קרוב ל-90 אלף דוחות נרשמו בשנת הפעילות הראשונה של מצלמות המהירות, עשרות מיליוני שקלים זרמו לקופת המדינה בקנסות ועשרות מיליוני דולרים הועברו לזכיינים שהציבו את המצלמות. אבל "סקר המהירות" השנתי החדש לשנת 2012, שערכה הרשות לבטיחות בדרכים, מגלה שהשפעתן של המצלמות על מהירות הנסיעה בפועל הייתה זניחה.
בסקר החדש שמפרסמת הרשות נכתב: "לפי המידע שהתקבל ממשטרת ישראל, מצלמות מהירות הוצבו בקטעים נבחרים של דרכים דו-מסלוליות, ממוחלפות ואחרות. על פי מכלול מדיי המהירות שנבחנו בסקר, בשנת 2012 לעומת 2011 לא נמצא שינוי מהותי במהירויות הנסיעה בסוגי דרכים אלה".
הנתונים אף מלמדים שבקטע אחד שנמדד בסמוך למצלמה, ממי-עמי ועד מנסורה, נרשמה ב-2012 עלייה באחוז הנוסעים במהירויות גבוהות מהמותר בשעות היום. עיקר השפעת המצלמות הייתה באתרים הקרובים מיידית לאתרי המצלמות אולם זו דעכה ככל שהמרחק מהן עלה.
מצב זה הוביל את החוקרים לכתוב כי "באתרים הקרובים יחסית לאתרי הצבת הצלמות השפעת מורגשת ניתן לזהות ירידה במהירויות הנסיעה. עם זאת נראה כי תוכנית אכיפה אוטומטית של מהירויות הנסיעה ברשת הדרכים הלא עירוניות שהחלה לפעול ב-2012, במעד ביצוע הסקר (יוני 2012) טרם הגיעה למדדים שהיו משפיעים על הממדים המסכמים של מהירות הנסיעה ברשת".
החוקרים לא מציינים מה לדעתם עשויה להיות "המאסה הקריטית" של מצלמות, שתביא להפחתה מורגשת במהירויות הנסיעה.
על-פי ממצאי סקר 2012 בכל סוגי הדרכים הלא עירוניות, חלק ניכר מהנהגים בתנאי זרימה חופשית, לא מצייתים למהירות המותרת. רמת האי-ציות באה ליד ביטוי באחוזון ה-85 של מהירויות הנסיעה אשר לרוב עולה על המהירות המותרת ובאחוז גבוה של כלי הרכב שעוברים את המהירות המותרת.
יצוין כי אומדן האחוזון ה-85 משמש כמדד מייצג בהקשרים כגון: בהנדסת תנועה להערכת מהירות התפעול בקטע דרך ובחינת התאמה בין מאפייני התכן והתנהגות הנהגים; לצורכי אכיפת חוקי התנועה; לקביעת מדיניות המהירות המותרת בסוגי דרך שונים, ועוד.
>> המיקומים המדויקים של כל מצלמות המהירות
>> כל הדרכים להתמודד עם מצלמות המהירות החדשות ולהישאר עם הרישיון בכיס
