חבר שהיגר לברלין חזר לביקור. קוראים לו דניאל, וכמו ישראלים רבים, גם הוא טס כדי למצוא את עצמו משוחרר מכל עול חברתי שמצופה ממנו (לכאורה) כאן בישראל. הוא חזר לשבוע, וזה מרגיש שהוא חזר בעיקר בשביל לתפוס עליי תחת. "מתי תהיה פה כבר רכבת תחתית?"; "למה זה כשר?"; וכמובן "אתה חייב לבוא איתי לברלין", כאילו כף רגלי טרם דרכה באדמת אירופה. כל אלה היו משפטים קבועים שליוו את ביקורו של הטרחן הזה בכל נקודה. חוץ ממקום אחד.
משהו בחוויית הבילוי של ערב חמישי "בבית מעריב" הצליחה להציב את "הכיף" במשבצת שאינה מתחרה בסצינה הגרמנית. משהו ברוח הטכנואידית שמסרבת לקחת את עצמה ברצינות מוביל לתחושה של משהו אחר בקלאב הזה - משהו שניצב רחוק מכל חוויה תרבותית (ספק מוזיקלית, ספק מינית) שהגיעה מהברגהיין.
רגע לפני פרידה, ישבנו לראיון עם עידו אביב (33) ודניאל פרנקל (36), שניים מבעלי המקום. הם סיפרו לנו על כל שנות הפעילות שכללו לא מעט הצלחות ועלילות. הם משערים את העתיד, חושפים במעט את החודשיים הצפויים לכם - הבליינים, ובעיקר רוצים להגיד תודה גדולה על הכל. אז מתי תזכו לשמוע את הסט של דריק מיי וקארל קרייג כחלק מהפרידה הכואבת? להם התשובות.
"בית מעריב החל כמיזם אלקטרוני שנועד להיות נגיש", משתף אביב. "שנינו, יחד עם ראובן לובלין, רוי (פריצי) פרידמן, נמרוד קרני, שי (כישי) פדלון ז"ל, שקד מינוסקין, יוסי סבג, ואילן שטרית – כולנו אנשי לילה ותיקים, והחלטנו לגבש חוויית בילוי מסעירה שתוכל להעניק במקביל אליה - גם יחס אישי לבליין מהבעלים אותו הוא מכיר ממקומות אחרים.
"ברגע שהבעלים הם אלו שמתפעלים את העסק - מתפקדים גם כיחצ"נים, ותמיד אלו שידאגו שהבליין יקבל את תשומת הלב שמגיעה לו (לפעמים זה חיבוק ולפעמים זה צ'ייסר על חשבון הבית), נוצרת אווירה מיוחדת, שונה מזו המוכרת בחיי הלילה המקומיים".
פתחתם את הקלאב מתוך ידיעה שהמקום אותו אתם פותחים עתיד להימחק ולהפוך לפרויקט נדל"ן, בתקופה שבה מוזיקת ההאוס החלה לצאת מהמרתפים לטובת הפקות חוץ. מה הרציונל העסקי?
"הרעיון נולד במפגש הראשוני עם החלל עצמו", טוען פרנקל. "הוא עמד ריק במשך שנתיים כש'הכשרת היישוב' ניסתה להשכיר אותו באמצעות כל מיני מיזמים כאלו ואחרים ולא צלחה. אני זיהיתי אותו כמקום מדהים לבניית קלאב - אבל הייתה עננה שהעיבה על כל הדבר הזה".
"תראה, ידענו שהבניין הזה עתיד להיהרס. לא ידענו בדיוק כמה זמן יהיה לנו, אבל מראש החוזה מול 'הכשרת היישוב' נחתם בכך שאנחנו נהיה שם עד שהם מתחילים בפרויקט החדש. הוחלט להשקיע מיליוני שקלים בפרויקט שאמור לעבוד בין שנתיים לארבע שנים מתוך הכרה פנימית בכך שאנחנו אנשי לילה מספיק ותיקים, וכאלו שחיים חיים דינמיים אך יודעים לתת בפרק זמן קצוב את הטון שלנו. מראש ידענו שמיד אחרי זה נמשיך כל אחד לדרכו ולעסקיו שאינם תלויים באופן כזה או אחר במועדון עצמו".
בקבוצה שבה כולם אנשי לילה עם רקורד מרשים (בעלות על מקומות כמו "האומן 17" ו"שלוותה"), איך מצליחים לשים את האגו בצד?
פרנקל: "כל מי שהגיע למקום הזה הבין שמייצרים כאן קבוצה. אין כאן וואן-מן-שואו, שמים את האגו בצד ואת העסק מקדימה. חיברנו בין פרסונות שמגיעות, חלקן מקלאבים גדולים וחלקן מסצנת האנדרגראונד, ורצינו לברוא ייצור כלאיים שיצליח לייצר קלאב אנדרגראונד עם תוכן בלתי מתפשר. כזה שארוז במעטפת נגישה שפחות מוכרת לעולם האלקטרוני, ומזוהה יותר עם חווית הקלאבינג המיינסטרימית. בדיעבד, זה עבד כמו שצריך".
אם הייתם צריכים לסכם שלוש שנות פעילות בשלושה משפטים, איך זה היה נשמע?
