בישראל יש כיום למעלה מ-132,000 מטופלים בעלי רישיון לקנאביס רפואי בישראל. רבים מהם מעידים על שינוי דרמטי באיכות החיים, אבל למרות שכיום אנחנו מבינים את יתרונות הפרח, הדעות הקדומות סביב השימוש בו עדיין נפוצות למדי.
למרות שדבקה בצרכני ומטופלי קנאביס דמות "הסטלן", היום ברור שאנשים מכל הסוגים וכל העיסוקים עושים בו שימוש, בין אם לצרכים רפואיים ובין אם לצרכי פנאי, מגננת ועד עובד משרד הביטחון. שוחחנו עם חמישה אנשים מקשת מקצועית מגוונת, שמספרים על השינוי שחולל הקנאביס בחייהם.
רונית שני (60), גננת
לפני שמונה שנים נפגעה רונית בעבודה, וסבלה מפריצת דיסק בגב התחתון. במשך כמה חודשים היא לא יכלה לזוז. אחרי שנתיים וחצי של תרופות, שאמנם הפחיתו מעט את הכאב אבל גרמו גם לשורה של תופעות לוואי קשות, קיבלה רונית פריצת דיסק נוספת בצוואר. בשלב זה היא החלה תהליך של קבלת רישיון לקנאביס רפואי.
"הכדורים פגעו לי בזיכרון, גרמו לי לתופעה של נעילת לסתות שבעקבותיה לא יכולתי לאכול מאכלים קשים" היא מספרת. "גם מבחינה רגשית הייתי מנותקת בגלל הכדורים, ולא יכולתי להפסיק, כי אז בכלל הכאב היה נוראי. הייתי חייבת לחזור לעבודה וכשקיבלתי לראשונה את השמן, ממש תוך כמה דקות הכאב נעלם לגמרי. הפסקתי את כל התרופות, כולל כדורי שינה כי היו לי המון בעיות בשינה שגם אותן השמן פתר. אחרי חודש כבר התחלתי ללכת בלי כאב. קודם לא יכולתי לעשות ספורט, לא יכולתי לרקוד, שזה אחד התחביבים הגדולים שלי, ובזכות הקנאביס חזרתי לרקוד. גם על בעיות של לחץ דם התגברתי בזכות הקנאביס. אני משתדלת לא לגעת יותר בתרופות. אני מקפידה לקחת את הקנאביס בלילה, ושלוש טיפות שמן מחזיקות אותי ל-24 שעות. אני גם ישנה טוב וגם מתפקדת. בניגוד לתרופות שצריך להפסיק בהדרגה, עם הקנאביס אין בעיה. אפשר להחליט להפסיק לתקופה ואין תופעות לוואי בכלל. בעבודה זה לא משנה לאנשים שאני מטופלת בקנאביס. אף אחד לא אומר כלום".
נוגה טל (35), מוזיקאית, יזמית ופעילה חברתית
נוגה טל מתמודדת עם לא מעט השלכות של טראומות שחוותה במשך חייה. אלימות מכל סוג שאפשרי. "ההשלכות הן בין השאר פוסט טראומה מורכבת, דכאון, OCD פיברומיאלגיה", היא מספרת, "שנים ניסיתי למצוא את המענים הנכונים ולא מצאתי עד שנתקלתי בצמח הירוק. אני מתמודדת עם דברים לא פשוטים ובעיקר עכשיו, במלחמה, סף החרדה מאוד עלה. אני מעשנת יותר, אני נאלצת להיעזר יותר בתרופה הזאת. זה הפך לדבר היחיד שאני יכולה לברוח אליו. הקנאביס הוא כלי רפואי שממש ממש מציל אותי. מעלה אותי מעל פני המים. עוזר לי להתקפי חרדה, להפרעות שינה קשות. גם יש לי כאבים חזקים בגוף מהפיברומיאלגיה, והעישון מאוד עוזר לי. יש סימפטומים שאני חווה ביומיום שלי ובלי הקנאביס אני לא חושבת שהייתי יכולה להתמודד. זה מבורך שיש את האפשרות הזאת.
אני תמיד מספרת בעבודה שאני מעשנת קנאביס וצורכת לרוב רק תפרחת בעישון. הייתה תקופה שגם לקחתי שמן. השימוש בקנאביס מאוד עוזר לי לתפקד הרבה יותר טוב בעבודה, ולמרות זאת לא כולם אהבו את העובדה שאני מעשנת. במקום עבודה אחד ביקשו ממני להפסיק לעשן, אז התפטרתי".
נדב לסרי (47), איש מחשבים, סוחר בשוק ההון
נדב לסרי מטופל בקנאביס משנת 2014. קצת לפני שחרורו מצה"ל נדב נפצע, הוא סובל מניוון בגיד אכילס ועבר ניתוח לשחזור רצועות. "הניתוח היה יחסית פשוט", הוא מספר, "אבל נוצרה דלקת שלא טופלה. התלוננתי שנים על כאבים ולא התייחסו. כמו שדלקת יכולה ליצור נמק באיבר חיצוני, היא גורמת לניוון גם באיבר פנימי, ועכשיו האיבר לא עובד. במשך שנים השתמשתי במשככי כאבים למינם, פרקוסט, ליריקה, כל האופיאטים למיניהם. במובן מסוים זה עזר, אבל כמו כשאתה לוקח מורפיום או אופיום, אתה הופך לחצי זומבי. המוח שלך מתנתק, אי אפשר לתפקד. כתוצאה מהניוון יש גם תופעות נוירולוגיות.
