כמו לכולם, גם לרד אקסס הקורונה שיבשה את התכניות. עולם התוכן בו הצמד האלקטרוני פועל נדם וכשההופעות בוטלו או נדחו, ניב ארזי ודורי סדובניק מצאו עצמם מרחפים בין הקדשת זמן משפחתי, לבין ארגון הפגנת "הלם תרבות" לפני כחודשיים. מלבד אלו, תחת חוסר המעש, ארזי משלים זמן אבוד בחיק המשפחה לצד בתו בת ה-8 חודשים ואילו סדובניק הספיק להתלוות למנהל ההרכב כשזה הוציא את ילדתו מהגן.
שם, חווה הארה. רצון לחבר את הילדים לוייב האלקטרוני וכמובן בין סאונד מבוגר לסאונד ילדותי כדי ששני הצדדים יוכלו לחלוק את ה"רחבה": הסלון בבית או סתם נסיעה משותפת באוטו בזמן הפקקים. עכשיו, הגרזנים משחררים קטע חדש באורך 40 דקות כש"אדון שוקו" ו"השפן הקטן" בגרסת דיסקו הם רק חלק מפסקול הילדות שעבר עיבוד רציני ומהנה במיוחד.
תפסנו אותם על הקו (בנפרד) כדי להבין קצת יותר את הצעד המסקרן. יש צ'אנס שיעברו מ"פסטיבל" לפסטיגל? והאם תזמון יציאתה של רצועת שמע ובה שירי ילדים שעברו עריכה אלקטרונית היא משל התעוררות לדור הקורונה שנמצא ברחובות ומאבד את התמימות? התשובות מפתיעות, המוזיקה נהדרת.
"שמחתי לשמוע שפותחים סוף סוף את עולם התרבות, גם אם זה באופן חלקי", פותח ארזי. "עולם התרבות נשאר מאחור, כבר יצאו בהכרזות יותר מפעם אחת ודברים לא קרו, אבל אם לדבר בשם עצמי? אני מברך על כך. אנשים רוצים לחזור לעבוד, להתפרנס ובעיקר לעשות את מה שהם יודעים".
"דעתי היא שהמצב עדיין מסובך ואנחנו עדיין לא רואים את הסוף", טוען מצידו סדובניק. "כשהחלטנו להרים עם עוד כמה חברים את הפגנת 'הלם תרבות' בגן העצמאות ידענו שזה קטן, ותראה לאן זה הגיע – אלפים בכיכר רבין, בבלפור. המפגינים מגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית וממגוון תחומי עיסוק, אבל אנשי התרבות הם הראשונים לסבול מהמצב, לכן הם נמצאים בחזית ואני חושב שזה חשוב, ליבי איתם".
וגופך?
סדובניק: "לצערי לא שם. יש לי בת זוג שלא ראיתי יותר מדי זמן והחלטנו להיפגש בקפריסין לפני למעלה מחודש, ומאז הספקנו לעבור דרך פריז ואיטליה. עכשיו אנחנו באיביזה".
זאת אהבה רצינית אם הסכמת לעבור דרך כל כך הרבה מוקדי תחלואה.
סדובניק: "כן, אבל לא רק. עברנו דרך הנקודות האלה כי גם ניגנתי באירועים פרטיים. לא הכל קורה אבל דברים קורים, כל דיג'יי יגיד לך שלנגן זאת התרפיה שלו, באופן אישי כשאני לא מנגן קשה לי ליצור ובסוף אחרי חודשים שלמים בהם לא יצא לי ולניב לעשות את זה, החלטתי בינתיים לצאת מפה. נכון לעכשיו בגלל שאני מבודד במקום מדהים אני כן מוצא את הוייב המיוחד הזה שנותן לך את 'הפיל' הנכון. אני מוצא את המוזה שאבדה לי בתוך הכאוס הזה".
כאוס מביא יוצרים אלקטרוניים להתעסק בשירי ילדים?
סדובניק: "הכאוס הביא את כל העולם לשבת בבית, אז גם אני מרחתי את הזמן בשטויות. באחת הפעמים האלו התלוויתי לגי (דרייפוס), המנהל שלנו, והסיטואציה הבועתית הזו, שכמעט מנותקת מכל מה שקורה בחוץ גרמה לי להבין שאני חייב לעשות לזה מוזיקה. בא לי להרקיד ילדים, זה כזה קול. זה בהחלט דבר חיובי בתוך כל הגועל נפש שצף עכשיו במדינה".
ארזי: "המוזיקה הזו היא הפוגה, כמעט בריחה מהעולם שנלקח לנו, אבל בהחלט לקחנו אותה למקום שלנו – השכבה המרכזית של הסט הזה מבוססת על מוזיקה אלקטרונית בועטת. גם אני וגם דורי מאוד אוהבים שירי ילדים, במיוחד ישראליים. אני חושב שזו סצנה מוזיקלית, בוודאי זו של הסבנטיז והאייטיז, שהשקיעו בה הרבה מאוד יצירתיות, לא משהו שאני יכול להגיד שקורה היום לצערי".
סדובניק: "מדהים לראות את ההפקה של השירים מפעם, הסינטים, ההקלטות, הלייב, קרו שם דברים דברים שלא נופלים מהדברים הביג של היום, הייתה השקעה".
