69 שנים לאחר נפילתו של המשטר הגרמני הנאצי וסיומה של התקופה החשוכה ביותר בתולדות המין האנושי בעידן המודרני, נראה שלפחות בכל הקשור לרכישת מוצרים מתוצרת המדינה שהייתה אחראית לכל הזוועות הללו מרבית הישראלים כבר מזמן סלחו ולעיתים אף משתמשים במטבע הלשון הסלנגי "דיוק נאצי" בהקשר חיובי, לציון הקפדה על פרטים ואיכות ביצוע של מוצרים מתוצרת חברות גרמניות.
עם זאת, כל מי שגדל בשנים בהן בכל עיר, שכונה, רחוב ואפילו בניין היה ניתן לפגוש ניצולים שסיפקו עדות חיה לזוועה ונשבעו לתת תוקף לצוואתם הבלתי כתובה של מיליוני הנרצחים - לעולם לא לשכוח ולא לסלוח, בוודאי זוכר שרבים הקפידו להחרים מוצרים מתוצרת גרמנית.
מעבר למחאה ספונטנית של אנשים פרטיים, גם ישראל הרשמית של אותן שנים הקפידה שלא לרכוש ככל הניתן מוצרים מתוצרת גרמנית ובכללם מכוניות ובשל כך במשך שנים (ובניגוד למצב היום) מכוניות אמריקאיות ולאחר מכן מתוצרת וולוו השבדית שימשו כמוביל הרשמי של שרי ממשלת ישראל.
רובנו מעדיפים לא לחשוב על זה
עם זאת, בשנת 2014 הקלדה של המילים "חרם על מוצרים" בחלונית החיפוש של גוגל גורמת למנוע החיפוש החכם להציע להשלים עם תוצאות אפשרויות של חיפושים פופולריים. יש שם חרם על מוצרים ישראלים, חרם על מוצרים מטורקיה, מהשטחים ומהתנחלויות, אבל חרם על תוצרת גרמנית בכלל לא קופץ כאופציה. אני מתחיל להקליד את המילה "מגרמניה" ומוסיף "מ" ולאחר מכן "ג", והופה, הנה גוגל החכם מבין מה אני מחפש ומשלים את מילות החיפוש ל..."חרם על מוצרים מגניבים". לא, לא... סרגיי ברין, לא התכוונתי למוצרים מגניבים, אלא לכאלה שיוצרו בגרמניה.
אני מסיים להקליד את המילה ולוחץ על כפתור החיפוש רק כדי לגלות שהאלגוריתם החכם של גוגל לא ממש מבין על מה מדובר ומציג מעט מאוד תוצאות רלוונטיות באמת.
האם במקביל להליכתם מהעולם של אחרוני אנשי דור הניצולים למעשה כבר מדובר במחאה שלחלוטין מתה או בכזו שמעולם לא הגיעה למרחב הוירטואלי בו ניתן לפעמים למצוא, גם באתרים ישראליים, כתבות חיוביות ומשועשעות על הצדדים האנושיים של הנאצים ודברים שנראים כמו היטלר
יתכן שמרבית האנשים צודקים: למרות זוועת העבר, הגיע הזמן להתקדם ולהתייחס לגרמניה של היום ואל תוצריה בצורה סלחנית.
אנחנו, בכל מקרה, לא ננקוט כאן עמדה, אבל נספר לכם מעט על שיתופה של תעשיית הרכב הגרמנית בתוכניות המשטר הנאצי.
היטלר, מכונית העם וההשקעה האדירה בכבישים
גם היום עדיין לא ניתן להבין כיצד מנהיג מטורף הצליח לסחוף אחריו את העם הגרמני להאמין בתורת גזע חשוכה ולקחת חלק במעשי זוועה. יתרה מזאת, היטלר לא סחף רק את "האזרח הקטן" אלא גם את ברוני הממון ואת חברות הענק הגרמניות שלקחו חלק בעשייה הנאצית ונהנו בשנות שלטונו של הצורר משגשוג חסר תקדים.
היטלר עלה לשלטון בשנת 1933 לאחר שנים בהן גרמניה הייתה שרויה במשבר כלכלי קשה שהתחיל לאחר מלחמת העולם הראשונה והתעצם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים. חברות רבות היו על סף פשיטת רגל ועלייתו של המשטר הנאצי לשלטון, על שלל תוכניותיו הגרנדיוזיות, הייתה עבורן קרש הצלה ומקור לתזרים מזומנים בלתי פוסק.
