מול ההגבלות השונות שמטילה היחידה לקנאביס רפואי על מינונים ואחוזי חומר פעיל, מול חומות הבירוקרטיה, נהלים והחלטות שנראות שרירותיות – עומדים לעיתים רופאים ורופאות שנלחמים על מנת לתת לחולים טיפול מיטבי. אחד מהם הוא ד"ר דרור רובינסון, יו"ר האגודה הקנבינואידית בישראל ומומחה בטיפול בקנאביס, אורתופד שבאמתחתו אלפי מטופלים שהחזיר לחיים בזכות הטיפול בצמח. לדבריו, הוא ראה לנגד עיניו ניסים, לא פחות, שנבעו משימוש בקנאביס. וזו לא מילה שהרבה רופאים נוטים להשתמש בה.
איך אורתופד מגיע להיות מומחה לטיפול בקנאביס?
"הייתי יחסית ידוע מאוד בארץ ובעולם בטכניקות של השתלת סחוס, טכניקות שבין היתר פיתחתי. יום אחד לפני 14 שנים שלחו אליי את אחד משחקני הכדורסל המפורסמים בארץ לטיפול בפגיעה בסחוס. הוא הגיע עם אשתו, התפתחה שיחה, והיא סיפרה שהוא נהיה אלים ותוקפני ושהחלו בעיות בזוגיות. עלה הרעיון שאולי קנאביס יוכל לסייע. למעשה הוא היה מטופל הקנאביס הראשון שלי, ואני ראיתי לנגד העיניים שלי נס. אני עדיין רואה אותו בטלוויזיה והוא רץ על הרגל והכל בסדר, ואז אתה מבין את הוואו".
אחרי החולה הראשון, החלו להגיע עוד ועוד, ועד היום טיפל ד"ר רובינסון בכ-8,000 מטופלים באמצעות הצמח. את הניסים הוא ממשיך לראות עד היום. "יש לי ניסיון לא מצומצם עם אנשים שקנאביס עזר להם", הוא מבהיר. "להגיד לך שאין כאלה שמנצלים את הפרצה בחוק – יש . להגיד לך שראיתי ניסים – ראיתי. ילדים אפילפטיים או כאלה עם אוטיזם שהקנאביס הציל. אני הייתי עד לאדם שעבר ניתוח בגלל אחד הגידולים הממאירים שיש, סרטן לבלב, הניתוח כשל והוא חי תשע שנים אחרי בגלל הקנאביס. האם זה נפוץ? לא. אבל זה לא אומר שלא יכול לקרות נס".
ומה בקשר למקרים הרגילים, לא הניסים?
"אני רואה הרבה מאוד אנשים שקנאביס מאפשר להם להיות אדם רגיל שמתפקד וחי, וזה הרבה – זה קסם. זו רפואה שיכולה לעזור לאנשים ובחלק מהמקרים אתה מצליח לשנות לאנשים את החיים. זו המהות של המקצוע".
אחד המכשולים הגדולים שעומדים בפני רופאים כמו ד"ר רובינסון, הוא הניסיון של היחידה לקנאביס רפואי של משרד הבריאות (יק"ר) לכמת את הטיפול בצמח ולרדד אותו לכדי דף נהלים שאמור להיות מותאם לכל חולה. רובינסון מסביר שזה נוגד את כל המהות של רפואת קנאביס. "זו לא רפואה פשוטה. אם יש שבר של ירך, אז הטיפול מאוד ברור עבורי, אבל בקנאביס צריך להתאים את התרופה לאדם, למדוד, לבצע הערכות. יש הבדל מהותי בין אנשים שצריכים כמויות מאוד גדולות לבין כאלה שלא, זה נורא קשה לכימות ומאוד אישי, זה דורש משאבים ומאמץ, ולא משהו שאפשר לעשות באמצעות שליטה מרחוק".
למה היק"ר מנסה להטיל כל כך הרבה הגבלות על הרופאים והמטופלים?
"אני מבין את עמדת משרד הבריאות, כי יש שימוש לרעה והם צריכים להיות שומרי סף. בסופו של דבר החומר מוגדר כסם כי הוא יכול ליצור התמכרות, לפגוע בנשים בהריון ובילדים. יש לו חסרונות, הוא לא איזה מלאך. אם אתה לא צריך את זה אז עדיף שלא".
בגלל זה משרד הבריאות דורש שמטופלים ינסו קודם תרופות נרקוטיות.
"תרופות נרקוטיות ממכרות יותר מקנאביס ובטוח לא פחות. ועיקר הנזק שלהן הוא שהן מצמצמות את האישיות של הבן אדם לידי זה שהוא חייב את התרופה ולא יכול בלי, התרופה הופכת להיות כל החיים שלו. הן מורידות תפקוד של בן אדם, לא מעלות תפקוד. אדם שנוטל אותן, במהלך הזמן יעשה פחות ופחות וישכב במיטה. עם קנאביס, לעומת זאת, אנשים מתקדמים. יש אנשים שמגיעים לשוקת שבורה ברפואה הסטנדרטית, והקנאביס פשוט עושה להם קסם ומחזיר אותם לחיים".
