המפיקים יושבים בבית, האמנים מסתגרים באולפן, בעלי המועדונים לא רואים באופק התקהלות ובעלי הברים מבולבלים מתמיד. סצנת הלילה נכנסת לחובות ועומדת בסכנת קריסה אמיתית כשהאנשים שעומדים מאחוריה נמצאים במלחמת קיום כבר קרוב לחודשיים.
אך מה קורה כשמאחורי הקשיים האלה עומדת משפחה שמרכז פעילותה הוא עולם הלילה? על הדרך המשותפת, התמיכה והפתרונות דיברנו עם משפחת אבידן ומשפחת רפאל, שתי משפחות שמביאות את העבודה והבילוי הביתה ועכשיו מוכנים לפתוח את האריזה המשפחתית במטרה להעיר מישהו שם למעלה.
"מנסים לשרוד" עונה לי רז, הצעיר מבין שלישיית האחים אבידן כשאני שואל לשלומו. "המצב בעייתי וקשה לראות את המקומות סגורים, אין לנו אלא לחכות שיודיעו לנו שאפשר לפתוח בתקווה שנצא מחוזקים מהמשבר הזה".
נראה שזה הולך לכיוון הזה?
"הסיפור הזה משאיר את ענף התעסוקה הזה מפורק. בינתיים זה לא נראה טוב".
"כשאני התחלתי כיחצ"ן מסיבות בגיל 18 ולאחר כמה שנים פתחתי את המקום הראשון ובהמשך את השני, הבנתי שאני רוצה להפוך את העסקים שלי לפרויקט משפחתי" משתף עידן הבכור. "היום, ביצת התעסוקה הזו שנקראת חיי לילה, הענף שהפך למוקד המשיכה התיירותי המרכזי של המדינה, שהצליח לאזן את סף השפיות של מדינת ישראל בימים קשים של מלחמות ומשברים אחרים, פשוט לא נראה אותו דבר. תמיד הוא היה מאתגר מבחינת רישוי, מאבקים עם העירייה וכן הלאה, אבל היום אנחנו שוחים בעולם תעסוקה ממנו המדינה מתעלמת לחלוטין".
View this post on Instagram
"עידן הכניס אותי לעולם הזה", מספר מור, האח האמצעי. "כשהייתי בן 24 והוא 26 החלטנו לפתוח את הבר הראשון שלנו, קראנו לו מולדת. אנחנו המצאנו את המפיות באוויר. בתוך ה-'גן האבידני' יש משהו שדוחף לחיי הלילה וגם רז הצטרף.
אומרים שאסור לערבב בין עסקים למשפחה, שזה מביא צרות.
מור: "אנחנו נטולי אגו, יש בינינו מעט מאוד ויכוחים וחונכנו להיות שם אחד בשביל השני, אז במקרה שלנו זה יצא טוב. בעשור האחרון פתחנו סך הכל 20 מקומות, ידענו מצבים קשים אבל תמיד ידענו להיות מלוכדים, זה הביא גם את ההורים שלנו להיות מעורבים, גם מבחינת האנרגיה וגם מבחינת הכיס. למדנו שבזמנים קשים המשפחה נרתמת ובתקופות טובות כולם מוזמנים לבוא וליהנות ממה שיש. חיי הלילה הם לא ביזנס בשבילנו, הם חיינו. אבא שלנו היה צלם שהיה יוצא בחושך וחוזר באור, זה בא מהבית".
אגב בית, עכשיו יש לכם יותר זמן להקדיש למשפחות הגרעיניות שלכם. איך מרגיש המעבר משורות הניהול של הבר לשורות התפעול בבית?
עידן: "יש סטיגמה שאנשי הלילה הם הורים גרועים שחוזרים הביתה שתויים ומסריחים מסיגריות לפנות בוקר, אבל אני חייב לנפץ את הסטיגמה הזאת. לאנשי הלילה יש יותר זמן ממרבית המשק להיות עם הילדים שלהם בגלל שעות הפעילות שלהם. אני מקלח ודואג לשבת איתם בכל ארוחת ערב ומלבד הפגישות של היום יום אני דואג לחלק את הזמן שלי בצורה כזו שאוכל להיות עם המשפחה שלי. עכשיו בגלל המצב, אני כל היום בבית ואשתי שהיא מנהלת בכירה בחברת אשראי נמצאת בעבודה".