בשנים הראשונות לשלטונו של היטלר גרמניה חוותה בום כלכלי. תקציבי ענק הושקעו על ידי המדינה בתשתיות שונות ובין היתר הכבישים הגרמניים שודרגו ונסללו האוטובאנים הראשונים.
במקביל לשדרוג הכבישים היטלר רצה להפוך את המכונית לכלי תחבורה זמין, אמין ובר השגה לכל גרמני. לצורך משימה זו הוא פנה למהנדס המבריק פרדיננד פורשה (כן, ההוא שעמד גם מאחורי מותג רכבי הספורט פורשה) והציג לו מפרט דרישות לייצור "מכונית העם", או בגרמנית - "פולקסווגן".
בין היתר הדרישות נכללו יכולת להסיע 5 אנשים, להגיע למהירות של כ-100 קמ"ש, לצרוך לכל היותר ליטר בנזין לכל 12 ק"מ ובראש ובראשונה לעלות פחות מאלף מארקים.
פורשה נענה לפנייתו של היטלר שתקצב את הפרויקט בנדיבות וכך ב-1938 נולדה החיפושית המדהימה שעמדה בכל הדרישות של היטלר וללא ספק הקדימה את זמנה, אך למעשה לא הגיעה לייצור אזרחי סדרתי לפני פרוץ המלחמה.
שליטה מוחלטת במסלולי המרוצים
בהתאם לתורת הגזע הארית, היטלר הורה לעודד את מרוצי המכוניות ולהציג עליונות גרמנית בספורט החדש שזכה לפופולריות עצומה ברחבי העולם ופיאר לא רק את הנהגים שהשתתפו בו, אלא גם את יכולות פיתוח הטכנולוגיות הגרמניות שנהנו ממשאבי אנוש ומתקציבים בלתי מוגבלים. השליטה הגרמנית בספורט המוטורי העולמי בשנות השלושים הייתה מוחלטת. הפיתוחים הטכנולוגיים שנהגו בקבוצות המרוצים של מרצדס ואוטו-יוניון (לימים אודי) הזניקו את הספורט המוטורי קדימה והיוו את הבסיס למרוצי המכוניות כפי שאנו מכירים אותם כיום.
לאנשים ברחבי העולם היה נוח באותה עת להפריד בין העדויות הקשות שהחלו להצטבר על פגיעה במיעוטים ותורת הגזע הנאצית ובין המכוניות הגרמניות, עטויות דגלי גרמניה הנאצית וסמלי צלב הקרס שניצחו מרוץ אחר מרוץ והפכו למושא הערצה בכל רחבי העולם. נהגי המרוצים של התקופה נהנו ממעמד של כוכבי על אך נאלצו להזדהות, מתוך רצון או שלא, עם מערכת השלטון הנאצית.
פסי היצור הוסבו לשימוש צבאי
המעורבות של תעשיית הרכב הגרמנית במאמץ להנחיל את תורת הגזע הנאצית ברחבי העולם התעצמה עם פרוץ מלחמת העולם והסבת קווי הייצור במפעלי הרכב לצרכים צבאיים: הקובלווגן, גי'פ הסער של הוורמאכט והשווימווגן, שהיה הגרסה אמפיבית שלו, התבססו על החיפושית האזרחית ועשו שימוש במכלולים רבים שתוכננו עבורה. במפעלי פורשה ופולקסווגן ייצרו טנקים מסוגים שונים ולקחו חלק בפיתו טכנולוגית רקטות ה-V1 ששוגרו אל עבר מטרות אזרחיות בלונדון.
ב.מ.וו ייצרה מנועים ששימשו מספר דגמי מטוסים של חיל האוויר הנאצי וגם אופנועים אשר צוידו בסירת צד עליה הוצב מקלע קל, שהיו בשימוש נרחב ביותר בכל החזיתות.
מרצדס תרמה את חלקה בייצור מנועים תעופתיים, פיתחה בלון צפלין למטרות צילום צבאי והפצצה, בנתה רכב שטח גדול בעל כושר עבירות יוצא דופן (שגרסתו האזרחית מוכרת בשם יונימוג) ושימשה כספקית המכוניות הרשמית לבכירי הרייך ובראשם הפיהרר עצמו, שהיה מעריץ גדול של החברה ועשה שימוש בדגמים שונים ומגוונים של החברה גם בעצרות ובמצעדי ניצחון בבירות אירופה אותן כבש.
אפילו אופל ופורד, שהיו בבעלות אמריקאית-גרמנית משותפת, שירתו במלחמה את הנאצים. וכך, בזמן שמפעלי פורד בארצות הברית ייצרו מפציצים לחיל האוויר האמריקאי, בנו מפעלי פורד בגרמניה משאיות לצבא הנאצי.
