למרות התיקון לפקודת התעבורה מ-2010, שהגדיר נהג שיכור כמי שבבדיקת מעבדה נמצא שריכוז האלכוהול בדמו גבוה מהמותר, בנסיבות מסוימות ניתן להרשיע נהגים בנהיגה בשכרות רק על סמך מבחני התנהגות (כגון הליכה בקו ישר והבאת האצבע לאף בעיניים עצומות) וללא צורך בבדיקת מעבדה - כך קבע השבוע באופן תקדימי שופט בית המשפט המחוזי מרכז, ד"ר אחיקם סטולר.
עם זאת, השופט סייג וקבע כי כדי שתוכל להתקיים הרשעה כזאת, על המשטרה להודיע לנהג מיד על תוצאות בדיקת מאפייני ההתנהגות, ואם נמצא שיכור - יש להסביר לו כי זכותו לבצע בדיקת מעבדה באופן פרטי כדי לנסות להוכיח חפותו.
קביעותיו העקרוניות של השופט סטולר ניתנו במסגרת ערעור שהגיש הנהג אפרים ארביב, באמצעות עורכי הדין יוסף יעקובי ויעל שלגי, על הרשעתו בבית המשפט לתעבורה בנתניה בנהיגה בשכרות.
ארביב כפר בפני בית משפט השלום בנתניה בביצוע העבירה ובאמינות ותקינות מכשיר הנשיפה לבדיקת רמת האלכוהול בדמו ("ינשוף").
מכשיר הבדיקה לא אמין אבל הנהג התנהג כשיכור
בית המשפט קיבל את טענותיו ביחס לתקינות המכשיר, אך קבע כי ניתן לקבוע כי היה שיכור על-פי התנהגותו בעת שנעצר: הוא לא היה יציב בעמידתו, בהליכה על קו התנדנד בזיגזג ונכשל במבחן הבאת האצבע לאף בעיניים עצומות. כמו כן, מפיו נדף אלכוהול, והתנהגותו הייתה רדומה.
ארביב הורשע, ונגזרו עליו פסילת רישיון לשנה וחצי, קנס של 1,200 שקל ומאסר על-תנאי למשך 3 חודשים.
ארביב ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי לא ניתן להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך מבחני הביצוע, בעוד שכתב האישום ייחס לו נהיגה בשכרות מכוח בדיקת הינשוף בלבד.
כמו כן טען כי על-פי פקודת התעבורה, כדי להרשיע אדם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, בהיעדר בדיקה מדעית (כמו בדיקת הינשוף), יש להודיע לו על כך במפורש ולהסביר לו כי עליו לבצע בדיקה מדעית כזאת כדי להסיר את החשד נגדו.
מאחר שהשוטרים לא נהגו כך, קיבל המחוזי את ערעורו של ארביב וקבע כי לא ניתן להרשיע אותו בנהיגה בשכרות.
בפסק הדין כתב השופט כי הוא סבור כי על המחוקק לתת דעתו לשינוי בפקודת התעבורה, באופן שיחול באופן זהה על בדיקת המאפיינים ובדיקת המעבדה, וכן שהוא ממליץ כי "דרך בדיקת המאפיינים תעוגן בתקנות, כפי שהדבר נעשה בקשר לבדיקות דם, שתן, רוק ונשיפה".
