ביום שלישי האחרון (ה-4.4) פורסמה בגופי התקשורת השונים בארץ ידיעה בנוגע למעצרו של עורך דין, לאחר שעישן קנאביס בתחנת משטרה. על פי הפרסומים, עורך הדין הדליק ג'וינט בשטח התחנה וסירב לבקשת השוטרים לכבותו. לאחר מכך, כך פורסם בהודעת דוברות של המשטרה, הוא נשף עשן בפניו של אחד השוטרים וגידף אותו, וכתוצאה מכך הוחלט לעכבו.
שמו של המעוכב הוא יניב פרץ, עורך דין מוכר בתחום הפלילים, העוסק רבות בתחום הקנאביס ומטופל בקנאביס בעצמו (ואף כתב מספר טקסטים ל-mako קנאביס). כעת, חמישה ימים אחרי האירוע המתואר, אנחנו מביאים את הדברים כפי שהם נראים מהצד שלו. "ה-4 לאפריל היה יום הוועדה שלי במשרד הביטחון", הוא מתאר. "בנאדם שמקבל הכרה כנכה של משרד הביטחון בעקבות שירותו הצבאי וכתוצאה ממנו, מזמנים אותו לוועדה על מנת להעריך את אחוזי הנכות שלו. לי נקבעה ועדה ל-4 לאפריל, יום התקיפה.
"אני מייצג חשודה בפרשיית סמים גדולה. כשצלצלו אלי לתאם איתי להביא אותה בבוקר, אמרתי שזה יום הוועדה שלי. אמרתי שאני בא על אזרחי, אני בא עם הילדים שלי, אין לי סידור עבורם, אם אפשר שיוציאו לי אותה החוצה. למזלי רגע לפני שיצאתי מהבית, ליאור מנכ"ל המשרד שלי הגיע והצטרף אלינו, אז השארתי אותו באוטו עם הילדים ולא ביקשתי שיוציאו אותה.
"פגשתי את הלקוחה, שומרת עלינו שוטרת בשם שני. סיימתי לתת ללקוחה את הייעוץ, ועכשיו אני מנהל איתה חמש דקות של שיחת חולין על מנת להוריד לה את המתח, שתהיה רגועה. כיוון שהושיבו אותנו בפינת העישון, ואנחנו לבד – אין אף אחד סביבנו למעט השוטרת ששומרת עלינו – זה אזור ענק ופתוח, עישנתי לי ג'וינט. יש לי צורך רפואי. זה יום הוועדה שלי.
"יש להם חצר בגודל של שני דונם לפחות. יש שם שלט גדול: 'פינת עישון'. לא סתם הנחתי שמותר לעשן פה כי ראיתי שוטרים מעשנים. זו פינת העישון. שם מעשנים. אני עובד מול התחנה הזו מהיום שסיימו לבנות אותה, ולפחות שש שנים אני מעשן שם בתחנה הזו, בידיעה ובהגדרה. ההבדל היחיד הוא שהפעם לא באתי עם מדי משפט, לא עם חליפה. באתי עם מכנס קצר, חולצה קצרה, יש לי המון קעקועים עלי. אגב, השוטרת הצעירה שבאה לקחת את העצורה אומרת לי 'מה יניב, זה מה שאני חושבת שזה?'."
"הפסקתי לספור כמה בוקסים לצלעות קיבלתי"
כאן, על פי תיאורו של עו"ד פרץ, התחילה הדרמה האמיתית. חילופי דברים שהפכו קשים יותר ויותר ממשפט למשפט, הפכו במהירות לאירוע אלים שהותיר צלקות שחלקן נראות לעין, וחלקן עוד עשויות להיוותר שם זמן רב, גם אחרי שהמכות היבשות יחלימו. "מגיעים אלי שלושה שוטרים שאני לא מכיר, הם לא קשורים אלי, ואחד מהם אומר לי 'תכבה, תכבה את הסיגריה'. אמרתי לו 'אהלן אחי, נעים מאוד, עו"ד יניב פרץ. בוא תסביר לי למה שאני אכבה את הסיגריה?'. הוא ענה לי 'אתה לא תעשן בתחנה שלי'. אמרתי לו 'בוא, זו לא תחנה שלך, זו תחנה ציבורית, אני עורך דין, אני עובד פה בדיוק כמוך. היום יש לי ועדה של משרד הביטחון, תשאל את המארח שלי פה. תעשה לי טובה, תיתן לי להמשיך לעשן בשקט'. 'על הזין שלי משרד הביטחון' הוא אומר לי, 'אתה לא תעשן לי בתחנה'. 'אז על הזין שלי גם מה שאתה אומר', עניתי.
