במשך שנים, מבלי שממש נשים לב, המכוניות שלנו תפחו וגדלו בהדרגה. אפשר לציין את העלייה ברמת החיים, המרחקים הגדולים מבעבר אותם נוסעים בעידן המודרני והדרישה לעמוד בתקנות בטיחות מחמירות שגרמו למכוניות להשמין.
כביכול, בשנים האחרונות אפשר לראות שינוי מגמה מסוים, כשפחות ופחות רכבי שטח גדולים ומזהמים עולים על הכבישים לאחר שהפכו למעין סמל לחזירות סביבתית, ולפחות למראית עין ניכרת דרישה מחודשת למכוניות צנועות מימדים. העומס בכבישים, הזיהום הגובר, תמריצי מס לרוכשים ובעיות החניה הן חלק מהסיבות לחזרה למכוניות בגודל קטנטן. האמנם?
לא צריך יותר ממבט אחד על מיני או פיאט 500 מודרניות שעומדות ליד המיני מיינור וה-500 המקוריות כדי להבין שאולי בראש חזרנו למימדים צנועים, אבל במציאות נשארנו עדיין אקסטרא-לארג'.
לפני מספר שבועות דיווחנו לכם על גימיק שיוצר כחלק מקמפיין שיווקי - גרסה מוקטנת לדגם דרום אמריקאי של פולקסווגן שיוצר בגודל של 70% מהמכונית המקורית.
גימיק נחמד, ללא ספק, אבל במהלך ההיסטוריה המוטורית התגלגלו משערי מפעלי הרכב גם לא מעט מכוניות קטנטנות שכאלו שיוצרו בהיקפים לא מצומצמים בכלל והציעו לקהל הרחב פתרון תחבורה במימדי אקסטרא-סמול.
קבלו כמה מהמכוניות הקטנות הבולטות בעולם:
פיאט 500 (הישנה)
1957-1975
בניגוד ל-500 החדשה הנמכרת בימים אלה כאבזר אופנתי במחיר גבוה, ה-500 המקורית היתה כלי תחבורה פופולרי במחיר שפוי.
עם אורך של 2.97 מטר, רוחב של 1.32 מטר ומנוע בנפח 500 סמ"ק שהפיק 13 כ"ס קצת קשה לדמיין, בסטנדרטים של היום, אבל המכונית הזאת היתה כלי התחבורה המרכזי של משפחות שלמות, מה שמביא להכרה שככל הנראה פעם לא רק המכוניות היו רזות יותר, אלא גם האנשים.
ישנה מול חדשה, ראש בראש
ב.מ.וו איזטה
1956-1962
ב.מ.וו מצטיירת היום כיצרנית מכוניות פרימיום יוקרתיות הזוכות להצלחה גדולה ביבשת אירופה העשירה, אך בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה, תושבי גרמניה ההרוסה חיפשו כלי תחבורה זול שיאפשר להם ניידות. דרישת הקהל הייתה, בשונה מהיום, לא להספקים גבוהים ולרשימת אבזור אינסופית אלא לכלי שימושי וזול. כך נולדה האיזטה שצוידה במנוע עם צילינדר בודד בנפח 246 סמ"ק שהפיק 12 כ"ס.
האיזטה בלטה בעיקר בשל המבנה הבועתי הייחודי שלה שכלל אלמנט מעניין ביותר – הגישה אל תא הנוסעים התבצעה דרך דלת גדולה בקדמת הרכב הפותחת את כל החלק הקדמי ואף מזיזה את ההגה כדי לאפשר גישה נוחה יחסית, של הנוסעים, לחלל הרכב הקטן. האיזטה זכתה להצלחה ומעל 160,000 יחידות נמכרו בשנות יצורה.
מסרשמידט KR200
1955-1964
מסרשמידט, יצרנית מטוסי הקרב הידועה, הבינה, לאחר תבוסת גרמניה במלחמה, שאם ברצונה לשרוד היא צריכה להסב את הטכנולוגיה שלה לאפיקים אזרחיים. אחד הניסיונות היה מכונית עממית קטנה. הkr200, תוכננה ועוצבה בידי מתכנן שעיצב בעיקר מטוסים לפני כן. התוצאה הסופית, ללא כל ספק הייתה שונה ממה שאנשים היו רגילים לראות על הכבישים ויותר מכל מזכירה גוף של מטוס שהורידו ממנו את הכנפיים. גם סידור הישיבה כולל שני מושבים, אחד מאחורי השני כמו במטוס קרב והכניסה לרכב מתבצעת ע"י הרמת חופה.
היסטוריוני רכב מציינים שיתכן שהעיצוב המשונה נועד כדי למצוא שימוש לעודפי ייצור רבים שנשארו על הקרקע.
אגב, כל הטוב הזה נכנס באורך של 2.82 מטרים ורוחב של 1.22 מטר.
למרות המבנה, על הכביש לא היה מדובר במטוס. ה KR200אמנם הצליחה להגיע כמעט ל100 קמ"ש, אך עם מנוע דו פעימתי בנפח 200 סמ"ק שהפיק 10 כ"ס, זה היה המקסימום שניתן היה לצפות ממנה.
אחי, האוטו שלך נשמע טו-אוב
אוסטין 7 (בייבי אוסטין)
1922-1939
בשנים בהן מכוניות מתחילות לצבור תאוצה בעולם ולהפוך לכלי שיותר ויותר אנשים משתמשים בו יום יום, בחברת אוסטין האנגלית הבינו כבר שלתחבורה במימדים צנועים יש הרבה יתרונות. ב1922 הושקה האוסטין 7 שזכתה כינוי "בייבי אוסטין" ולהצלחה אדירה באירופה. ה-7, ממש כמו המכונית מהקמפיין של פולקסווגן בימים אלה, הייתה גרסה מוקטנת למכוניות מוכרות וגדולות מאותה תקופה. היא שקלה רק 360 ק"ג, כחצי ממשקל מכונית ממוצעת מהתקופה וכשליש ממשקלה של מכונית קטנה בימינו והייתה מצוידת במנוע בנפח 747 סמ"ק שהפיק 10 כ"ס צנועים.