הגעתם לתובנות?
"שהילדים שלי הם הלקוחות הכי טובים שלי. מלבד זאת, ששוק העבודה שנקרא חיי לילה הולך להצטמצם. לנו היו המון חלומות, לפחות את חלקם נצטרך לגדוע".
רז: "צריך להבין, העולם כרגע צועד אחורה וגם אנחנו חלק מהזרם, הקורונה שינתה את כל מה שהכרנו ואנחנו מצפים מהרשויות להבין את המצב. אנחנו רוצים לקבל את הזכויות שמגיעות לנו ושיתייחסו אלינו כשותפים לזירה עסקית רצינית. אנשי הלילה הולכים לישון לפנות בוקר וקמים בכל בוקר כדי להביא לחם הביתה. אנחנו עצמאיים לא פחות מאף אחד ויש כאן משבר כלכלי כשהסקטור של תרבות ופנאי הוא הנפגע הגדול ביותר. עכשיו וכנראה שגם בזמן הקרוב לא כולם ימהרו לחזור לשבת בחוץ".
וכשנשב בחוץ?", סוגר מור, "אני חושב שזו רק תהיה ההתחלה. אנחנו נגלה עולם צרכני אחר לגמרי ממה שהכרנו. בינתיים, אנחנו עסוקים בלשמור על הקיים. אנחנו מקבלים מקהל הלקוחות שלנו אינסוף אהבה והודעות בהן הם דואגים לשאול לשלומנו ולעתיד המקומות בהם הם נוהגים לשבת. אנחנו רוצים לחזור ולארח אותם בשנייה שזה יתאפשר. יש לנו מקומות מצוינים שנמצאים בלוקיישנים הכי מרכזיים בעיר, אנחנו צריכים לגרום להם להחזיק ביום שאחרי וכמו תמיד, אני מאמין שהמשפחה שלנו תמצא את הדרך לעשות את זה".
מלבד האבידנים, הרמנו צלצול גם למשפחת רפאל. הילה ובר, זוג נשוי שהחל את דרכו המשותפות בלילה לפני 15 שנה. "הכרנו במקום שהיה לי ברחוב השרון 10 לפני 15 שנה בתל אביב. הילה הייתה יחצ"נית ודרך מכר משותף הצלחתי לגנוב אותה לעסק שלי ולאחר תקופה נהיינו זוג", משתף בר. "עברנו הרבה בפן המקצועי, והיום אנחנו מעסיקים למעלה מ-100 עובדים תחת הזוזו, קווין ואיז'ו ובבט. זו עבודה תובענית ובמקרה שלנו היא גם באה איתנו הביתה".
הקורונה משפיעה על הזוגיות?
"על הצד המקצועי, בוודאי. דווקא בעניין הזוגי הסיפור הזה הופך אותנו להרבה יותר מאוחדים".
איך זה מתבטא?
הילה: "בשבועיים הראשונים של המשבר היינו מאוד מבולבלים, להיות לבד בסיפור הזה זה דבר נורא. היה לנו מזל שיכולנו להתחלק עם הדאון, פעם בר היה מרים אותי ופעם אני אותו. עכשיו, כל מה שאנחנו עושים הוא להילחם ביחד על עולם הלילה, עולם התעסוקה שכל כך חשוב לשנינו. הצטרפנו לאיגוד הלילה, מנסים להפעיל קשרים ועושים הכל כדי לעורר את תשומת הלב הציבורית, התקשורתית והשלטונית לכיוונינו. זה מסע שאף אחד לא יכול להכין אותך אליו והייאוש סוגר עליך מכל הכיוונים, אנחנו חייבים לנסות להיות אופטימיים ולהילחם על מה שחשוב לנו".
הציבור יושב ערב-ערב מול הטלוויזיה ושומע על הקלות נוספות ופיצויים שבדרך. האווירה הכללית היא שהולכים לכיוון הנכון.
