גי דרייפוס עשה את זה נכון. הוא עשה את כל הדרך מילדות מלאה בעשייה מוזיקלית ועד ההקמה של חברת ההפקות שלו "פיוצ'ר ממורי", שאחראית בין היתר על אירועים כמו "Lost In A Moment, Gardens of Babylon ו-Tale Of Us.
בתקופה בה מספר אירועים בולטים מושכים את תשומת ליבו של הבליין המקומי, עכשיו זה תורו של דרייפוס לשכנע מדוע אותו בליין צריך להגיע דווקא לאירוע שלו, פסטיבל DGTL, שיתקיים כבר בפעם השלישית כאן אצלנו בישראל. לדבריו, מדובר "באירוע נוצץ ומלא ברגעים טובים". אין לו תנאים בשבילכם, אבל יש לו בקשה אחת - שתעריכו. לא רק אותו, אלא את כל מי שעוסק בתחום. ויש לו סיבות טובות לכך.
"תמיד אהבתי מוזיקה. הייתי אספן מילדות, דיג'יי מגיל צעיר, יחצ"ן בשנים שבאו אחרי גיל ההתבגרות וגם עובד מן השורה ב'קרמבו' המיתולוגית. מפיק מתברר שנהייתי כבר בכיתה ו'. הרמתי מסיבה במרתף בניין המגורים של הוריי כשאני מצויד בשתי קאסטות ואורגן אורות שהבאתי במיוחד. ההתעסקות שלי סביב הדבר הזה שנקרא מוזיקה בער בי תמיד, ההזדמנות הראשונה האמיתית שלי לצאת החוצה עם ארגז הכלים הזה הגיעה עם ההזמנה לנגן ב'פישפש', בר סודי שפעל בתוך בית קפה שהחזיק שני פטיפונים".
"אם אני לוקח אותך 20 שנה אחורה לא היה דבר כזה בר עם עמדת דיג'יי. היום אתה יכול לראות שיש התפרצות – לא רק שעמדת דיג'יי נכנסה כמעט לכל בית עסק שעוסק בחווית אירוח, אלא שאמנים אלקטרוניים הפכו לגיבורי תרבות, האנדרגראונד כמעט מת לטובת הפקות ענק, התקשורת פתאום חזרה להתעסק בסצנת הלילה והגענו לתקופה שבה קורים פסטיבלים בהם משתתפים אלפי אנשים במרחק של כמה ימים בין הפקה להפקה. זו מגמה עולמית".
כמה קשה להרים הפקה היום בישראל?
"מאוד. יש תחושה שאף אחד לא רוצה בטובתך, זה מרגיש שצריך ממש להילחם על זה, ובמקביל יש תחושה שהרשויות לא ממש שמחות שאתה מגיע. הכל נהיה יקר: מהאלכוהול דרך מערך האבטחה ועד לשוטרים בשכר, אין רגולציה או פיקוח על מה שקורה עם הסצנה הזו, אירועים נסגרים פה ללא התראה מראש ונגרמים נזקים כלכליים משמעותיים למפיקים, וגם הקהל מזמן הפך לחכם ומודע. סף הריגוש של הקהל הפך לגבוה ואתה כמפיק חייב לספק את זה, מרמת סאונד איכותית ועד שירות נעים ויעיל בבר. אם נבחן את קיום האירוע הקרוב, נמצא המון קשיים".
נתקלתם בקשיים מול העירייה?
"דווקא מי שמקלה עלינו הפעם זו עיריית ת"א שמשמשת כשותפה שלנו ב-DGTL. מחלקת המופעים היא גוף שהוכיח את עצמו בכך שנלחם על קיום הפסטיבל הקרוב וכן, גם על קיומם של פסטיבלים נוספים. בפעם האחרונה שהייתי ב-DGTL בברצלונה פגשתי כמה חבר'ה ישראלים, ובמהלך השיחה עלתה התלונה המוכרת על כמה שבארץ 'הכל חרא'".
לוקח את זה אישית?
"אני לא נפגע, ובאופן אישי אני חושב שההפקות בישראל טובות יותר מאלו של חו"ל. הרבה פעמים הבליין לא רואה את המלחמה שההפקה מנהלת בשביל לקיים אירוע וחושב שחוסכים עליו כי אנחנו מונעים מתוך דחף כזה 'שלא ידפקו אותי'. כאן, בפסטיבלים האיכותיים, כל מפיק נדרש להשקיע בכל פרמטר יותר מהדרישות הקיימות בכדי לעמוד בסטנדרט, לצורך העניין אם אני נדרש להביא לאירוע שלי 15 סורקים בכניסה אני מביא 20 כדי לתת מענה אולטימטיבי. זה עולה יותר וההתעסקות גדולה יותר, זה מוציא המון אנרגיות, ואם להיצמד לעובדות- אף אחד לא מתעשר מהפקת פסטיבלים בישראל. קשה לקיים פה אירועים, והם מתקיימים למרות הכל. זה משהו שצריך להעריך. בגלל כל זה, צמחה כאן תחרות בריאה".