"הוא אמר לי 'אני מעכב אותך על העלבת עובד ציבור'. עניתי לו 'באהבה אחי. אני בא איתך. אבל אני יכול לדבר בטלפון, נכון?'. אז אני מתקשר לקצין שעישנתי איתו בכניסה, שיבוא להגיד להם במי מדובר. הוא חבר שלי מילדות. ההיתקלות הראשונה שלי בצבא הייתה ביחד איתו. תוך כדי שאני מדבר איתו בטלפון הם קופצים עלי. דורשים שאכבה את הטלפון. אומרים 'אתה עצור'. אני על הרצפה, על הבטן, הפסקתי לספור כמה בוקסים לצלעות קיבלתי. הפסקתי לספור. קפאתי על הרצפה. צעקתי 'שמע ישראל'. לא התנגדתי לעיכוב, הייתי הולך איתו לאן שהוא רוצה. לאן יש לי לברוח? אני בתוך תחנת משטרה."
"אני נלחם, עד הסוף. אין לי ברירה אחרת"
עו"ד פרץ לא מתיימר להגיד שלא הגיב בגסות לדרישות השוטרים. במצבים כאלה, הוא לא האיש שאפשר לצפות ממנות לממלכתיות מקסימלית. "זו הפוסט טראומה שלי", הוא מסביר. "זה המנגנון של Fight or Flight. אני לא איסוג. אני בנאדם של פייט, עד הסוף. אין לי ברירה אחרת".
ובמלחמה כמו במלחמה, התיאור של אירוע המעצר רק מידרדר מרגע לרגע: "אני כפות, בידיים וברגליים. הם מחזקים עלי את האזיקים, באופן שהשאיר עלי את החתכים שאתה רואה. הכאב הוא בלתי נסבל. עברתי מיליון דברים בחיים, אבל מכות כאלה? שאני קשור ומעליבים אותי? אני מתחנן שיניחו לי, והם אומרים לי 'אז עכשיו אתה בוכה, אה יא גבר?'.
"הם מרימים אותי מהאזיקים כשאני אזוק בידיים וברגליים. מכניסים אותי לתא המעצר, תוך כדי דיבורים כמו 'נזיין אותך', 'תראה איזה קוקסינל אתה'. אחד השוטרים ניגש ואומר לי 'תראה איזה מכוער אתה'. אמרתי לו 'תראה איזה מתוסכל אתה. מה קרה, האשה בוגדת בך? המשכורת לא מספיקה? הבית מתפרק?'. ובום! אני חוטף אחת.
"הוא הכניס אותי לתא. התא מאה אחוז מצולם, אז הוא הכניס את הראש בין הסורגים כדי שלא יראו אותו, שהמצלמה תהיה מאחוריו. ואז הוציא לי את הלשון בתנועה של ליקוק. אמרתי לו 'אתה באת להטריד אותי מינית? אני אזיין אותך'. אני נשבע לך, שעד עכשיו הידיים שלי מנומללות. אין לי תחושה בידיים. אני נוגע ביד ומתחילים לי זרמים שמגיעים עד הראש."
