בפינה שקטה וצפון-מזרחית של המדינה המאוכלסת ביותר באוסטרליה, ניו סאות' ויילס, נמצאת קהילה קטנה בעיירה שהפכה לבירת הקנאביס האוסטרלית. נימבין (Nimbin) זוכה להכרה נרחבת כמרכז התרבות האלטרנטיבית של מדינת היבשת, עיר אחות הן לוודסטוק (Woodstock) בניו יורק והן לעיר החופשית כריסטיאניה (Fristaden Christiania) בדנמרק.
בין האטרקציות התיירותיות של נימבין כיום ניתן למנות את שגרירות ההמפ (Hemp - מרכז רשמי שמטרתו לשנות את החוק ולהכשיר את השימוש בקנאביס) ופסטיבל המרדיגראס השנתי בתחילת מאי, הטוען לחקיקה של קנאביס לשימוש אישי ורפואי.
רחובות נימבין רצופים באנשים עם ראסטות ובגדי קשת בענן בסגנון טאי דאי, סמלי עלי הקנאביס מקשטים את חזיתות החנויות ועשן ממלא את האוויר. בפינות, בפארקים ובבתי הקפה כולם מעשנים. כולם - כך קובע החוק - עבריינים, וזאת בשל העובדה שהשימוש בקנאביס באוסטרליה הוא בלתי חוקי. כך היה ב-80 השנים האחרונות, וגך גם היה ביום שבו הפכה נימבין לבירת הקנאביס. אז איך הצליחה פינה זו של העולם לשמור על אופייה?
מחלב ובננות לג'וינטים ובאנגים
כמעט 100 שנים לאחר הקולוניזציה של אוסטרליה במאה ה-18, חוטבי עצים נמשכו ליערות העשירים בעצי הארז האדום באזור נימבין. בשנת 1903, כשיערות הארזים נעלמו, חולקה האדמה וניתנה ליצרני חלב ומגדלי בננות. אך תעשיית החלב של נימבין קרסה בגלל המיתון בשנות ה-60, והותירה את העיירה נטושה כמעט לגמרי.
אבל נימבין עוד לא סיימה את דרכה. בתחילת שנות ה-70, קבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת סידני הייתה להוטה ליצור גרסה אוסטרלית של וודסטוק; פסטיבל תרבות אלטרנטיבית שיחגוג אמנות, קיימות, הרמוניה וחופש. לאחר שצפו בסרט תיעודי על עיירות כפריות גוססות, הם נתקלו בכפר החלב הישן של נימבין.
עם חנויות נטושות שנמכרות רק בכמה מאות דולרים, ואדמה זולה מוקפת ביערות גשם מרהיבים, הם החליטו שזה המקום המושלם לפסטיבל סגנון החיים האלטרנטיבי שלהם. חודשים רבים של תכנון הושקעו בתכנון האירוע על ידי מספר חברי התאחדות הסטודנטים הארצית, בתקווה לקבל כ-5,000 משתתפים מרחבי היבשת.
בשנת 1973, פסטיבל "אקווריוס" הפיח חיים חדשים בעיירה, עם עשרה ימים של מוזיקה, אמנות והרבה מאוד קנאביס. בחגיגות השתתפו מספר רב של סטודנטים, היפים וטיפוסים אלטרנטיביים אחרים שנהרו לנימבין בפעם הראשונה בהיסטוריה של אוסטרליה. על פי הדיווחים, בין 5,000 ל-10,000 איש הגיעו, חלקם לא עזבו מעולם. הם קנו את מפעל החלב, מספר בניינים בעיר, הקימו קומונות, קישטו את העיר באמנות ודאגו לכל צמח בסביבה. במהלך העשורים הבאים, בזמן ששאר העולם היה עסוק במשחקי המונופול של הקפיטליזם הניאו-ליברלי, ההיפים של נימבין עבדו על הקמת קהילה, רדפו אחרי חלומות והעבירו ג'וינטים.