בר: הבעיה היא שהמצב בדיוק הפוך. ששומעים הרבה, פיצויים עדיין לא קיבלנו והאווירה הכללית מביאה אותנו לקצה, שום דבר עוד לא קרוב להיגמר. נכון לעכשיו לא הצלחתי אפילו עדיין להירשם באתר של רשות המיסים ושקל אחד עוד לא ראיתי מהמדינה. הכל דיבורים. אנחנו בכל חודש מפסידים מעל 60 אלף שקל וזה עוד לפני ההוצאות שלנו כדי לכלכל את עצמנו כבית. מתחילת המגפה אנחנו כבר במינוס של 150 אלף שקל שלא ייסגר ביום שנפתח".
סכום לא מבוטל.
"ומי יחזיר לנו את הכסף שהפסדנו על הימים הכי חזקים בשנה? פורים תחת הגבלות, הסופ"שים של תחילת הקיץ, יום העצמאות, כל אלו הלכו לפח! וזה עוד ניחא, מישהו יכול להגיד לי איך ייראה עולם תרבות הפנאי ביום שהמשק יחזור לפעילות? תבין, אנחנו בקריסה. כמונו, כל עולם הלילה. יש סטיגמה על עולם הלילה שהוא לא רציני ותבין, להילה יש תואר בתקשורת וניהול, לי יש תואר בכלכלה ועוד אחד בדרך במשפטים – עולם הלילה בשבילנו הוא בחירה! אנחנו מאמינים בעולם הזה. כנראה שהמדינה לא".
View this post on Instagram
כשהכל ייגמר, אתם תחזרו לאותו תחום עיסוק?
הילה: "אני רוצה לקוות שכן אבל בכנות אני לא יודעת להגיד לך. כבר שנים שאנחנו מתמודדים עם המון קשיים, עם רגולציה ועם חוסר שינה בלילה. עכשיו, הקורונה לקחה אותנו לקצה והמדינה לא עוזרת. חיי הלילה יושבים על מודל עסקי שאמור להחזיר את ההשקעה תוך מספר שנים. כרגע, תוך מספר שנים אולי נסגור את המינוס".
אם לפני 15 שנה הייתם יודעים שהיום הזה יגיע, הייתם הולכים לאותו כיוון?
הילה: "אני בוחרת להסתכל דווקא אל העבר ולא אל ההווה, אני מחבקת את כל השנים שקדמו לאירוע הזה ושמחה על הזכות שניתנה לי לעורר באנשים שמחה והפוגה מהשגרה השוחקת. חיי הלילה הם בית ספר ואני חושבת שכולנו הגענו למבחן המסכם – מי שייכשל יפסיד המון ומי שיעבור יצליח להתגלגל פה כשהכל ייגמר. יהיה לו קשה, אבל הוא יחזיק מעמד".
בר: "לי קשה להסתכל לאחור, אנחנו עכשיו בעין הסערה. דבר איתי בעוד חודש, חודשיים או חצי שנה שהכל ייגמר ונראה אם בכלל אהיה בחיים כדי לדעת אם זה המסלול שהייתי בוחר. דבר אחד בטוח – עולם הלילה תמיד היה אכזרי מבחינה עסקית, זה לא מתאים לכל יזם. היום, מתברר שהוא בלע את החיים של כל מי שנכנס אליו. עד עכשיו אין פתרונות, יש רק בן אדם אחד שיכול לעזור וקוראים לו ביבי – אז ביבי, הלילה הוא מקום רציני, קח אותו ברצינות. אנחנו הסיבה שיש עבודה למוניות, לפיצוציות, למזנונים, אנחנו הכלכלה, אנחנו התיירות, אנחנו האנשים שצריך לדאוג להם. אנשי הלילה הם לא אנשים עשירים, אנחנו גרים בדירה שכורה. אנחנו לא מבקשים שקל מעל מה שמגיע לנו, אבל את מה שמגיע לנו אנחנו רוצים לקבל. בשבילנו, בשביל המדינה".