פיאט 600 מולטיפלה
1956-1964
המולטיפלה של פיאט מוכרת לרובנו כמכונית המציעה מרווח פנימי מרשים ביותר ועיצוב מאוד שנוי במחלוקת, אך מסתבר שהמולטיפלה משנות התשעים אינה הפעם הראשונה שבפיאט חשבו על פתרון קופסתי מקורי להובלת נוסעים. ב1956 הוצגה גרסת מולטיפלה שהתבססה הפיאט 600 ועל אף אורך כולל של שלושה וחצי מטר היא הגיעה כשהיא מצוידת ב-3 שורות מושבים שסיפקו מספיק מרווח ל-6 נוסעים מבוגרים.
מוריס מיני מיינור
1959-2000
אחת המכוניות הגאוניות בהיסטוריה המוטורית שלמרות בסיסיותה כוללת אין ספור חידושים שהופיעו לראשונה, ביניהם מעבר להנעה קדמית ולראשונה מנוע שהוצב לרוחב תא המנוע ולא לאורכו, דבר שאפשר לחסוך באורך הרכב והפך ברבות השנים לתצורת הצבת המנוע האופיינית למרבית המכוניות בעולם המשתמשות בהנעה קדמית.
בנוסף, המכונית מציעה בסיס גלגלים הנפרש לכמעט כל אורכה, מה שאפשר למכונית במימדים הצנועים להיות מרווחת למדי ולהציג חלל פנימי נאה.
כדי לחסוך בעלויות יצור המכונית נבנתה ממספר פלטות שכללו ריתוך חיצוני ללא צורך בריתוכים פנימיים מסובכים, דבר שייעל והוזיל בצורה משמעותית את הייצור.
במשך עשרות שנים היתה המיני מיינור להיט והגרסה הספורטיבית שלה, המיני קופר, שניצחה בעשרות מירוצים מכוניות מתוחכמות ממנה, נחשבת עד היום לאחת ממכוניות ההנעה הקדמית המהנות לנהיגה שיוצרו אי פעם.
סובארו 360
1958-1971
בשנים בהם מכונית יפנית הייתה שם נרדף לחיקוי זול ולא מוצלח במיוחד של מכונית מהמערב, סובארו הציגה, לאחר שמתכנניה שאבו הרבה השראה מהחיפושית והפיאט 500 בשנת 1958, את ה360.
אורכה עמד על כ- 3 מטרים היא כללה דלתות עם צירים הפוכים והייתה מצוידת במנוע 2 צילינדרים דו פעימתי בנפח 360 סמ"ק שהפיק 16 כ"ס.
ההצלחה בשוק היפני הייתה גדולה אך ניסיונות יצוא אל מעבר לים נחלו כשלון חרוץ.
סמארט
1994- היום
בעיות הצפיפות, החניה והמודעות הגוברת לסביבה באירופה בשנים האחרונות הביאו ללידתו של תת סגמנט חדש שתופס תאוצה –מכוניות קטנטנות אבל לא בסיסיות. המתכון כולל מימדים קטנים, הרבה סטייל, אבזור ושיק וכמובן גם תג מחיר מרשים.
באירופה זה ממש לא נדיר לראות אנשים שיוצאים ממכונית פאר ענקית ועוברים לתפוס פיקוד מאחורי הגה של סמארט לנסיעותיהם העירוניות.
בעיר הנסיעה בסמארט זריזה ונעימה, אך מחוץ לעיר יש תחושה של מכונית שמתקשה לעמוד בסטנדרטים המודרניים שהורגלנו אליהם.
ב"הילוך חמישי" פוגשים את סמארט בגרסת גודזילה
פיל P50
1963-1964
משלושה גלגלים ותא נוסעים קטנטן מתקבלת הפיל P50, שתוכננה להיות פתרון תחבורתי נוח וזול לתנועה בעיר ועלתה, בזמנו, 199 פאונד בלבד. היא צוידה במנוע בנפח 50 סמ"ק והגיעה למהירות מירבית של 61 קמ"ש. הגיר היה ידני, בעל 3 יחסית העברה ו...ללא הילוך אחורי.
ב2010 חודש ייצור הP50, הפעם בגרסה חשמלית שמגיעה למהירות מירבית של 16 קמ"ש. היום, מנפלאות הזמן והאינפלציה, מחיר של הקטנטונת עומד על 12,499 פאונד.
ג'רמי קלארקסון, איש גדול מאוד, נכנס לפיל P50 ואפילו עושה רברס
פיל טריידנט
1965-1966
מכונית תלת גלגלית נוספת של אותו יצרן, שיוצרה אף היא בשנות השישים של המאה ה-20, העשור בו חשבו באנגליה שמיקרו-מכוניות כאן כדי לכבוש את השוק ולהשאר.
בשונה מהפיל P50, העיצוב המשובב של הטריידנט כלל חופה בועתית שקופה וזכתה לכינוי החיבה: "צלחת מעופפת".
הטריידנט, באורך 1.83 מטר ורוחב של 1.06 מטר השתמשה באותו מנוע של הp50 ושווקה כמכונית חסכונית במיוחד שהציגה נתון נאה - 35 ק"מ לליטר דלק, עם הסלוגן המתאים: "יותר זול מללכת".
הבחור הזה חובב פילים
>>כמה מעודדות נכנסות במיני?