כנראה לא נחדש לכם כלום אם נספר לכם ששתיית בירה במגרשים באירופה היא עניין נפוץ מאוד. בגרמניה למשל, אתה יכול להיכנס עם כוס השתייה שלך עד לכיסא ביציע ולעודד את קבוצתך תוך כדי שלוק בריא. גם באנגליה המצב היה דמה, לפחות עד לפני 33 שנה - אז שיצא החוק שאוסר על כניסה עם בירה ליציעים - אבל בשטח האיצטדיון עצמו מותר היה לאוהדים ליהנות מהמשקה המרענן.
אחת הטענות המרכזיות של בעלי הקבוצות (חוץ מהאפליה שנוצרת בינם לבין שאר האוכלוסיה האנגלית) היא אופיה של תרבות השתייה שנוצרה במשחקי הכדורגל - "שתיית בינג'". מכיוון שהאוהדים לא יכולים לשתות בתוך היציע, הם מגיעים לפני המשחק ושותים כמות גדולה בזמן קצר מאוד עד להתחלת המשחק, ובזמן המחצית הם שוב מנסים להספיק ולשתות כמה שיותר, ודווקא הפעולה הזאת יכולה להוביל לתוצאות שליליות יותר כמו אלימות יוצאת דופן.
וכך, המצב האבסורד שנוצר הוא שבאותו איצטדיון מתקיים גם משחק כדורגל וגם משחק ראגבי, ובמהלך משחקי הראגבי הצופים כן יכולים לשבת ולשתות, ובזמן שמתקיים באותו המקום ממש משחק כדורגל המצב הפוך. עיקר הטענות של הקבוצות הן שהתדמית הישנה על האוהד האנגלי כבר לא נכונה: "אוהדי הכדורגל השתנו משמעותית מאז 1985. אנשים למדו לשתות והשתייה עצמה כבר לא גורמת לבעיות", מספרת מרי הפבורן, אחת ממנהלי דונקסטר רוברס. עכשיו מכיוון שהרבה ישראלים אוהבים לנסוע לאנגליה לטובת משחקי כדורגל - אנחנו כאן כמובן מאחלים להם בהצלחה ביוזמה הכל כך חשובה הזו.