לכולם ברור שבעתיד נשתחרר ממלאכת הנהיגה בכלי הרכב האישי שלנו והמכוניות יוכלו לנוע בעצמן ליעד שביקשנו מהן.
למרות שבאופן תיאורטי כל הטכנולוגיה למימוש אותו חזון כבר קיימת, אין ספק שיעבור עוד זמן לא קצר עד שאותו חזון יוכל להפוך למציאות. הסיבות לכך רבות ובראשן ניתן למנות עלות מכלול המערכות הנדרשות בכל רכב כדי לאפשר נהיגה אוטונומית, הימצאותם על הכבישים של עשרות מילוני כלי רכב שלא יודעים לתקשר עם אותה טכנולוגיה מתקדמת, צורך בהתאמת תשתיות לנהיגה ללא נהג וכמובן גם מוכנות של בני האדם לשינוי הגדול.
בינתיים בפועל, למרות כל ההתפתחות הטכנולוגית במאה האחרונה, נראה שגם בעשור השני של המילניום השלישי הנוהג ברכב עדיין נדרש לאותם דברים בדיוק כמו כל נהג בשנות ה-50 של המאה העשרים ורחוק-רחוק מחזון המכוניות המעופפות מסרטי המדע הבדיוני על שנות ה-2000 מהפיפטיז.
יצרנית הרכב וולוו שתמיד שמה דגש מיוחד על בטיחות עוסקת, כמו גם יצרניות רכב אחרות, בפיתוח של מערכות אקטיביות שיוכלו לצמצם את הסיכון לתאונה על ידי ניטרול הגורם האנושי ולקיחת הפיקוד על הרכב בעת סכנה מוחשית לתאונה. החברה השוודית גם שמה לה למטרה יעד שאפתני ביותר: להגיע לאפס הרוגים בתאונות במכוניות וולוו עד שנת 2020.
מכיוון שבשלב זה, כאמור, נראה שהחזון של מכונית שתנוע באופן עצמאי לחלוטין על הכביש רחוק למדי בחברה הגו פתרון ביניים שיוכל לשחרר אותנו לפחות מחלק ממלאכת הנהיגה.
הפתרון הזה נמצא במרכזו של מיזם בו שותפות, לבד מוולוו, ממשלות של ארבע מדינות אירופאיות וכמה חברות ענק.
הרעיון הוא ליצור בכבישים מהירים, לצד תנועה של כלי רכב רגילים, שיירות של כלי רכב שיהיו מצוידים במערכות שחלקן כבר קיימות בכלי רכב סדרתיים כמו בקרת שיוט אקטיבית, שינועו ללא צורך בנהג בעקבות משאית שתוביל את השיירה כמו קטר ברכבת.
בכל משאית כזאת ינהג נהג מקצועי ומיומן שיהיה מודע לשיירה אותה הוא מוביל. הרעיון הוא שכל משאית-קטר שכזאת תוכל להוביל כמות גדולה של כלי רכב שיתקשרו ביניהם ויוכלו להצטרף אל השיירה, או לצאת ממנה, בכל עת.
מעבר לנוחות האישית המשחררת את הנהג ממשימת הנהיגה, לרעיון התנועה בשיירה מספר יתרונות בולטים נוספים כמו שיפור משמעותי בבטיחות הודות לביטול הגורם האנושי, צמצום העומס הודות להפחתה משמעותית במרחק הנדרש בין המכוניות בשיירה וגם שיפור של כ-20 אחוזים בנתוני צריכת הדלק ופליטת המזהמים תודות לתנועה אחידה ונטולת האצות פתאומיות.
לפני כשנה נערכו ניסיונות ראשונים במערכת שכללו משאית מובילה ורכב אחד ולאחרונה נערכו כבר ניסויים משמעותיים יותר שכללו שיירה של מספר רכבים ותנועה במהירות של 90 קמ"ש.
אמנם בדרך למימוש החזון בכביש הקרוב לביתנו נדרשת עוד לא מעט בשלות טכנולוגית כמו גם קבלת אישורים מהרשויות הרלוונטיות בכל מדינה להפעלת המיזם ואולי אף הקצאת נתיב יעודי (בדומה לנתיב המהיר בכביש ירושלים-תל אביב או לנתיבי קאר-פול הנהוגים בכבישים מהירים רבים בעולם).
בכל מקרה צוות הפיתוח עובד במרץ ולטענתו עד סוף העשור אותו חזון של רכבות של מכוניות הנעות באופן מתואם על הכבישים המהירים יהפוך למציאות.