תשכחו ממכוניות פרארי מאחורי גדרות חבלים במרחק 30 מטרים כמסביב שלל מאבטחים חמורי סבר בתערוכת אוטומוטור הישראלית. בעצם שכחו גם מתערוכות רכב הרבה יותר מוצלחות ומפורסמות ברחבי תבל וחשבו על גן עדן, כי אם אתם מגדירים את עצמכם כחולי הגה "פסטיבל המהירות של גודווד" הוא ככל הנראה הדבר הקרוב ביותר לזה שתוכלו לחוות על פני הכדור הזה.
ניתן להניח כי בדקות הראשונות לא תדעו לאן להביט קודם - לגרסה הכוחנית של הלמבורגיני אבנטדור שרק לאחרונה נחשפה, לפרארי האדומה ההיא משנות ה-80 שהפוסטר שלה קישט את חדר הילדות שלכם, למכונית הפורמולה 1 של רד-בול שעימה סבסטיאן ווטל זכה בתואר האליפות בשנה שעברה או אולי לאודי קוואטרו שהייתה מלכת מסלולי הראלי לפני 30 שנה.
תארו לכם שבמתחם אחד, ביום אחד, תוכלו לראות, לשמוע וגם לגעת בחלק לא מבוטל מהאגדות המוטוריות של כל הזמנים, המכוניות שאתם חולמים עליהן בלילה, אלו שגדלתם על תהילתן ואחרות פורצות דרך ששמעתם עליהם רק בסיפורים.
כל החלומות המוטוריים במקום אחד
ברחבת הטיפולים מימין נמצאות מכוניות הפורמולה 1 העדכניות של רד בול, מקלארן, לוטוס ומרצדס. לצידן מכוניות פורמולה מהעבר - הנה המכונית הספציפית שארטון סנה ניצח איתה את המרוץ הראשון שלו, סמוך אליה אפשר לראות את הפרארי של ג'ודי שכטר, נהג הפורמולה 1 היהודי, שזכה בתואר האליפות בשנת 1979, משמאל זו הרנו טורבו שהעניקה לאלן פרוסט (שאף התארח בפסטיבל ונהג במכונית) את תואר האליפות הראשון וזה נמשך ונמשך עם עוד ועוד מכוניות שכל אחת מהן אוצרת בתוכה פיסת היסטוריה קטנה.
קצת למטה מהפיטס (או מהפאדוקס - כמו שהאנגלים קוראים להם) של מכוניות הפורמולה ניתן לפגוש את רחבת הטיפולים של מכוניות המרוץ מלפני מלחמת העולם השנייה – כל אחת מהן מרהיבה ומטורפת יותר בתכנון הנדסי פורץ דרך. קצת שמאלה משם זו הרחבה של מכוניות המרוץ האמריקאיות עתירות המנועים, סמוך אליה ניתן לפגוש את אופנועי ה-GP השונים, המכוניות ממרוצי הסיבולת ועוד ועוד.
בצד אחר של המתחם, במגרש חניה סטנדרטי עומדות, בנונשלנטיות שלא תאמן, זו לצד זו, כמעט כל יצירות העל האקזוטיות העדכניות שאתם יכולים לדמיין. יש כאן את הגרסה החדשה ביותר של הבוגאטי ויירון עם 1,167 כ"ס, לקסוס LFA, אלפא 8C קומפיטציונה ספיידר, מקלארן MP4-12C , למבורגיני אבנטדור, כמה מכוניות פרארי וגם מכוניות על אקזוטיות מבית יצרני בוטיק דוגמת ספייקר, RUF, פגאני, נובל, ג'ינטה, דה מקרוס ואחרים.
ההיצע המטורף של מכוניות כל כך גדול עד שלעיתים זה פשוט יותר מדי עבור יכולת הקליטה של המוח ובשלב מסוים הוא עובר למצב הישרדות ופשוט מפסיק להתייחס למכוניות טריוויאליות ומשעממות כמו פורשה 911 GT3RS או פרארי 458 איטליה אשר בכל יום אחר בוודאי היינו מזילים עליהן ריר לפחות חצי שעה.
הן ממשיכות לתקוף מכל עבר ומכל פינה. עוד ועוד מכוניות מדהימות, אייקוניות חדשות וישנות, אבות טיפוס שטרם נחשפו רשמית ומכוניות בנות יותר ממאה שנה וזה עובד על כל החושים מחוש הראיה כמובן, דרך חוש השמיעה, הריח ואפילו המישוש והטעם - כאן אין גדרות ומאבטחים קשוחים, הכל זמין ונגיש בכל רגע. רעש המנועים מחריש אוזניים, ריחות השמנים והדלקים ממלאים את האף ואת החיך וחריקות עשן הצמיגים מעלות ריח משכר.