מגמת הפסטיבלים בארץ ממשיכה רק לגדול, ועושה רושם שהקהל הישראלי מרוצה ממנה בינתיים, אבל הסצנה הזו עוד נמצאת בשלבים של התהוות, ומסקרן לדעת מה יהיה התוצר הסופי בעוד כמה שנים. כשדרייפוס נשאל האם המצב הנוכחי יביא יותר עבודה לכל המפיקים או שמדובר ב"הכרזת מלחמה" על הבליין הישראלי, שבסוף יהיו בה מנצחים ומפסידים, הוא דווקא החליט להסתכל על העבר.
"אם נלך כמה שנים אחורה, נוכל לראות שהפסטיבלים התבססו על קו מוזיקלי אחיד ובמה אחת", מסביר דרייפוס. "באירוע הקרוב שלנו יש מגוון של מוזיקה אלקטרונית שתתחלק בין 4 במות, לא פחות. כולם מנסים למשוך את תשומת הלב הציבורית לכיוון שלהם. ואני חושב שהתחרות הזו בין המפיקים היא דבר טוב כי בתכל'ס מי שמרוויח בסוף זה הצרכן וזה מה שחשוב באמת".
זו נקודת המבט של המפיקים. גם מהצד השני מרגישים את זה?
"כבליין, אני חייב להגיד לך שאני מבסוט – יש פה חיי לילה מטורפים עם היצע עשיר. אבל המצב הקיים אף פעם לא מספיק כשאנחנו כמפיקים חייבים כל הזמן להתקדם ולהשתפר בכדי למשוך אלינו יותר ויותר בליינים, ולמרות שנוצרה פה עוגה מאוד מאוד גדולה בסוף היא עדיין צריכה להתחלק".
אבל יש דרך לחתוך אותה. לפני מספר ימים כתבת בפייסבוק שאתה שמח לראות שהתחרות בשיווק בין הפסטיבלים הפכה להיות מי הכי ירוק. זו לא קריצה עוקצנית ומיותרת ל-BPM שהחליטו להימנע משימוש בקשיות פלסטיק במהלך האירוע?
"זה לא בא משם ואני רוצה להגיד שגם אנחנו היינו אמורים לצאת באותו היום עם קמפיין הקשיות שלנו. זה היה בהומור. ובכנות, אני שמח לגלות שדמויות מפתח בסצנת הלילה מצטרפות לגל הירוק שרוצה לשמור על הכדור. ההימנעות מלזהם בכל דרך היא עניין מבורך, וכשזה מתבטא באירוע גדול זה מוסיף לו עומק. גם לאירוע שלנו".
גישה די בוגרת.
"כל מה שאני עושה לא נובע אף פעם מתוך מקום להתנגח, אלא ממקום של רדיפה אחר האמת שלי. הבנתי שאני לא יכול לשקר, באירועים או במוזיקה, זה לא עבד לי אף פעם. אם אני עושה משהו שאני לא מאמין בו זה פשוט מבאס אותי. ואם יש לי צ'אנס להביע את ה'אני מאמין' שלי, בין אם זו המוזיקלית ובין אם זו אג'נדה חברתית מסוימת אותה אני מעריך, אז למה לא להוציא אותה החוצה? אני מאמין במוזיקה טובה, אני מאמין בעולם ירוק, והנה ב-DGTL אני הולך להביא את שניהם ביחד במהלך החודש הבא".
ומלבד שיח ירוק ונקי מזיהום, אילו ריגושים הפסטיבל מבטיח לספק?
"מדינת ישראל היא מדינה לחוצה ומלאה בקשיים, ולמרות שאנחנו מייחסים לעצמנו את המאבק התמידי הזה אחר חיים טיפה בטוחים ונוחים יותר, מדובר בהרגשה שקיימת בכל העולם במינונים כאלו ואחרים, אפילו בשוויץ. בסוף, הבילוי הוא מפלט. הוא כלי להתמודדות עם המציאות היומיומית. DGTL הוא פסטיבל שמבטיח להיות המפלט המושלם עבור אנשים שרוצים להנות ולתפוס אין ספור רגעים, שיצליחו למלא אותם באמצעות אלמנטים ויזואליים בולטים, מוזיקה איכותית ואווירה משוחררת. בסוף הרגע הקטן הזה שעושה לך טוב בלב ואותו אתה זוכר, הוא התשובה הטובה ביותר לשאלה 'האם זו הייתה מסיבה טובה?'. אני בטוח שיש לנו תשובה טובה לשאלה הזו".
פסטיבל DGTL יתקיים ב-14 באוקטובר, ניתן להזמין כרטיסים באתר הרשמי