כל אלו שמפגינים בחירוף נפש למען בית המשפט העליון, ורואים בו את המגן האחרון של האזרח הקטן במאבקו הסיזיפי נגד ההחלטות הבלתי סבירות בעליל של הריבון, לא מודעים באמת לנתונים באשר להיקף השימוש שעושה בג"צ באותה עילת סבירות. על כל פסק דין שפוסל את העבריין המורשע אריה דרעי כשר בממשלה (ובינינו, דרעי היה נפסל גם לולא עילת הסבירות) ישנם פסקי דין רבים מאוד שבהם בג"צ מנפנף את האזרח הקטן בלי לתת לו שום צ'אנס מול הממסד הדורסני.
בניגוד למה שחושבים הן תומכי הרפורמה והן מתנגדיה, בג"צ אינו גוף סופר אקטיבי שמקבל עתירות רבות של אזרחים, אחת אחר השנייה, ובעצם מחליף את הרשות המחוקקת. ההפך הוא הנכון, בג"צ הוא לחלוטין מוסד תלוש, מנוכר, שנמצא אי שם במגדל השן, שמעדיף התפלפלות משפטית אקדמאית גבוהה וריבוי טיעונים פרוצדורליים על פני עשיית צדק אמיתי. על כל עתירה שמתקבלת, עתירות רבות נדחות, בדרך כלל על הסף. אחוזי ההצלחה של המדינה להדוף את העתירות המוגשות לבג"צ גבוהים ביותר, ולא ברור מהיכן נוצרה לבג"צ התדמית כאילו הוא פוסל שוב ושוב חוקים ותקנות של הכנסת. לאורך ההיסטוריה המשפטית מאז קום המדינה, מספר המקרים בהם בג"צ פסל חוקים נמוך ביותר, ולמעשה מדובר בפרומיל זניח מסך החוקים והתקנות שהרשות המחוקקת ממשיכה ומחוקקת מידי יום.
ואם יש מקום שבו בג"צ מאכזב במיוחד, זה בכל הקשור לעתירות בענייני קנאביס. לאורך ההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל, הוגשו עתירות רבות לבג"צ, עתירות שעניינן מתן זכויות בסיסיות לצרכני הקנאביס. כל העתירות ביקשו בעצם לתקוף את האיסור, אשר הוא לחלוטין לא סביר לטעמי, לצרוך את הצמח הטבעי, בעל הסגולות הנפלאות, ששמו המוכר קנאביס.
הרקע להוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק, בארץ ובעולם, הוא כמובן על בסיס כלכלי לחלוטין, מתוך אינטרסים צרים של קבוצות אחרות, בעלות אינטרסים וכוח פוליטי וכלכלי. האיסור הראשוני על השימוש בקנאביס, הוא כשלעצמו הנו בלתי סביר בעליל. תחשבו לרגע, גדל בטבע צמח שיש לו סגולות נפלאות. הוא עושה טוב לאנשים, הוא מקל על כאבים, הוא ניחן בסגולות רפואיות, הוא מסייע למגוון רחב מאוד של מצוקות ובעיות רפואיות, ואפילו למישהו בריא לחלוטין, כמוני למשל, הוא היה עושה השפעה טובה בשנים הפרועות בהן אהבתי לעשן גראס. עד כמה זה לא סביר להוציא אל מחוץ לחוק את השימוש בצמח הנהדר הזה?
לדעתי, עתירה שתוקפת את הוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק, והאיסור על השימוש בקנאביס, הייתה עתירה שחייבת להתקבל, שכן האיסור להשתמש בקנאביס, לפחות ביחס לאדם בוגר שעושה זאת בחדרי חדרים, לא בעבודה ולא בזמן נהיגה, הנו נוגד לחלוטין את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. כמובן שכל העתירות שניסו לתקוף את האיסור על שימוש העצמי בקנאביס נבעטו על ידי בג"צ שלרגע לא חשב שזה לא סביר למנוע מאדם בוגר להשתמש בצמח מסוים שנמצא בטבע, לא סם מסוכן שמופק במעבדה מכימיקלים, לא חומר מסוכן שעלול לגרום לפגיעה גופנית במשתמש, סתם צמח שלדעתי הרבה פחות מזיק מאלכוהול ומטבק.
אבל לאורך השנים בג"צ הפגין יציבות רבה בכל הקשור לדחיית עתירות שתקפו את המדיניות הבלתי סבירה של המדינה ביחס לקנאביס. לפני כשנתיים הגשתי ביחד עם הגורו של הקנאביס הרפואי, שלומי סנדק, עתירה בשם שמונה חולים המטופלים בקנאביס רפואי. כל רצונם של העותרים היה לגדל את הקנאביס במקום לקנות אותו במחיר מופקע בבתי המרקחת. החולים הציגו טיעונים הגיוניים מאוד מדוע יש לאפשר להם לגדל במקום לקנות. ככה הם יכולים לבחור את הזן שהם מעוניינים בו, בדרך זו הם גם מקפידים על גידול אורגני, איכותי, בלי הקרנות ובלי רעלים, זה גם חוסך להם כסף, ולחלקם הגידול עצמו הוא סוג של תרפיה. נשמע הגיוני, נכון? עד שנת 2016, אגב, בעלי רישיון לקנאביס רפואי יכלו לבחור בין גידול לבין קניה. אבל אז הממשלה נכנעה ללחצים של בעלי ההון, שמגלגלים כסף ענק מחוות לגידול קנאביס, ואסרה על אותם חולים אומללים לגדל קנאביס, ושלחה אותם לקנות קנאביס באיכות פחות טובה ובמחיר יקר יותר, מאותה תעשייה שמגלגלת מיליונים. האם לרגע חשבתם שבג"צ יגיד שהאיסור על גידול קנאביס הנו בלתי סביר? מה פתאום. בג"צ בשמחה קיבל כל טיעון פרוצדורלי שהעלתה המדינה, כדי לבעוט אותי מכל המדרגות, תוך שהעתירה נדחית על הסף.