כן, המכוניות שמשתתפות בפסטיבל ממש לא מגיעות לאחוזה הבריטית האריסטוקרטית הזו כדי לעמוד דוממות אלא כדי לתת פול גז במסלול מפותל באורך של כ-1.9 קילומטרים במעלה הגבעה.
לא כמו שום אירוע מוטורי אחר
לפסטיבל המהירות של גודווד, שיחגוג בשנה הבאה 20 שנים, להיווסדו אחראי צ'רלס גורדון לנוקס או בתואר האצולה רשמי שלו הארל אוף מארץ' אנד קינרארה, בן למשפחת אצולה אשר קיבל בראשית שנות התשעים של המאה העשרים את המפתחות לאחוזה המשפחתית העצומה במחוז ווסט סאסקס, כ-100 קילומטרים מדרום מערב ללונדון.
הארל אוף מארץ' אנד קינרארה, או לורד מארץ' כמו שכולם מכנים אותו, הוא חובב נלהב של מכוניות מהירות והחלום שלו היה להחזיר לאחוזת גודווד את ההילה המוטורית המפוארת שלה שהחלה במסלולHill Climb בשנות השלושים של המאה ה-20 והמשיכה במסלול סמוך, מודרני יותר, שהיה פעיל באופן תחרותי בין השנים 1948-1966.
אבל המסלולים הישנים לא התאימו יותר לדרישות הבטיחות העדכניות ובמקום לבנות במקומם מסלול חדש ובטיחותי כדי שיהיה עוד אחד מני רבים (בניגוד לישראל, באנגליה, כמו ברוב המדינות בעולם, יש שלל מסלולי מרוצים), לורד מארץ' הגה רעיון לאירוע מסוג אחר שטרם נראה המשלב בין נסיעה מהירה על המסלול, תצוגה של מכוניות קלאסיות ומכוניות חדשות ובעיקר אווירה משוחררת וגישה חופשית לכווו—לם לכל רחבות הטיפולים וחניוני המכוניות ואפשרות לחוש באופן הישיר ביותר את הכלים המוטוריים המופלאים הללו.
למרות שהוא מחזיק בתואר אצולה מכובד, לורד מארץ' מסביר שהדבר שהיה הכי חשוב לו הוא לתת אפשרות לכל חובבי הרכב, בין אם מדובר בצעיר דל תקציב שנוהג בספורטיבית מתפרקת מלפני עשור ובין אם מדובר במולטי-מיליונר עם אוסף מכוניות מכאן ועד הודעה חדשה, לחוות חוויה מוטורית יחודית באופן הישיר ובלתי אמצעי ביותר.
"מה שלא אהבתי באירועים מוטוריים ובתערוכות מרשימות ככל שיהיו, כמו למשל זו שבפבל ביץ' שבארצות הברית, הוא שיש בהן חלוקה בין מי ששווה ומי ששווה יותר. האני מאמין שלי שונה ואני סבור שאהבה למכוניות מחברת בין כל סוגי האנשים ואין לה שום קשר למעמד או למצב חשבון העו"ש בבנק והפסטיבל בגודווד הוא פשוט ההוכחה הכי טובה לכך".
ללטף אקזוטיקה ולתת כִיף לאלופי עולם
ואכן, אין ספק שלבד מהריכוז המדהים של מכוניות ואופנועים מכל הזמנים, אחד מגורמי המשיכה המשמעותיים של הפסטיבל נעוץ באווירה המיוחדת המתקיימת בו: כאן לא צריך קשרים מיוחדים, מעמד וי.איי.פי או תגי עיתונות ולמעשה כל מי שרוכש כרטיס כניסה בעבור סכום סביר למדי העומד על בין 230-330 שקלים ליום נהנה באופן אוטומטי מאישור כניסה לכל המתחמים, רחבות הטיפולים ועמדות הצפייה הכי טובות במרחק שתמיד לא עולה על 6 מטרים משיא האקשן על המסלול.
בגודווד אפשר לפגוש ערב רב של רכבים חדשים וישנים, מכוניות ואופנועים שנולדו במסלולי המרוצים או כאלו שנועדו לכבישים הציבוריים.
אם בכל זאת מנסים למצוא איזה משהו מקשר בין כל כלי הרכב ניתן לקבוע כי כולם נוצרו מתוך אהבה וכבוד לנהיגה ומתוך מטרה לנסוע מהר ולרגש.
במטרה לעשות קצת סדר בבלאגן המארגנים חילקו את המכוניות לקבוצות שונות כמו "האבות המייסדים", " אגדות מרוצים מלפני מלחמת העולם", "אמריקאנה", "מכוניות גרופ B האגדית", "סופר קארס", "מכוניות קונספט" ועוד ועוד.
