כדי להבין עד כמה רחוקה ההצלחה בפועל אל מול התוכנית, ניתן לציין כי למפעל שהוקם במיוחד עבורה יש קיבולת ייצור שנתית של 250 אלף יחידות ואילו בפועל עד כה ב-4 שנים נמכרו בסף הכל כ-230 אלף מכוניות. יתר על כן, במרץ האחרון רשמה הנאנו שפל חדש עם ירידה של 86 אחוזים אל מול נתוני החודש המקביל בשנה שעברה.
במהלך השנים מומחים שונים לתרבות הודית, כמו גם כאלה מתחום הרכב, מצאו סיבות מגוונות להצלחה הקטנה מהמשוער אבל כעת גורמים רשמיים, בהם קארל סלים, מנכ"ל טאטא, מוסיפים פרשנות משל עצמם וטוענים למעשה כי אחת הסיבות המרכזיות להצלחה המוגבלת היא דווקא תג המחיר הנמוך של הנאנו.
לטענת אנשי טאטא אסטרטגיית השיווק של הנאנו נכשלה כי למעשה היא לא התאימה לאף אחד.
המיצוב של הרכב כאופציה הזולה ביותר לתחבורה על ארבעה גלגלים לא עשתה טוב לדגם וגרמה לו ליפול בין הכיסאות, כשמצד אחד בעלי ריקשות ואופנועים לא ראו סיבה לעשות מאמץ כלכלי כדי לקנות רכב שהוא מסוג של מוצר ביניים בין ריקשה למכונית ולא מכונית במלוא מובן המילה, ואילו מצד שני בעיני בעלי רכבים, הנאנו, על מנוע שני הצילינדרים שלה בנפח 624 סמ"ק המפיק 35 כ"ס ומימדיה הזערוריים, היתה בסיסית מדי ונראתה כסוג של ירידה ברמה אל מול דגמים פופולרים בהודו דוגמת המרוטי אלטו (שבוודאי מוכרת לכם בתור סוזוקי אלטו).
בטאטא עדיין מאמינים בנאנו ואין בכוונתם לבטל את הדגם, אבל ככל הנראה בקרוב יתווספו להיצע גרסאות שינסו לשפר את האטרקטיביות בעזרת עיצוב מרשים יותר, אבזור נדיב יחסית, ביצועים משופרים ו... תג מחיר גבוה יותר.
בין היתר מדובר גם על גרסאות עם מנוע טורבו דיזל חסכוני וחזק, גרסאות עם תיבת הילוכים אוטומטית וגרסה עם מראה ספורטיבי עם 2 דלתות המתרוממות כלפי מעלה, ככל הנראה בהשראת הקונספט PIXEL שהוצג על בסיס פלטפורמת הנאנו בתערוכת ז'נבה ב-2011.
לטענת סלים, למרות שהצלחה לא תאמה את הציפיות, בחברה עדיין רואים פוטנציאל גדול בפלטפורמה של הנאנו ומאמנים כי מהלך שיהפוך את הדגם הבודד למשפחת דגמים יתאים למעשה את הנאנו למגוון רחב של קהלים ומחירים.
האם השקת גרסאות יקרות יותר על בסיס אותה הפלטפורמה תהיה באמת אסטרטגיה מוצלחת שתציל את הנאנו? – ימים יגידו.