"אני לוחם זכויות של אנשים. גם של עצמי"
"אתה יודע שאתה בתחנת משטרה, לא יכולת לחכות חמש דקות?", אני מציג בפניו את הפיל שבחדר. "אני טוען שזו בכלל לא שאלה לגיטימית", הוא עונה. "אני חולה במחלה שקוראים לה PTSD, מחלה שאני סובל ממנה בעקבות שירותי הצבאי. אני החובש שטיפל בפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום ב-20 בנובמבר 2000. אני החובש שהיה באירוע הרצח של איתמר יפת ב-21 בנובמבר 2000. אני הבנאדם הראשון שנכנס לפיגוע במלון פארק הבוער בנתניה. אני הרגתי תשעה מחבלים בשרות הצבאי שלי. על מה אנחנו מדברים?! זאת פינת עישון! ביום הוועדה שלי במשרד הביטחון! יש מחלוקת על המצב שהייתי בו? זה המעמד הכי קשה שיש לנכה צה"ל. אז מה היה קורה אם הייתה קצת חמלה והבנה מצדם ביום הזה?".
כפי שהבנתם, את התחושות הקשות מהאירוע יניב פרץ לא מתכנן לשמור לעצמו. "כבר עדכנו את מח"ש, אני מחכה שהם יזמנו אותי לקביעת תור. פעם מח"ש היו מקבלים אנשים פרונטלית, היום אתה עושה את זה רק בתיאום איתם. זאת אומרת שתמיד יהיה איזשהו מסך של כמה ימים מיום העבירה, כלומר הם ויתרו לגמרי על האפשרות לעצור שוטרים. השוטרים שעשו לי את זה צריכים להיות עצורים. בזמן החקירה שלהם הם צריכים להיות עצורים, לא רק אחר כך. מח"ש למעשה הוכיחו שבכלל לא יכולה להיות היתכנות, כי מראש צריך לקבוע תור ולראות מתי הם יענו לי. זה לא הגיוני. מה עושים אם יש מצב חירום? אז אני מעדכן אותם שאני דורש תשובה מיידית, אחרת אני הולך להגיש בג"צ בנושא הזה מול מח"ש עצמם. זאת לאור העובדה שהם לא נגישים לאזרח בשום מקרה דחוף, כמו אצלי, שזה מקרה והיה והדברים בו נכונים, צריך לעצור שוטרים לפחות לצורכי חקירה. הדבר הזה לא יכול לקרות במדינת ישראל. אין את זה בשום מדינה מתוקנת, שאי אפשר לחקור שוטרים.
"אני הולך לכתוב בנושא לבן גביר, למפכ"ל, למפקד מחוז תל אביב. אני מצפה שיחזרו לחומר המצולם במצלמות התחנה: בפינת העישון, בשני המסדרונות שהובילו אותי בהם כשאני כפות, במעלית, בתא המעצר. כן, אני לא יודע לסגת. אתה תגיד לי לכבות, אני אגיד לך שאני לא מכבה. לכן אני לוחם זכויות של אנשים, כי אני לוחם זכויות גם של עצמי. ואני אחזור לתחנה הזאת, ואני אעשן שם שוב, בלייב, ואני רוצה לראות מי ימנע את זה ממני."
תגובת משטרת ישראל: עורך דין שהגיע לפגישת היוועצות עם עצורה בשטח תחנת יפו, הדליק סיגריה החשודה כממולאת בסם בחצר התחנה. שוטרים שהריחו את החומר, פנו לעורך הדין וביקשו ממנו לכבות את הסיגריה, אולם הוא סרב בטענה שיש לו אישור. השוטרים אמרו לעורך הדין שאסור לו לעשן בתחנה, ובתגובה, שאף עורך הדין מהסיגריה, נשף את העשן בפניו של השוטר, גידף את השוטרים והודיע שאין בכוונתו להישמע להוראותיהם. השוטר הודיע לחשוד על עיכובו בחשד לעבירת תקיפת שוטר, החשוד התנגד לעיכוב והמשיך להתנגד גם למעצרו תוך שהוא נשכב ומפעיל כוח. החשוד נעצר והועבר לחקירה.