בהתאם לחלוקה לקבוצות השונות, המכוניות מוזמנות לקו הזינוק ובהינתן האות, בהפרש של כמה שניות אחת מהשניה, הן מוזנקות למסלול.
על אף שהנסיעה על המסלול היא בעיקר שואו כדי להוסיף עניין לאירוע, מתקיימת במהלך ימי הפסטיבל בין שלל הנהגים והמכוניות השונות (למעט מכוניות הפורמולה 1 המודרניות) תחרות לקביעת הזמן הטוב ביותר במסלול במעלה המפותל ועל אף שלא מחולקים פרסים בעלי ערך בהחלט מדהים לראות נהגים במכוניות בעלות ערך אספני שלעיתים מגיע למיליוני דולרים,, או באבות טיפוס יחידים ונדירים, נותנים פול גז כאילו אין מחר.
יתרה מזאת, גם נהגים במכוניות בנות יותר מחצי מאה שברור מראש שהן לא באמת תחרותיות, במרבית המקרים לא מוותרים על ההזדמנות להעלות את סיבובי המנוע למקסימום ולהשחיז את הפניות. יש גם נהגים שמעדיפים לעשות שואו לקהל ומעדיפים לעצור בנקודות שונות לאורך המסלול ולעשות Burnout מעלה עשן או "צלחות" פוטוגניות.
סטייג' ראלי חלומי בין עצי היער
במעלה גבעה, לבד מקו הסיום של המסלול הסלול, יש ביער הסמוך סטייג' ראלי יפהפה עם תוואי דרך באורך של 2.5 קילומטרים הכולל פניות מכל הסוגים ואפילו קפיצות באוויר. בהתאם לאני מאמין של גודווד גם כאן הכל נגיש וזמין בצורה שלא תאמן והצופים יכולים להתמקם בחלקו הפנימי של המסלול המעגלי ולעבור כל העת בין מגוון הפניות והקפיצות.
רחבת הטיפולים של מכוניות הראלי שוקקת במיוחד, התוואי המאתגר גובה לא פעם מחיר מחלק מהמכוניות ואין ברירה, צריך לפעמים לתקן קפיץ שהשתחרר, בולם זעזועים שהתעקם או מכה כואבת בפח כתוצאה ממפגש בלתי מתוכנן עם תלולית בצד הדרך.
יש כאן את המיני מיינור הספציפית שניצחה במרוץ מונטה קרלו בשנת 1963, אוסטין הילי מאותה התקופה, שלל רכבי ראלי על בסיס הפורד אסקורט מהדורות הראשונים, לנצ'יה פאלביה וסטרטוס, סיטרואן ויזה 4 על 4, כמו זאת ששלטה במרוצי אשקלון בשנות השמונים, מגוון מכוניות גרופ B מטורפות כמו אודי קוואטרו, פיג'ו 205 טורבו 16 עם מנוע מרכזי, פורד RS 200 ואחרות.
מכוניות מודרניות יותר כמו לנצ'יה דלתא אינטגרלה שהייתה חלום הילדות שלי, פורד סיירה קוזוורת', סובארו אימפרזה WRC, מיצובישי לנסר EVO ועוד ועוד.
סטייג' הראלי מארח גם מכוניות עדכניות ביותר המשתתפות בעונות הנוכחיות במרוצי הראלי השונים דוגמת רנו קליאו R3, סקודה פאביה S2000, פורד פיאסטה ראלי וסיטרואן DS3WRC בצבעי רד בול, זהה לזו בה נוהג סבסטיאן לואב המחזיק ב-8 תארי אליפות עולמיים.
האווירה ברחבות הטיפולים של מכוניות הראלי אפילו פחות מחייבת מאשר ברחבות הטיפולים של מכוניות המסלול ומכיוון שמרבית המשתתפים מגעים עם צוות קטן בהחלט רבים מהם שמחים לקבל עזרה מצופים מזדמנים בהכנות המכונית לקראת הזינוק לכל מקצה.
וזה לא הכל
בנוסף לכל האקשן, מארגני הפסטיבל טורחים לציין מדי שנה יובלות וחגיגות הקשורים בעולם הרכב כמו 50 שנים למיני, 100 שנים לאלפא רומיאו, 60 שנה למירוץ 24 השעות של לה מאן ועוד, ובהתאם לחגיגה דואגים להעשיר את המגוון המטורף של המכוניות שממילא משתתפות באירוע בעוד מכוניות הקשורות אליו.
