"צעיר יהודי נאסר הלילה בשכונת התקווה בת"א כשברשותו כמות של חשיש. המשטרה חוקרת את הצעיר, שהוא חשוד כעומד בקשר עם קבוצה אשר עוסקת בהברחת חשיש למדינת ישראל". הידיעה הזו הופיעה בעיתון "מעריב", ב-11 באוגוסט 1948. הימים הם ימי מלחמת העצמאות, אבל אז כמו היום – המשטרה לא הזניחה לרגע את המלחמה בסמים.
הדיווח הזה, למעשה, הוא רק אחד מיני רבים. דיווחים דומים הופיעו בעיתונות הארץ-ישראלית חדשות לבקרים, עוד הרבה לפני קום המדינה, וכפי שכולנו יודעים – גם הרבה שנים לאחר מכן. רק כדי לסבר את האוזן, כבר למחרת דווח בביטאון "על המשמר" על תפיסתו של צעיר אחר, הפעם בשכונת יד אליהו, וגם במקרה הזה הסיבה הייתה החזקת "כמות של חשיש". אותם הדיווחים, אגב, הופיעו כמעט תמיד במספר מקורות במקביל, ובנוסחים שונים.
והנה עברו 75 שנה, ודומה ששום דבר לא השתנה: דיווחים חוזרים ונשנים על תפיסות קנאביס ומעצרים של מבריחים ומגדלים של הצמח הם עניין כמעט יומיומי בישראל של ימינו, וממבט בארכיוני העיתונות מתברר שכך היה מאז ומתמיד. למעשה, אפילו בימים בהם מדינת ישראל הצעירה הייתה עסוקה במלחמה קיומית על עצמאותה, דיווחים על תפיסות קנאביס הופיעו כמעט מדי יום בעיתונים. באותם הימים, היה מדובר בעיקר בחשיש, אבל הקונספט זהה: הצרכנים צורכים, השוטרים עוצרים, המבריחים מבריחים.
"חשיש: היש צורך להסביר שזוהי מילה שכולה רצח ופשע?"
ב-24 באוגוסט, ובהמשך לדיווח המופיע בראשית הכתבה, פרסם עיתון "מעריב" כי נעצר אדם שהחזיק 5 ק"ג חשיש, וזאת "כתוצאה מהחיפושים שהמשטרה עורכת עתה כדי לגלות את עקבותיה של קבוצת יהודים בתל אביב העוסקים במסחר בחשיש". כן נמצאו בביתו אקדח וכדורים, אבל בכותרת של הידיעה הופיעה מילה אחת: "חשיש". עם כל הכבוד לכלי נשק בלתי חוקיים, הידיעה הרי עוסקת בדברים המסוכנים באמת.
דיווח דומה הופיע בעיתון "הארץ", חודשיים ימים מאוחר יותר: "שני אחים, אחד מנתניה והשני מתל אביב, הובאו בפני שופט בהאשמת החזקת חמישה קילו חאשיש [כך במקור], שנמצאו בשעת חיפוש בארון בגדים בביתו של אחד האחים בתל אביב". עוד צוין, בשולי הדברים, כי "בשעת החיפוש נמצאו גם אקדוח וכדורים".
עוד ב-mako קנאביס:
>> האם הקנאביס תמיד היה בלתי-חוקי בישראל?
>> הכלבה הראשונה בעולם שלמדה לאתר חשיש
ואכן, כולנו יודעים שבמשך עשרות שנים זכה הקנאביס ליחס עוין במיוחד מצד כמעט כל מי שלא השתמשו בו. קמפיינים אגרסיביים שהופצו בארצות הברית נגד הצמח והאנשים המשתמשים בו השפיעו רבות על התפיסה הכללית ברחבי העולם. יתרה מכך, גם הבריטים גילו יחס עוין במיוחד כלפי הקנאביס, והשפעתם על תושבי ארץ ישראל – בעיקר היהודים – ניכרה בהחלט.
"המעודנים שבמעלי העשן אינם מסתפקים ב'לtקי סטרייק' או ב'סימון ארצט'. הם מספרים בלחישה על העולמות הגנוזים בקורים המסתוריים שמאחורי המסך של יום יום", כתב אורי קיסרי בטור אישי שפורסם ב"מעריב", ב-18 באוגוסט 1948. "ואז עולה על השפתיים המילה חשיש. היש צורך להסביר ולהדגיש שזוהי מילה איומה שכולה רצח ופשע? צבא גיבור יכול להציל מולדת. חשיש שיטתי עלול להכרית אומה. כשקראתי בפינה של העיתון על צעיר יהודי שנאסר כשברשותו כמות של חשיש, שמחתי ונצטערתי כאחד. נצטערתי על שהחיידקים הללו מוצאים להם מקום בגבולתינו. שמחתי שיש שומרים על גבולתינו".
