הבום הכלכלי הגדול של הדרום
בזמן שהצפון עושה כותרות מאיומים ומשקיע את המשאבים הלאומיים בפיתוח יכולת גרעינית, תושבי הדרום חווים בום כלכלי אדיר ששינה ב-30 השנים האחרונות לחלוטין את פני המדינה שהפכה לכוח מרכזי בעולם בתחומי האלקטרוניקה והרכב.
קונצרן הרכב יונדאי, השולט גם על מותג קיה, הפך בתוך שנים ספורות מיצרן של מכוניות נחותות שהתבססו על תכנון מיושן ליצרן מוביל שמסתכל למתחרות עם מורשת מפוארת בגובה העיניים עם נתוני מכירות שהזניקו את יונדאי-קיה בתוך עשור מהמקום ה-11 בטבלאות המכירות העולמיות למקום הרביעי כשלפניו נמצאים קונצרנים עם מורשת וותק של שנים רבות כמו ג'נרל מוטורס, טויוטה ופולקסווגן.
שגעון הגדלות של מנהגי הצפון
בצפון קוריאה, איך נאמר זאת בעדינות, המצב שונה בתכלית. בתקופת מלחמת הגושים, בה קוריאה הצפונית הייתה בת ברית חשובה לברית המועצות, הסובייטים הקימו במדינה כמה מפעלי הרכבה קטנים למכוניות ולרכבים מסחריים של מותגים רוסיים, אך זה לא היה מספיק לשליט המדינה קים איל סונג ובשנות ה-80, כשתעשיית הרכב של השכנים מהדרום החלה לצמוח, החליטה ממשלת צפון קוריאה להראות לקפיטליסטים החזירים מהדרום שגם הם יכולים לתכנן ולבנות מכוניות.
עם זאת, מכיוון שלא היה להם מושג מה לעשות, "מהנדסים" קוריאניים ייבאו כמה מכוניות מרצדס מדגם 190 ופשוט העתיקו את רוב החלקים. התוצאה הייתה 88Kaengsaeng - לכאורה היא נראתה די דומה למקור ואף היה לה מנוע מסוים עם ארבעה צילינדרים, אך מעבר לאיכות שלא דמתה בשום דרך למקור משום מה המהנדסים ויתרו על חימום ומיזוג אוויר ומתברר שגם לא הקפידו על איטום טוב של תא הנוסעים שהיה נוטה להתמלא באבק בזמן הנהיגה.
אין כמעט מכוניות על הכבישים
הממשלה הצפון קוריאנית אינה משחררת נתונים סטטיסטיים רשמיים, אך ניתן לציין ששיעור הבעלות על רכב במדינה הוא ככל הנראה מהנמוכים בעולם. ההערכה מדברת על כך שבמדינה בה חיים יותר מ-24 מיליון בני אדם נעים כיום רק כמה עשרות אלפי כלי רכב אזרחיים וממש לא ברור כמה כלי רכב עולים מדי שנה על הכבישים במדינה כמו גם מהם היקפי היצור של מפעלי הרכב המקומיים.
בהתאם לביקושים הנמוכים גם תעשיית הרכב המקומית קטנה למדי ובעוד שמדי שנה בדרום מיוצרות מיליוני מכוניות על ידי יונדאי, קיה, שברולט, סאנגיונג ואחרים, בצפון למעשה לבד מכמה יצרנים קטנים של כלי רכב מסחריים, ציבוריים וצבאיים, פעיל כיום רק יצרן אחד העונה לשם Pyeonghwa שמייצר מדי כלי רכב פרטיים.
יצרן הרכב הצפון קוריאני Pyeonghwa - לא בדיוק יונדאי
Pyeonghwa ("שלום", בקוריאנית) מוטורס הוקמה בשנת 1999 ועל פי הערכות יכולת היצור השנתית שלה עומדת על כ-10,000 כלי רכב. במציאות המספרים ככל הנראה נמוכים בהרבה.
למרות המספרים הנמוכים, היצע הדגמים של החברה מגוון יחסית וכולל משפחתית סדאן, טנדרון, טנדר, רכב שטח, וואן ואפילו מכונית סאלון, אך לא מדובר בכלי רכב בתכנון מקורי ולמעשה כל המכוניות של Pyeonghwa מבוססות על דגמים ישנים מבית סאנגיונג מדרום קוריאה, פיאט, טויוטה ואפילו מרצדס שפסי היצור שלהם נרכשו על ידי יצרנית הרכב הסינית Brilliance.
דגמי הרכב הפופולרים במדינה
הדגם הנמכר ביותר של החברה הוא Pyeonghwa Samchunri – וואן להובלת נוסעים שמבוסס על דגם של Jinbei הסינית שלמעשה מבוסס על טויוטה הייאס משנת 1989.
הדגם במקום השני הוא ה-Pyeonghwa Hwiparam II - רכב משפחתי שכפי שאתם יכולים לנחש מבוסס על דגם של יצרן אחר, במקרה זה של מותג Brilliance, שלמעשה רכש את פסי היצור למשפחתית הסדאן של פיאט,סיינה , בשנת 1996.
במקום השלישי בטבלאות המכירות אנו פוגשים את Pyeonghwa Premio CUV – רכב שטח המבוסס על Huanghai Shuguan המשלב בין הפרונט של יונדאי סנטה פה מהדור היוצא והאחוריים של קיה סורנטו מהדור הראשון.
מעבר לעובדה שבניגוד ליצרני דרום קוריאה ב- Pyeonghwa לא תכננו אף אחד מכלי הרכב, גם הייצור הוא חלקי בלבד ויותר נכון להתייחס לחברה כמפעל להרכבת רכב מאשר כאל יצרן רכב במלוא מובן המילה.
עם זאת, אין לזלזל ב-Pyeonghwa ומעבר לעובדה שהיא למעשה מחזיקה את הזכויות הבלעדיות לייצור מכונית לשוק הפרטי, היא למעשה גם החברה היחידה במדינה הקומוניסטית שרשאית לפרסם את מוצריה.