שאני אבין, הקורונה עצרה אתכם, עצרה את העולם ובמקום לשבור את הראש על מה עושים החלטתם לעשות פרפרזה לבראבא. למה?
ארזי: "בהפגנת 'תנו לרקוד בשקט' הכנו חידוש ללהיט 'Spiritual Healing' של חואן כדי לתת מענה לצורך מסוים ולתת בראש. להבדיל, הפעם לא הכנו שום תכנית אסטרטגית, רק רצינו לרומם את רוחם של כל מי שיושב בבית עם הילדים. אלו שירים שחתך הגילאים שיכול להאזין להם הוא גבוה ורצינו לתת לאנשים בבית הזדמנות טובה קצת לרקוד, להשתחרר וכל זאת מבלי לשבור את המסגרת המצומצמת בה אנו צריכים להישמר בבתים שלנו".
יש הפעלות?
"אשתי הוסיפה לפרויקט הזה דף צביעה עליו כתוב 'Red Axes' כדי שיוכלו לקבל חוויה משלימה. לא הרמנו את הפרויקט הזה כדי לכבוש עוד איוונט כלשהו, גם השירים עצמם בסך הכל עברו עריכה ולא משמשים או ישמשו לנו ככלי לתזרים כספי, הכל כפוף לזכויות יוצרים והכל בסדר, אבל בהחלט שמרנו על הצביון המוזיקלי בו אנחנו דוגלים – יש כאן אוסף אלקטרוני שלנו שעליו מוטבעים שירי ילדות אהובים. לפני חצי שנה השתמשנו בו במסיבה פרטית שנערכה עבור מספר משפחות ועכשיו אנחנו מוציאים אותו החוצה".
האם יש פה איזשהו רמז לגלישה מקצועית מעולם המבוגרים לעולם הילדים?
סדובניק: "אין פה גלישה, בוודאי לא מכוונת. יש פה סט מוקלט, דיסקו לילדים. תמיד רצינו לעשות משהו כזה ועניין אותנו איך ילדים יגיבו למוזיקה כזאת. השילוב הזה הוא מגניב כי הוא יכול גם לקחת את ההורים לעולם הזה וזה מחבר את כולם ביחד. מה שכן, אני לא שולל כלום, גם לא מעבר מהפסטיבל לפסטיגל ויותר מזה אני אגיד לך, כל הענף שלנו חי כרגע מחסכונות. אם היינו מדברים לפני 4 שנים סביר להניח שהייתי מדבר איתך עכשיו מהבית של ההורים. במקרה הזה, באמת שלא תכננו כלום, יש פה רק המשכיות לתהליך מסוים שאנחנו עוברים. לא מזמן יצא לי לנגן לאחיינים שלי את Sun My Sweet Son שלנו והם עפו. אז הבנתי, אם הם יודעים להגיב לזה כמו שצריך, אין שום בושה לשלב בקטע אלקטרוני גם את ציפי שביט. הכבוד שלנו לעולם הילדים הוא ענק, הוא השראה. גדלנו עליו. אז עכשיו באלקטרוני".
ארזי: "לא רק שאין כאן תכנית אסטרטגית, יש כאן תוצאה של צלילה אל תוך הפילטר שלנו. זה תהליך שקרה עוד הרבה לפני הקורונה והסט הזה הוא אחת התוצאות, עכשיו אנחנו רק ממשיכים במסע הזה שרק נראה כאילו הוא נעצר. אבל הוא לא. אנחנו ממשיכים לנסות ולהשתפר, כל הזמן צוללים אל עומק הסאונד שלנו ובהסתכלות לאחור, אני חושב שהכנו את הקרקע למסלול הפוך לגמרי, לא מהפסטיבל לפסטיגל אלא מהפסטיגל לפסטיבל. אולי עוד נשתמש בחומרים האלו כדי "לזרוק" את המבוגרים למקום ממנו באו, זה יכול להיות כיף גדול עבורם. אבל אני אמן, אם אני טועה בחישוב שלי ויושב אי שם מישהו שחושב שיש איך לשלב אותנו בעולם הזה, הוא יותר ממוזמן לפנות למנהל שלנו".
איפשהו לקחת שיר ילדים ולעשות לו מיקס אלקטרוני גורם לו לאבד את התמימות. אנשים עכשיו ברחובות, זה די מתכתב עם המצב, דור שלם מניח את הנאיביות בצד לטובת "אני מאמין" חדש. גם כאן, בתזמון של השקת הסט הזה, לא מתחבא שום סאבטקסט?
ארזי: "זה מעניין, זה עמוק, זה אפילו פילוסופי, אבל זה לא שם, חשוב לנו להציג את זה כמו שזה – הבאנו מוצר לכל המשפחה סטייל רד אקסס. קייטנה בדמותנו. זהו".
מה השיר שאתם הכי מתחברים אליו בפרויקט?
סדובניק: "השיר הראשון שנוצר בתהליך הזה היה 'אדון שוקו', זהו ללא ספק אחד משירי הילדים האהובים עליי בכל הזמנים וגם האדיט הראשון שעשיתי לשיר ילדים. יש לי חיבור מיוחד אליו".
ארזי: "אני הכי אוהב את 'שני חברים הלכו בדרך בים בם בום', זה פשוט מסכם את הדרך שלי ושל דורי ביחד".