ואני לא יחיד לצערי. כל העתירות שהוגשו על ידי פעילים למען הקנאביס נדחו בזו אחר זו. ישנם כמה אנשים יקרים שהשקיעו מאמצים אדירים, הגישו לבג"צ עתירות מאוד מרשימות, מנומקות, איכותיות, עם שפע פסיקה, השוואות לנעשה במדינות אחרות, שלל פסיקה זרה, חקיקה, מאמרי אקדמיה ועוד. משפט חוקתי, משפט קונטיננטלי, השוואה ל-Common Law הבריטי, חוות דעת של מומחים ועוד. כל עתירה כזו נראתה כמו עבודת פוסט דוקטורט בנושא העדר הסבירות של הכנסת ופגיעתה בזכויות צרכני הקנאביס. למיטב ידיעתי כל העתירות נדחו, בזו אחר זו.
הפעם היחידה שיצאתי מבג"צ לא מובס, הייתה בשנת 2010 כשעתירה שהגשתי עם שלומי סנדק בשם 20 חולי קנאביס, נגד משרד הבריאות (שאז עדיין החזיק לכל מערך חלוקת ההיתרים לקנאביס רפואי רק רופא אחד במשרה מאוד חלקית עם מזכירה אחת) והיה ברור שהעתירה מוצדקת לחלוטין, גם אז בג"צ לא קיבל את העתירה, אלא הסתפק בכך שמשרד הבריאות באמצעות הפרקליטות הצהיר כי הוא יפעל בהתאם לסעדים שביקשנו בעתירה, מחק את העתירה לאור הודעת משרד הבריאות, ובכך נחסך מבג"צ לעשות את הלא יאומן ולתת פסק דין לטובת מטופלי הקנאביס.
למעשה, אפילו כשעתרתי בשם מפלגת "עלה ירוק" לקבל את הזכות הבסיסית לקחת חלק בהפנינג הבחירות שנערך בבית ספר בליך, שזה האלף בית של שיעורי האזרחות והדבר הכי בסיסי בדמוקרטיה, אפילו אז נזרקתי לכל הרוחות, כאשר השופט לא חשב שזה לא סביר שבית ספר ימנע ממפלגה מסוימת שמתמודדת כחוק בבחירות, לקחת חלק ביום הבחירות. על החמש דקות דיון חויבנו גם ב-10,000 ש"ח הוצאות משפט.
גם במישור הפלילי, בית המשפט העליון לא מצא לנכון לתקן את אי הסבירות שבהוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק. זכור לי תיק של מהנדס בשנות הארבעים לחייו, שנתפס, רחמנא ליצלאן, עם ג'וינט קטן. משטרת עכו הגישה נגדו כתב אישום על החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. השופט משה אלטר מבית משפט השלום בעכו זרק את התביעה לכל הרוחות, והורה על סגירת התיק מחמת זוטי דברים, ואף ביקש מלשכת התביעות בעכו להפסיק להביא לו כאלו תיקים מטופשים. הפרקליטות ערערה, ובית משפט מחוזי קיבל הערעור וקבע כי החזקת ג'וינט עם בערך גרם קנאביס אינו בגדר זוטי דברים. הגשתי בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ביודעי כי הנה יש לבית המשפט העליון הזדמנות נדירה ליצור הלכה חדשה אשר תקבע כי לפחות כשמדובר באדם מבוגר, נורמטיבי, ללא כל עבר פלילי, המחזיק כמות קנאביס קטנה מאוד לשימוש עצמי, זה פשוט לא סביר להעמידו לדין ולנהל נגדו הליכים פליים. כמה מאכזב היה לגלות שבית המשפט העליון זרק אותי, ולא בפעם הראשונה יש לומר.
שורה תחתונה: בג"צ מעולם לא הגן על עילת הסבירות, מרבית פסיקת בג"צ היא לטובת המדינה ולא לטובת האזרח, עם או בלי עילת הסבירות, ממילא כמעט תמיד המדינה מנצחת, ובכל הקשור לעתירות בתחום הקנאביס, בג"צ לא היה פורץ דרך, בג"צ לא סלל לצרכני הקנאביס דרך חדשה, בג"צ גם מעולם לא הפגין תמיכה בחולים המטופלים בקנאביס רפואי, וכל אלו שמפגינים במלוא העוצמה בהגנתם על בג"צ, חבל רק שבג"צ מעולם לא הגן עליכם כפי שאתם מגינים עליו.
מדוברות בתי המשפט לא נמסרה תגובה