אביב: "פתיחה ברעש גדול שהצליח להתפרס לאורך כל שנות הפעילות, כשלאורכם, ניגנו במועדון השמות החמים בעולם האלקטרוני כמו טניס, ארט דיפרטמנט, אמה לייב, דטלף, גיא גרבר ונוספים. בית מעריב שמר על סצנת הקלאבינג, ובמקביל פתח את הסצנה הטכנואידית לקהל הרחב".
התוצאה הייתה חיובית או שלילית?
פרנקל: "כחלק מהמגמה עולמית, הטכנו וההאוס הפכו למוזיקה פופולרית, ובית מעריב נולד מתוך הצורך לתת מענה לדרישה - התוצאה הייתה שרוב הדברים שעברנו היו מאוד חיוביים. יחד עם זאת, כשכל דבר גדל ומקבל את הספוט, נדבקים אליו גם דברים פחות חיוביים כמו פשיטות משטרה ותשומת לב יתרה מהרשויות. כנראה שהם זיהו במקום הזה פוטנציאל נפיץ למען יראו וייראו (למרות שעשינו מעל ומעבר כדי לעמוד במבחן החוק). במבחן הזמן, אפשר להגיד בוודאות שבית מעריב הצליח".
"הוא הצליח והיה שותף לעיצוב חווית הבילוי כאן בעיר" מוסיף אביב. "תוכל לראות שהיום הסאונד הטכנואידי נטמע בכל מסעדה; עמדת דיג'יי נכנסה כמעט לכל בר. המועדון הזה שימש כבמה לאמנים צעירים ומקומיים שהפכו לכוכבי העיר הגדולה, ושימש במקביל כזרוע ביצועית שהגיעה מעבר לים ומשכה סוללת אמנים שנחתה כאן מדי שבוע בקלאב, וכמובן להפקות החוץ להן המועדון היה שותף דוגמת סולומון ו'לונאר פסטיבל'".
בית מעריב מצטרף לרשימת המועדונים הגדולים שהספיקו להיסגר בשנים האחרונות. מה ההשלכות על סצנת הלילה?
פרנקל: "במקביל לכאורה ל'גל הסגירות'", הסצנה דווקא גדלה: צמחו פה עוד ליינים, עוד דיג'ייז ישראליים שממשיכים להתווסף לרשימת הכוכבים הבינלאומית. בשנים האחרונות נוספו פה בארץ הפקות חוץ גדולות לאלו הקטנות - אנחנו בכיוון נכון. מי ששואל 'האם תם לו עידן', יכול להיות רגוע. מועדונים תמיד היו ותמיד יהיו".
חודש לסגירה הסופית. מה הכנתם לבליינים כמתנת פרידה?
אביב: "מעבר לשמות הגדולים מחו"ל תהיה המון מוזיקה מקומית מוצלחת במיוחד. חשוב לנו לסגור את הסיפור יחד עם החבר'ה שניגנו אצלנו לאורך הזמן, שצברו קהל מעריצים, שהתפוצצו בעולם. כל אחד מאלו שהיו לחלק בלתי נפרד מהמקום, כאלו שהכסף היה החלק הפחות חשוב בסיפור כמו להיות מעורב ביצירת התוכן: אלה גוטמן, רד אקסס, ג'ניה טרסול, יותם אבני, חיים, מגית קקון - כל אלו הם רק חלק מרשימה ארוכה של אנשים שאנחנו רוצים להגיד להם תודה. אנשים שיקחו חלק בהוויה המוזיקלית של התקופה הקרובה. בנוסף, בשבת הקרובה נצא לשיתוף פעולה מיוחד עם מועדון ה'אלפבית', מסיבת פסח לא שגרתית שתתקיים ב'אומן 17' לאורך 20 שעות (!) עם קארל קרייג ודריק מיי. זו יריית הפתיחה לקראת חודש יוני בו יגיעו לנגן בקלאב השמות הגדולים בעולם".
תודה אחרונה?
אביב: "לצוות העובדים שלנו שצועד איתנו לאורך כל הזמן, מהברמנים ועד לצוות הכניסה, מהמנקים ועד למאבטחים - כולם היו לנו כמשפחה - וסליחה על הקלישאה. חוץ מזה, תודה מיוחדת וענקית כמובן לעשרות אלפי הבליינים שבאו ליהנות אצלנו והיו איתנו באין ספור רגעי פיק אמיתיים. אנחנו בטוחים שניפגש בהמשך, במסיבות הקרובות שייערכו עד סוף חודש יוני".
המשך יבוא?
פרנקל: "נכון לעכשיו כל אחד ממשיך לדרכו. חלקנו ימשיכו בפעילות מקבילה וחלקנו יוצאים לדרך חדשה. הנה סקופ: עידו פותח בחודש הבא רופ-טופ חדש בשם 'קאנטרי קלאב' שהולך לשבור את העיר. 'בית מעריב' לא ימשיך לפעול באופן מעשי, אבל נשמתו תמשיך להתקיים בפעילות המתמשכת של כל אחד מהשותפים שטרם החליטו לצאת לגמלאות. האם נתראה שוב כ'בית מעריב'? אנחנו כן חושבים על המשך עבודה צוותית שלא תהיה תלויה בקלאב עצמו. אולי הפקות חוץ, אולי מסיבות פופ-אפ תחת השם, נראה. הייתה לנו התחלה סוערת, היה לנו אמצע בועט, עכשיו זה הסוף. אולי הסוף הזה מסמל משהו חדש, הזמן יגיד".