הקונטרסט האדיר בין ההצלחה המחשמלת של טסלה מחד והקצר בבטר פלייס מאידך גרם לרבים להביט בשני המיזמים ולנסות להבין איפה אלון מוסק (מייסד טסלה) הצליח ומדוע המודל של שי אגסי כשל.
אמנם זה לא ממש הוגן להשוות בין מכונית פרימיום ב-80-90 אלף דולרים בארצות הברית למכונית משפחתית עם תג מחיר זול בהרבה, אבל המודל S הייתה למעשה כל מה שהפלואנס .Z.E של אגסי לא הצליחה להיות – יפה, עתידנית, ביצועיסטית ומעל לכל - בעלת טווח מתקבל על הדעת של מעל ל-300 קילומטרים בין טעינות.
חלק ממבקריה בטר פלייס טענו שאם במקום להתעסק בהקמת תשתיות מסובכות וביצירת מנגנון הכובל את הלקוחות לחבילה חודשית יקרה היו מתמקדים בחברה בשיפור המכונית והטווח שלה המצב של בטר פלייס היה אחר וכדי לחזק את דבריהם הם הוסיפו כדוגמא את סיפור ההצלחה המסחררת של טסלה.
זו הסיבה מדוע טסלה נכנסה לתחום התשתיות והחברה כבר מפעילה מספר תחנות לטעינה מהירה בחינם ללקוחות החברה (8 בשלב זה בחוף המערבי והמזרחי של ארה"ב). התחנות, אותן בחברה מכנים "סופר צ'ארג'ר", מסוגלות להטעין בתוך 20 דקות 50 אחוזים מהסוללה ובתוך חצי שעה להשלים טעינה מלאה. אך מסתבר שזה לא הפתרון היחידי שטסלה חשבה עליו ובסוף השבוע, לאחר ששמועות רבות על כך כבר הסתובבו מזה זמן, חשפה טסלה תחנה להחלפה אוטומטית של סוללות למודל S בדיוק על פי המודל של בטר פלייס.
מסתבר שבטסלה תכננו מראש את המודל S בצורה שתאפשר החלפה אוטומטית קלה של הסוללה ללא מגע יד אדם וצורך לצאת מהרכב.
בדומה לטכנולוגיה שפיתחה בטר פלייס, גם כאן הרכב מתקשר באופן עצמאי עם תחנת ההטענה ורובוט היוצא מהרצפה עושה את כל העבודה בעצמו. עם זאת, בעוד שהחלפת סוללה במתקן של בטר פלייס אורכת כ-6 דקות, מערכת החלפת הסוללות של טסלה מהירה בהרבה ומשלימה את החלפת הסוללה בתוך דקה וחצי, פחות ממחצית הזמן שלוקח לתדלק מכונית ממוצעת בבנזין.
בעוד ששירות הטעינה המהירה מוצע ללקוחות החברה בחינם, שירות החלפת הסוללות יהיה בתשלום והחלפת סוללה צפויה לעלות סכום דומה לזה שעולה בארצות הברית לתדלק מיכל דלק (בסביבות 60 דולרים).
בקרוב תחנוך החברה 2 תחנות החלפה ראשונות בסמוך לתחנות הטעינה המהירה שלה - אחת תמוקם בין סאן פרנסיסקו ללוס אנג'לס בחוף המערבי והשנייה בין בוסטון לוושינגטון D.C בחוף המזרחי.