"גיד אכילס בעצם עובר מהבוהן עד גזע המוח. בגלל זה יכול פתאום להיגרם כאב בגב או במותן, והקנאביס עובד כמו קסם. אני לא יכול לראות את עצמי בלי זה. יום שאני בלי קנאביס זה כמו גהינום. הגוף מתקשה, אלה כאבי תופת ואי אפשר להתרכז. אי אפשר לאכול. לפני הקנאביס הייתי מחסיר עבודה, הייתי מאוד עצבני. נפצעתי ב-1997, נותחתי בשנת 2000, היו לי מספיק שנים של משככי כאבים ואין מה להשוות, זה עולם אחר. אני בן 47 עור הפנים ניראה טוב, הגוף בריא, אין דרך אחרת לתאר את זה.
"בכל מקום שעבדתי משנת 2016 יודעים שיש לי רישיון לקנאביס. אני מכין ג'וינטים לעבודה, בבית מעדיף באנגים. היו מקומות שלא "אהבו" את העובדה שאני מעשן במקום העבודה, ובחרתי לא לעבוד שם. למזלי אני טוב ומבוקש בתחום שלי, אני הנדסאי מחשבים כבר מ-1999".
דאני לי זיסר (34), עורכת, מנחה ויוצרת תוכן
דאני לי זיסר סובלת מתסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS) אחר שעברה תאונת עבודה שבה נפגעה בכף רגלה הימנית. "זה כאב כרוני באזור שעבר טראומה מסוימת", מספרת דאני לי שמטופלת בקנאביס רפואי כבר שנה וחצי. "זאת תסמונת לא כל כך ידועה ומתייחסים אליה כמו פיברומיאלגיה. אי אפשר לזהות את הפגיעה הזו באולטרה סאונד או ברנטגן. לא רואים את זה, ולכן לפעמים גם לא מאמינים. כשיש כאבים כאלה אתה צריך להתמודד גם עם התגובות הנפשיות והפיזיות וגם עם הסביבה שלא מבינה את זה. הייתי על מקל הליכה והיה לי קשה להתנייד, אני אדם מאוד שמח, זה כיבה אותי. התחלתי תהליך שיקום שלקח שנה. זה היה נורא. הייתי צריכה עזרה לעלות במדרגות, הייתי צריכה עזרה ללכת למיטה. את יודעת שכל יום יגיע גל של כאב ואת לא רוצה יותר לגעת בחומרים הנרקוטיים האלה. תרופות מרשם לא פותרות את הבעיה. החליפו לי את התרופות כל הזמן עד שפשוט הפסקתי עם זה.
היה מאוד קשה לקבל רישיון לקנאביס באותה תקופה, היום כבר יש לי רישיון, וזה שינה את חיי. אני במצב טוב יחסית, גלי הכאב פחות תכופים ובעזרת הקנאביס אני פחות חווה את תופעות הלוואי המתלוות: כאבים, התקפי חרדה, דיכאונות, כל הדברים שמתלווים. אני בוחרת את הקנאביס המתאים לי, את הזנים שיותר טובים וטעימים לי. שבאמת יעזרו לי. אני משלבת עישון ושמן. הכל השתנה מאז הקנאביס. יש לי יותר מוטיבציה. אני עיתונאית בתחום הגיימינג ויש גם צילומים, השקות ומסיבות. הקנאביס עזר לי להיות עצמאית, מרוכזת, גם בעבודה וגם בפנאי, אני מרגישה שזכיתי. בעבודה לא מתייחסים לזה כבעיה כלשהי, זה דבר מקובל אם אתה מטופל, ולגמרי מפרגנים".
אוראל גרייף (42), עובד קבלן של משרד הביטחון
אוראל גרייף התחיל בשנים האחרונות להשתמש בקנאביס רפואי אחרי שעבר תאונת דרכים עם אופנוע. "הכתף שלי מפורקת, ובמעברי עונות אני סובל מכאבי תופת", הוא מסביר. "עם הקנאביס אני ישן טוב, אוכל טוב. אני מלווה נכי צה"ל וראיתי מה הקנאביס עשה להם ואיך זה שיפר את חייהם מהקצה לקצה. אני לא אוהב כימיקלים ולכן לא השתמשתי בכדורים להפיג את הכאבים. תפקדתי אבל הכאב היה גדול. מישהו נתן לי פעם אחת שמן והבנתי שזה ממש עושה לי טוב. כאבי התופת עברו לי, ומאז אני עם זה. זו מתנה מאלוהים, אין יותר טוב מזה. מאז אני משתמש רק בשמן. בעבודה לא יודעים שיש לי רישיון, ואני גם מעדיף לא לצרוך כשאני עובד, למרות שזה חסר לי. אני צורך רק בשעות הערב. אני מחכה לחזור הביתה בשביל לצרוך קנאביס, כי זה עושה לי רק טוב".