קשת בענן, סמים ועוגות שמחות
נימבין היא עיירה קטנה עם רחוב ראשי אחד, רחוב קאלן (Cullen). היא צבעונית מאוד, עם חנויות אומנות ויצירה, בתים ושלטים מקושטים, ולא מעט בגדים וכובעים משונים. כבר מהרגע הראשון אפשר לראות שקנאביס הוא דת כאן - מהציורים על הקירות, החנויות שמציעות מוצרי עישון ופאבים עם שמות מרמזים כמו ההיי סוסייטי (High Society) ובר הכימאים (the Chemist Bar).
כמעט כל מי שתפגשו ברחובות נימבין יציע לכם לקנות קנאביס בשלל צורות כולל עוגות ועוגיות, כמו גם סוגים של כדורים או פטריות. חלק מהתושבים האלה הם אותם צעירים שהגיעו בשנות ה-70 למקום, הילדים שלהם או אחרים שהצטרפו לקהילה במהלך השנים. ויחד עם זאת, נדמה שהזמן עצר מלכת בעיירה הקטנה הזו, והתחושה בה היא קצת כמו ללכת בתפאורה של סרט היפי ישן. חשבו על שלטי שלום ואהבה, כוח הפרחים, אמנות רחוב פסיכדלית, מוזיקת רגאיי, צבעים ראסטפאריים, פוסטרים של בוב מארלי ותמונות של גראס וקשתות בענן בכל מקום.
קנאביס הוא מה שמביא את רוב התיירים לנימבין, אבל לא מה שגורם למקומיים להישאר. הקהילה מתמקדת באורח חיים בר קיימא ובפתרונות חלופיים, כך שהעיירה הנינוחה הזו היא הרבה יותר מתרבות הקנאביס שלה. יש בה פסטיבלי מוזיקה ואמנות, היא מארחת את תחרות הקדרות העולמית ומתקיים בה גם מופע חקלאי מאז 1919, עם אוכל, יצירות ואנשים מכל רחבי האזור.
מדרון חלקלק: השנים האחרונות של נימבין?
במהלך השנים ניהלו תושבי נימבין מאבק עיקש לשינוי החוקים באוסטרליה, שיהפכו את השימוש בקנאביס לחוקי. ב-1 במאי 1993 ערכו אנשי העיירה עצרת שלווה, שזכתה לכינוי "מחאת מרדיגראס", שהפכה בהמשך לפסטיבל מקומי שחל מדי שנה. ואכן במשך עשורים המשטרה המקומית נהגה להעלים עין מהסחר בקנאביס, אך במהלך השנים האחרונות כל זה השתנה.
ב-2016 במבצע משטרתי נרחב, בוצעו למעלה מ-40 מעצרים של סוחרי הקנאביס המקומיים (הידועים בשם "ליין בויז"), כאשר רבים מהם ריצו מאסר בפועל או שהוטלו עליהם עונשי מאסר על תנאי, ואף נאסר על חלקם לחזור אי פעם לנימבין. המשטרה החלה לפעול בנחישות נגד הקנאביס, ולמעשה שמה סוף למה שהפך את נימבין לבירת הקנאביס של אוסטרליה.
סוחרים מבחוץ ראו מקום פנוי - הזדמנות, ונכנסו לשטח. מכיוון שלא היו להם קשרים וכבוד למקומיים, במקום הסם הקל שנמכר ברחובות, סוחרים חיצוניים החלו לדחוף סמים קשים כמו מת' והרואין. הסוחרים החדשים לא התעניינו במידת ההשפעה של הדבר על קהילת נימבין ועל התיירים שמספרם הולך ויורד מדי שנה. הסמים הקשים הללו כמעט החליפו כעת את הקנאביס והעיירה החלה לאבד את אופיה, מחליקה במדרון של שימוש בסמים קשים.
המקומיים ממשיכים להיאבק על הלגליזציה של קנאביס בנימבין, פעולה שלטענתם תעצור את הבעיה הגדולה הנוכחית. הם מאמינים, כמו מאז ומתמיד, שעל ידי לגליזציה ונורמליזציה של קנאביס, אנשים יחדלו מלפנות לשוק השחור המסוכן של הסמים הקשים. כעת כל שנותר לנימבין הוא להמשיך להילחם על מהותה, או להיוולד מחדש שוב, כפי שקרה לא פעם בעבר.