גם אופל, הזרוע האירופאית של ג׳נרל מוטורס, ייצרה משאיות עבור הנאצים וה"בליץ" שלה הייתה המשאית הנפוצה ביותר בוורמאכט, צבא גרמניה, כששימשה בין היתר כתא גזים נייד בתקופה שלפני הקמת מחנות ההשמדה.
אחרי שהמלחמה הסתיימה וחלק מהזוועות פורסמו טענו ראשי ג׳נרל מוטורס ופורד כי איבדו שליטה בשלוחות הגרמניות שלהן, וכי לא היו מעורבים כלל בפעילותן.
אסירים ככוח עבודה זול
את הפרק האפל ביותר בקשר בין יצרניות הרכב הגרמניות למשטר הנאצי מנסות החברות, שרובן פעילות גם היום, להצניע ככל האפשר.
מסתבר שבכל מפעלי הרכב הגרמניים, ללא יוצא מהכלל, הועסקו בתקופת מלחמת העולם השניה עובדי כפיה יהודים ואחרים שנרדפו על ידי הנאצים. מדובר במאות אלפי עובדים אשר הועסקו בתנאי עבדות, במשמרות ארוכות וסבלו מתנאי מחיה אמנם טובים מאלה שחיכו להם במחנות ההשמדה, אבל קשים מאוד שכללו איומים, רעב והעדר תנאים בסיסיים. הפועלים-אסירים שוכנו לרוב במחסנים תת קרקעיים ללא תנאים סניטריים שהוסבו למגורים. התנאים הקשיים ושעות העבודה הארוכות הביאו במקרים רבים לתוחלת חיים קצרה מאוד, אך את התדלדלות השורות מיהר השלטון הנאצי להשלים על ידי הבאתם של פועלים חדשים ממחנות הריכוז.
לעתים, כדי לזרז הקצאת אסירים לעבודה בפסי הייצור, סגרו מנהלים מקומיים עסקאות של כוח עבודה חדש בתמורה לציוד מול דרגים זוטרים בשטח ובין היתר פולקסווגן, למשל, עשתה עסקה עם הוואפן אס־ אס, הזרוע הצבאית של האס־אס, והעניקה ליחידות רכבי שווימווגן תמורת אסירים יהודים.
ב.מ.וו מצאה דרך יעילה יותר לקבל אספקה מתמדת של כוח עבודה בחינם והחברה הקימה מפעל ייצור בפולין כחלק מהתשלובת התעשייתית אושוויץ־בירקנאו, שהוקמה לצד מחנה ההשמדה כדי לנצל עבודת אסירים.
ריפוד מושבים משערות נרצחים
הנאצים לא הסתפקו בפועלים ולאחר המלחמה נתגלו גם עדויות לשימושים מזעזעים שנעשו בתעשייה הגרמנית במוצרים שהופקו משאריות הנרצחים. כך למשל, במפעל של חברת חלקי החילוף הענקית שפלר, נמצאו גלילי בד לריפוד רכב במשקל של כ-2 טון שהוכנו משיער אדם.
מקורם של גלילי בד הריפוד העבה בשערות ראשיהם של כ-40 אלף אסירים מאושוויץ. דגימות שנלקחו מהאריגים אף הצביעו על שרידי גז מסוג "ציקלון בי" ששימש את הנאצים להשמדה המונית.
הודאה רשמית במעשים ופיצוי סמלי
אחרי המלחמה כמה תעשיינים גרמניים וביניהם פרדיננד פורשה וגונתר קוונדט, בעלי ב.מ.וו, נעצרו בשל חשד לשיתוף פעולה עם מעשי הנאצים אך שוחררו לבסוף מבלי שהועמדו לדין.
באיחור רב, לפני כעשור, גרמניה הרשמית אף הודתה שבמהלך המלחמה נעשה שימוש רב בעובדי כפיה במפעלי התעשייה הגרמניים כולל חברות הרכב ואף הוקמה קרן פיצויים בשיתוף הממשלה הגרמנית והקונצרנים הענקיים אליהם משתייכים מרבית יצרני הרכב הגרמניים המוכרים לנו היום. הקרן שהוקמה חילקה כ-10 מיליארד יורו לניצולים ששימשו פועלים במפעלים גרמניים בעת המלחמה, מהם כ-70 אלף ישראלים שהיו פועלי כפיה וקיבלו בשנת 2003 פיצוי של 5,000 יורו לאדם.
