המשימה היה צורך בבניית רכב לכל אחת ממשימות הנחיתה המתוכננות על הירח. הפרויקט שתוקצב בתחילה ב-19 מיליון דולר היה אמור לכלול תכנון, פיתוח ובנייה של 4 רכבי LRV אך בסופו של דבר עלה לא פחות מ-38 מיליוני דולרים – סכום אסטרונומי במונחים של ראשית שנות ה-70.
השימוש הראשון ברכב החללי נעשה במשימת אפולו 15 לפני 41 שנים ובמסגרתה האסטרונאוטים נסעו ברכב כמעט 28 קילומטרים במספר נסיעות קצרות למרחק שלא עלה על 5 קילומטרים מחללית הנחיתה. למרות שתוכננו בחופזה בסך הכל רכבי ה-LRV תפקדו ללא בעיות מיוחדות בשלושת משימות אפולו בהם השתתפו.
2 תקלות קלות שכן התרחשו היו קשורות לשתי תאונות קלות שהאסטרונאוטים עשו עם הרכבים במשימות אפולו 16 ו-17 וגרמו לפגיעה בכנפוני אחד הגלגלים. בשני המקרים רכבי הירח המשיכו לתפקד ללא בעיה אך האסטרונאוטים, על ציודם כוסו באבק ירחי שהועף עליהם מהגלגל.
לאחר התאונה הקלה במשימת אפולו 17 יוג'ין סרנן והאריסון שמיט ניסו בתחילה להדביק את הכנף בחזרה למקומה אך בגלל האבק הרב הדבק לא החזיק והכנף אבדה במהלך הנסיעה. בהמשך המשימה האסטרונאטים עשו אילתור בסגנון ישראלי והכינו כנף חלופית ממפות של אתר הנחיתה, סרט דביק ומלחציים שהיו שייכים לנורה מתכווננת בתוך החללית. מכיוון שהוחלט מבכוד מועד על ביטול משימת אפולו 18 הרכב הרביעי פורק וחלק מחלקיו נשלחו עם צוותי המשימות לשמש לחלקי חילוף במקרה הצורך.
בין היתר רכבי ה-LRV ציודו במצלמת וידאו צבעונית שמוקמה בקדמת הרכב והופעלה בשליטה מרחוק ממרכז הבקרה שבמרכז החלל ביוסטון, מצלמה זו אפשרה לקבל מגוון רחב של צילומים של פני הירח. במשימה האחרונה על הירח מפקד אפולו 17 הסיע את הרכב למרחק בטוח מחלילית הנחיתה כך שמצלמת הוידאו תוכל לצלם את ההמראה מן הירח.
מספר רכבי ירח ואבות טיפוס אשר נבנו במהלך תהליך הפיתוח עבור בדיקות ואימונים מוצגים במוזיאון האוויר והחלל בוושינגטון די. סי., מרכז החלל ביוסטון טקסס ומרכז החלל על שם קנדי בפלורידה.
כמו כן, אם אתם, במקרה, מזדמנים לירח תוכלו למצוא שם 3 רכבים במצב מצוין עם לא יותר מדי קילומטרים על הספידומטר ויש להניח, בניגוד לאבות הטיפוס המוצגים מאחורי גדרות ומחסומים, לא נראה לנו שאף אחד באמת יגיד לכם משהו אם תתפסו מקום בעמדת הפיקוד ותיקחו סיבוב ירחי בפול גז.
