נוכח הרחבת המודעות הציבורית לשימוש הרפואי בצמח הקנאביס שצברה תאוצה החל משנת 2010, הביעו בזמנו במשרד הבריאות את החשש כי צרכני סמים ("סטלנים") ינצלו את הפרצה בחוק על מנת "לקבל מהמדינה רישיון לצרוך סמים באופן חוקי". כדי למנוע זאת ועל מנת להבטיח שרק חולים "אמיתיים" יקבלו את הרישיון לשימוש בקנאביס רפואי, הקשה משרד הבריאות בכל דרך על המבקשים כאשר לא פעם הבקשה הראשונה שהייתה מוגשת ליחידה לקנאביס רפואי (יק"ר) הייתה נדחית והיה צורך להגיש ערעור, לעתים יותר מערעור אחד, עד שלבסוף המלצת הרופא הייתה מאושרת.
בנוסף, במשך תקופה מסוימת בשנת 2013 הוחלט במשרד הבריאות כי מקבלי הרישיון יצטרכו תחילה להתנסות בשמן למשך שלושה חודשים ורק אז, אם השמן לא יעזור, הם יקבלו רישיון לצרוך תפרחות. תודה לאל, הרעיון נגנז כעבור מספר חודשים, אם כי כיום הוא קיים בגרסה קצת שונה, כאשר מקבלי הרישיון רשאים, במשך שלושת החודשים הראשונים, לרכוש ולצרוך אך ורק את הקנאביס החלש יותר, אשר פעמים רבות איננו משפיע ואיננו יעיל עבורם כלל.
חולים רבים ויתרו על המסע: הדרך לקבלת האישור לשימוש חוקי בקנאביס לצרכים רפואיים הייתה ועודנה לא קלה ולא פשוטה. חולים רבים שלא התנסו בקנאביס קודם לכן פשוט ויתרו על המסע שכלל, בין היתר, את הצורך להוכיח כי ניסו תרופות שונות במשך שנה, להציג מכתב המלצה לשימוש בקנאביס ממרפאת כאב, להציג מכתב אי התנגדות לטיפול בקנאביס מרופא מומחה בכל אחת מהבעיות הרפואיות הנוספות מהן סבלו, ועוד: למשל, אם החולה סבל מדיכאון – היה עליו להציג מכתב אי התנגדות מפסיכיאטר, אם הוא סבל מפיברומיאלגיה היה עליו להציג מכתב אי התנגדות הן מפסיכיאטר והן מראומטולוג כאשר גם זה לא היה מבטיח את אישור הבקשה שהייתה מוגשת על ידי הרופא המומחה. וכך, חולים רבים שהחלו במסע לקבלת הרישיון ויתרו או נשרו במהלך הדרך אשר בנוסף להיותה ארוכה, הייתה גם לא פעם יקרה בשל הצורך להיעזר ברפואה הפרטית.
אז מי נותר? נותר מי שהיה מוכן לשלם במידת הצורך למעלה מ-1,000 שקלים לביקור פרטי במרפאת כאב או אצל רופא מומחה, מי שהיה מוכן לומר לרופא שה"אוקסיקונטין" גורם לו לבחילות, מדבקות ה"פנטה" גורמות לו לסחרחורות וכדורי ה"פרקוסט" – לעצירות וזאת מבלי להקל על עצמת הכאב, מי שהיה מוכן "לבלוע את הצפרדע" ולרכוש תחילה את השמן או כיום, מי שמוכן לרכוש את הקנאביס החלש במשך שלושה חודשים בטרם יוכל סוף סוף לרכוש ולצרוך את התפרחות שיהיו היעילות ביותר עבורו.
מן הסתם, מי שמוכנים לעבור את המסע הארוך, המתיש והיקר מבחינה כלכלית, מי שמוכנים להתווכח עם הרופא שסיפר להם על הסכנות הרבות ותופעות הלוואי האיומות של הסם הנורא, מי שמוכנים לטרוח ולהגיש ערעור על דחיית הבקשה שוב ושוב עד להשגת היעד - הם בעיקר מי שכבר טעמו ואהבו את הצמח עוד בטרם החל במסע. או במילים אחרות – בעיקר אוהבי קנאביס שבמקרה יש להם גם בעיה רפואית כלשהי שבגינה הם יכולים לקבל את הרישיון הנכסף.
מה עושים? אני מציע לעשות את הזינוק המתבקש בזמן – מתחילת שנות ה-2000 בהן לא היה ברור אם מי שצורך קנאביס אכן יעבור בהמשך להזרקת הרואין, הישר לשנת 2024 הבאה עלינו (נקווה שלטובה) ובה ברור שכמו שאין מכשפות שמרחפות בלילה על מטאטא, כך גם אין מעבר מקנאביס לסמים קשים. למעשה, קנאביס הוא אחד המוצרים הבטוחים ביותר לצריכה (לאחר הדרכה ראשונית ומעל גיל 18). לכן, אין עוד צורך בפיקוח של משרד הבריאות עליו. הגיע הזמן ללגליזציה!
הכותב הינו פעיל חברתי ותיק למען לגליזציה של הסמים הקלים