השנה חגגו בגודווד 60 שנים ללוטוס במפגן שכלל מעל ל-50 מכוניות אייקוניות של המותג - ממכוניות ספורט קלאסיות עממיות יחסית מתחילת הדרך, דרך גרסאות לוטוס למכוניות פורד, מכוניות פורמולה 1 של הקבוצה שידעה ימים גדולים בשנות השבעים ועוד ועוד. בהתאם למסורת, בחזית בית האחוזה שבמרכז מתחם האירוע הוצב פסל אדיר מימדים בשילוב מספר רכבי לוטוס לציון היובל.
אם כל זה לא מספיק לכם נציין שבמדשאה בסמוך לבית האחוזה ניתן ליהנות מעוד כמה עשרות מכוניות מדהימות שבניגוד לאחרות לא משתתפות במאוצים השונים במסלול אלא משתתפות בתחרות יופי שנקראת – "סטייל א דלוקס" עם שלל סלבריטאים בעלי שם כשופטים. מדי שנה המארגנים בוחרים סוג מסוים של מכוניות יחודיות – רכבי חוף ופנאי, אבות טיפוס במהדורה מוגבלת או כמו השנה, לציון 60 שנים לכהונת אליזבת' כמלכת בריטניה – רכבי שרד שנבנו או הותאמו במיוחד למלכים, נסיכים, נשיאים, ראשי ממשלות ועוד.
גם חיל האוויר המלכותי עושה כבוד לפסטיבל ולפחות פעם ביום תשומת הלב והעיניים מופנות אל על למטוסים מהירים במפגנים אוויריים ססגוניים.
מתישהו בסוף היום השני, בעודי מנסה לסדר בראש את המראות והחוויות שצברתי הבנתי זאת סופית.
פסטיבל המהירות בגודווד, הרבה יותר מביקור במוזיאוני רכב, תערוכות ומרוצים - חשובים ומרתקים ככל שיהיו - הוא המֶכה האמיתית של חובבי המוטוריקה באשר הם והאירוע המוטורי שכל חולה רכב חייב לעצמו לבקר בו לפחות פעם אחת בחיים.
השתתפה בהכנת הכתבה - אודליה כהן 
>> פסטיבל גודווד ועוד 9 אטרקציות שכל חולה הגה חייב לעצמו
קצת פרטים טכנייםפסטיבל המהירות של גודווד מתרחש מדי שנה בסוף השבוע האחרון של יוני או זה הראשון של יולי ובהתאם ללוחות הזמנים המשתנים של כמה מרוצים חשובים - אחרי מרוץ 24 השעות של מאן ושבוע לפני שסבב מרוצי הפורמולה 1 מגיע למסלול סילברסטון הבריטי. הפסטיבל מתקיים באחוזת גודווד בסמוך לעיירה בשם צ'יצ'טסטר במחוז ווסט סאסקס, כ-100 קילומטרים מדרום מערב ללונדון וכ-50 קילומטרים ממערב לעיירת החוף ברייטון. הדרך הכמעט יחידה להגיע הפסטיבל היא באמצעות מכונית ויש לקחת בחשבון שלעיתים הנסיעה עלולה להתארך היות בכבישים הצדדים שבסמוך לפסטיבל יש לא פעם עומסי תנועה כבדים. עם זאת יש שפע מתחמי חניה מסודרים ללא תשלום בסמוך לכניסות השונות למתחם הפסטיבל. הפסטיבל מתקיים במשך 3 ימים (שישי-ראשון) וכולל, לבד מאפשרות חופשית לביקור במתחמים השונים, גם רצף כמעט בלתי פוסק של מקצים על המסלול ובסטייג' הראלי. בגדול, למעט כמה אירועים ייחודים, סדר היום חוזר על עצמו בכל ימי האירוע, אך הרשו לנו, אם אתם מחשיבים את עצמכם לחולי הגה אמתיים, להמליץ לא להסתפק ביום אחד - פשוט אין שום סיכוי שתצליחו, גם אם תגיעו ב-8 בבוקר ותישארו עד לסגירה בשעה 19, שתספיקו לראות ולעכל את כל המראות והצלילים המדהימים של המכוניות על המסלול, ברחבות הטיפולים, סטייג' הראלי ומתחמי התצוגה השונים. האיכות היחודית של הפסטיבל מקורה בשילוב שבין הנגישות המוחלטת למכוניות העומדות לבין הצפיה בהן טסות במעלה הגבעה בפול גז. כפי שציינו מחירי כרטיסי הכניסה הוגנים מאוד ביחס לתמורה ועומדים על בין 230-330 שקלים ליום למבוגר (הכניסה ביום שישי זולה יותר), מחצית הסכום לבני נוער עד גיל 21 וחינם לילדים עד גיל 12. |