ההגבלות החדשות של היק"ר לגבי אחוז ה-THC וגובה המינון יוצרות פגיעה במטופלים.
"רוב האנשים מתחילים טיפול אחרי שכבר התנסו בעבר. אם זה משהו שעזר להם, אז על פי הנוהל אסור לתת להם את זה וצריך לתת משהו שלא בטוח עזר. אם זה להתחיל עם תרופה נרקוטית, או להתחיל עם מינון נמוך, בעוד שעל פי מחקרים לא בהכרח יש הבדים בין מינון נמוך לגבוה, כי כאמור זו רפואה אישית. אין ולא יכול להיות תחליף לקשר בין רופא מנוסה ומטופל. זה דורש בדיקה והערכה ומאוד קשה להכניס את זה לנהלים".
את ההכרח בקשר בין הרופא למטופלי קנאביס, מסביר רובינסון באמצעות דוגמה שהוא מלמד בהרצאות. "אישה שעברה אלימות מינית מאוד קשה, היא לא מצליחה לעבוד ומטרטרים אותה בין מומחים שונים. האם היא סובלת מפגיעה גינקולוגית אורתופדית או פסיכיאטרית? האם מסתכלים על האישה או על הפגיעה? אני רואה אישה שנפגעה, ולא פגיעת דיסק ב-MRI".
איך הקנאביס משתלב עם ראיית המטופל ולא המחלה?
"אחת התכונות של הקנאביס היא השפעה על המון מערכות. הוא עובד איפשהו על הנפש, אני לא רוצה להגיד 'נשמה', אבל איכשהו העבודה על הנפש משפיעה על הגוף. אמנם הקשר בין הגוף לנפש בהחלט עוד לא מובן מספיק, אבל בשימוש בקנאביס אנחנו רואים שאנשים משתחררים ומצבם משתפר, וזה לא עניין שאתה מתקן את הסחוס או מחליף דיסק".
רובינסון אף טוען ששימוש בקנאביס כתרופה הוא צעד יעיל מאוד מבחינה חברתית. "קנאביס מחזיר 84 אחוז מהאנשים לתפקוד. אלה אנשים מכל סוגי האוכלוסייה, כל מי שאת יכולה לדמיין, מה שנקרא גם שוטרים וגם גנבים. אנחנו רוצים אנשים מתפקדים שמצליחים לחיות את חיי היומיום שלהם ולא שוכבים במיטה. כשאנשים לא מטופלים, יש לזה משמעות חברתית וכלכלית".
לאחרונה נראה שהמספרים של מטופלי הקנאביס בישראל נותרים סטטיים, במקום שיהיו במגמת עלייה מתמדת. על ההאטה הזו אחראית בין היתר מדיניות היק"ר. "זה גם בגלל שהרבה רופאים חוששים אז הם יצאו מהתחום, הקשיים מול משרד הבריאות, העימותים, המעצרים. חבל, כי האוכלוסייה צריכה את הזמינות של הטיפול הזה".
מה הפתרון?
"יש מקום לנסח יחד עם הרופאים נהלים טיפוליים ולהקים מרפאות שבאמת מתמחות בנושא הזה. יש מטופלים שמצליחים להשיג רישיון ללא רופא ואז מחכים חצי שנה למרפאה שלי כדי שאייעץ להם איך לקחת את התרופה. צריך מרפאה ייעודית, ורופאים שמתעסקים רק בזה, ולשלב אחיות שילוו את זה כמו אחיות סוכרת. זה מודל שקיים בקנדה. מי שמשתמש כדי לבלות שיהיה בריא, אבל אלה שצריכים טיפול בהחלט צריכים טיפול מלא ולא בדיחה".
איך מצליחים לגייס את היק"ר להבין שנדרשת פה עצמאות לרופאים ולא נהלים נוקשים?
"אני תמיד דיברתי מול היק"ר, ובמקרים חריגים הם מתערבים ובדרך כלל עוזרים. פתחתי פורום וואטסאפ לרופאים שיש בו גם אנשי משרד הבריאות וגם יובל לנדפשט (יו"ר היק"ר) שם ולעיתים נדירות הוא מביע את דעתו. גם ארגנתי כנס של כל הרופאים והוא הוזמן ובא. כל פעם שדיברתי עם יובל ועם אחרים הייתה פתיחות. אני מאמין שאם היה שר בריאות היינו כבר נפגשים איתו. הכי חשוב לייצר את ערוץ התקשורת. המטרה היא בסוף לעזור לאנשים, ולזה נהלים ופקודות לא יעבדו. אדם שמורידים לו מינון יקנה בשוק השחור, וזה לא טוב לנו כחברה".