כבר כשהושקה לפני כשלוש שנים, רבים הרימו גבה ולא ידעו אם לצחוק או לבכות. האסטון מרטין סיגנט נולדה מתוך שידוך כמעט לא הגיוני בין יצרנית בוטיק של מכונות נהיגה מהמהנות בעולם לבין יצרנית רכב ענקית שידועה בליין הדגמים המשמים שלה.
המכונית העירונית של אסטון מרטין התבססה על הטויוטה IQ (המכונית הקטנה ביותר של טויוטה שאינה משווקת בארץ) וכללה קיט מרכב, צמיגים בחתך נמוך, סבכה אופיינית לאסטון, כונסי אוויר, פנים סופר מפואר עם הרבה עור איכותי וכמובן סמלים גדולים של מותג היוקרה מלפנים ומאחור.
עם זאת, מתחת למעטפת לא נעשו כל שינויים והבייבי אסטון מרטין לא זכתה למנוע עצבני אלא שודכה ליחידת הכוח הסטנדרטית של טויוטה בנפח 1.33 ליטר שמפיקה 98 כ"ס וגם מערך המתלים נשאר סטנדרטי וממש לא ספורטיבי.
לאור תהיות הקהל, בזמנו טענו באסטון כי הסיגנט הקטנה (מימדיה גדולים מעט משל הסמארט המוכרת במחוזותינו) נוצרה כדי להציע ללקוחות אניני הטעם של המותג אופציה לכלי תחבורה עירוני ופרקטי בניחוח יוקרתי.
עם זאת, הסיבה הבלתי פורמלית הייתה תקנות זיהום האוויר האירופאיות לפיהן כל יצרן רכב משלם מס על פי ממוצע פליטת המזהמים של דגמיו השונים ומאחר שלדגמי אסטון המרכזיים המצוידים במנועי 8 ו-12 צילינדרים חזקים וגדולים אין, כצפוי, מוניטין טוב בנושא, בחברה שאפו לנצל את הסיגנט הסופר חסכונית להורדת המאזן החברתי.
אבל כדי שזה יעבוד, מעבר לתרגיל חשבוני, יש גם צורך למכור לפחות כמות מסוימת של מכוניות ועם מחיר התחלתי של 32 אלף לירות שטרלינג בו ניתן לקנות בממלכה המאוחדת ריינג' רובר איווק מאובזר, ב.מ.וו 135M, אודי A6, מרצדס C קלאס או שלוש יחידות של הטויוטה IQ עליה היא מבוססת, הסיגנט לא בדיוק זכתה להצלחה מסחררת ובפועל נמכרו עד כה בשלוש שנים רק כ-150 יחידות - הרבה פחות מהתחזיות לכ-4,000 אקזמפלרים בכל שנה.
בסופו של דבר באסטון הבינו בדרך הקשה שכנראה לא באמת ניתן למכור לקהל הלקוחות האנין המבורגר מרשת מזון מהיר במחיר של נתח פילה ממסעדת שף ועל כן החליטו השבוע להפסיק את היצור של בן הכלאים המשונה הזה.
עם או בלי קשר לכך, מקורות מדווחים כי בשונה מיצרני רכבי יוקרה אחרים המכירות של אסטון מרטין נמצאות במגמת ירידה של כ-40 אחוז - מ-110 אלף מכוניות ב-2007 לרק-67 וחצי אלף בשנה האחרונה.
>> מהממת: הסטיישן של אסטון מרטין