בטוח שגם היום נוכל למצוא אנשים שמסכימים עם דבריו של קיסרי, אבל ניתן להניח שהם נמצאים בעמדת מיעוט. לדעתי האישית, בכל אופן, מדובר בעמדה הנובעת מבורות. זאת על אף שאל לנו להניח כי קיסרי היה בור כלל ועיקר: הוא היה כתב מוערך ב"הארץ", "מעריב", "דבר" ו"ידיעות אחרונות". הוא ייסד את המגזין האייקוני "העולם הזה", תרגם ספרים מצרפתית לעברית וזכה בפרס "סוקולוב" לעיתונות ב-1960. ובכל זאת, ימי קום המדינה הם ימים שבהם הידע הקיים על צמח הקנאביס הוא כמעט אפסי, ומבוסס לחלוטין על דעות קדומות ועל סטריאוטיפים. להזכירכם, מדובר בכמעט 15 שנה לפני שמחקריו פורצי הדרך הראשונים של פרופ' רפאל משולם פורסמו. הבורות המוצגת כאן מייצגת למעשה את התפיסה הרווחת באותה התקופה, תפיסה על פיה הקנאביס הוא סם מסוכן, נקודה; חומר המשבש את המחשבה ומעוות את המציאות, אשר שימוש רפואי בו עוד לא היה אפילו בגדר דבר שמישהו מעז להעלות על הדעת.
"אשכנזים בדרך כלל לא צרכו קנאביס"
יתכן שחלק מהסטיגמה השלילית כל כך אודות השימוש בקנאביס הייתה בעיקר מנת חלקם של יהודים שהגיעו מאירופה. יתרה מכך, יתכן שהיא סייעה לתדלק את הגזענות וההפרדה בין אשכנזים למזרחים, שהייתה כל כך בולטת בראשית ימיה של המדינה. "הצרכנים העיקריים של קנאביס בראשית דרכה של מדינת ישראל, מ-1948 ועד סוף שנות ה-90, היו בעצם ממוצא מזרחי, בני הדור הראשון והשני של ההגירות הגדולות של יהודי המזרח התיכון וצפון אפריקה", אומר פרופ' חגי רם, בראיון שהעניק ל-mako קנאביס ב-2022. פרופ' רם, מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב, פרסם ספר מעמיק ומצוין העוסק בהיסטוריה של החשיש והקנאביס בארץ ישראל, בימי המנד"ט הבריטי ואחריו.
"מסיבות מוכרות של דחיקתם של המזרחים לשוליים החברתיים, המעמדיים והכלכליים, קיבוצם בעיירות פיתוח ובמעברות והמצוקה הכללית שלהם, הם היו הרוב של צרכני הקנאביס בישראל בצורה ברורה", הוא מסביר. "באותה מציאות היה אפשר לומר בבירור שיהודים אשכנזים יוצאי אירופה בדרך כלל לא צרכו קנאביס, ועצם השימוש בקנאביס על ידי המזרחים שימש ככלי שניצלו רשויות המדינה 'להצדיק' ואפילו להגביר בעזרתו את תדמית הטיפשים, להפליל אותם, להציגם כעבריינים ולאשר את הטיעון המרכזי לפיו מדובר באוכלוסיות נחשלות שנדרשות לחינוך מחדש ותרבות מחדש".
אכן, מרבית הדיווחים על מעצרים הקשורים בחשיש עוסקים בערבים מהצפון, מהדרום, מחיפה ומיפו, או לחלופין על יהודים תושבי הפריפריה, כמו גם כאלו שהתגוררו בשכונות בתל אביב ששיכנו בעיקר את יוצאי עדות המזרח. אבל בסופו של דבר, החשיש היה נחלת הכלל: ב-10 במרץ 1948 דיווח "מעריב" על שני חיילים בריטים שניסו להבריח חשיש מארץ ישראל למצרים, ונעצרו על ידי חיילי משמר מצרים. ב-3 ביוני, כשלושה שבועות אחרי תחילתה של מלחמת העצמאות, נעצר האמיר נאיף, בנו של מלך ירדן עבדאללה בכבודו ובעצמו, כשהוא מוביל חשיש מירדן למצרים במכונית הנושאת את סמל "כתר המלכות".
75 שנה חלפו, ונראה שבכל הנוגע למערכת החוק, לא הרבה דברים השתנו; המגדלים והמבריחים משוכללים יותר, אבל גם המשטרה. מנגד, היחס שזוכה לו הקנאביס מהציבור הרחב השתנה ב-180 מעלות. מסם מסוכן ומוקצה, הפך הקנאביס לצמח שיותר מרבע מאזרחי ישראל צורכים אותו, רבים מהם לצרכים רפואיים. התמורות שעברה ישראל בתחום הקנאביס הולכות יד ביד עם שינויים דומים שחלו בכל רחבי העולם, בעיקר מאמצע שנות ה-90, אז החל הרעיון של שימוש רפואי בקנאביס לקרום עור וגידים. המשטרה עדיין מקדישה, כאמור, מאמצים גדולים למלחמה במה שמכונה על ידה לא אחת בשם "נגע הקנאביס", אבל הציבור כבר לא שותף כל כך פעיל למלחמה הזו. למרות הכל, נראה שכן עשינו כמה צעדים קדימה.