אחרי שהקים ליינים מובילים ברחבי תל אביב לאוכלוסייה הגאה והספיק להקים את אחד ממוקדי הבילוי הרותחים של העיר, אימרי קלמן החליט שהוא שובר את ההגה ויוצא מעולם "חיי הלילה". מצוקת החברים שהעידו על אכיפת יתר מצד הרשויות השונות, גרמו לו לחזור לאחר 3 שנים. הפעם, כיו"ר איגוד הברים והמועדונים החדש. תכירו את האיש שדורש מהמדינה לקחת את תרבות הבילוי ברצינות ושמשוכנע שתחום הלילה היא זירה עסקית מן המעלה הראשונה. עד אז, הוא מכיר במציאות הקיימת ועושה הכל כדי לשנות אותה לטובת הקבוצה אותה הוא מייצג.
"אני בן 33, גר בת"א, נולדתי בחיפה וגדלתי בכפר סבא. אחרי 5 שנים של שירות צבאי כשליש בגדוד שריון ומפקד בקורס קצינים, הגעתי לעיר הגדולה. עשיתי שם את המסלול המוכר לקצונת מלצרים – מלצר, אחמ"ש ומנהל מסעדה בדיזינגוף. לבעלים היה בר שדי דשדש והם חיפשו מישהו שירים ליין גייז, כחלק מגל מסיבות הקהילה שהפכו ללהיט לפני עשור. אני הייתי הגיי היחיד שהם הכירו ופתחתי עם חבר משותף ליין שנקרא "גייט", שלימים הפך לליין המוכר 'דרעק'".
"הליין הקטן הזה הפך למותג מסיבות גדול שאילץ אותנו להעביר את פעילותו למועדון ה-'אמפרטמנט' שעמד לו מעבר לכביש. ההרגשה הזו שאנשים מגיעים לבלות במקום שאתה יוצר לו את התנאים ולראות אותם מפיקים משהו במובן הרגשי, זה גורם לך הרגשה מדהימה. 'הדרעק' הצליח ליצור קהילת בליינים מיוחדת, כזו שמצליחה לכבוש את רחוב דיזינגוף הסאחי ולהצמיח מתוכה אמנים. הבולטת ביותר היא דלית רצ'סטר שכבשה תוך זמן קצר את המבלים, שהתרגלו לקו האלקטרוני של תקופת הצ'יז קייק, במוזיקת פופ".
לאן הוביל אותך מסלול "קצונה למלצרים"?
"5 שנים של פעילות אינטנסיבית בחיי הלילה שהתחילו ב'דרעק' התגלגלה לליין נוסף בשם Eleven7, למועדון ה'שפגאט' שפתחתי עם עוד שני חברים, ולשותפות ב'כולי עלמא' שהיה מבחינה עסקית היהלום שבכתר בשבילי. עד היום המקום הזה נחשב לאחד המקומות הטובים ביותר שיש בעיר. בשבילי זו גם העסקה הראשונה שלא נמצאת רק בתחומי הקהילה הגאה שנחתמה לצד אנשי לילה מובילים מכל רחבי העיר".
לאורך 5 שנים בהן חתמת עסקאות שונות, זיהית שינוי כלשהו בנושא ההליך הבירוקרטי לקבלת רישיון עסק?
"אני תמיד הייתי אחראי על השיווק, אבל גם מבלי לנהל את דו"חות התקציב אני זוכר שגם אז היה מדובר ב-12 תחנות בדרך לגיהינום כשאתה אף פעם לא יודע על מה אתה נופל. הליך הסדרת נושא כיבוי האש נשמע דבר פשוט עד שמישהו בא ואומר לך שצריך מתזי מים מסוג אחר ובמקום אחר. לא כתוב בשום מקום איך לעשות את זה ובכלל שיטת הליך הרישוי הוא סיפור הזוי. המודל הקיים שלו אומר "קודם כל תכניס את היד לכיס, תפתח את המקום ועכשיו תתמודד עם ההשלכות".
נשמע מסוכן, לא?
"לאנשים צעירים שפותחים עסק זה מסוכן בטירוף. קשה להתחיל ועוד יותר קשה לצאת מסיפור הזה. דו"חות על רעש הם דבר שהופך לאחת מההוצאות השוטפות של המקום, בכל סוג עסק כזה או אחר אתה צריך לבדוק מול הגורמים הרלוונטיים איך ניתן לגשר על הבעיה. פה? לא פעם אתה צריך לדבר עם השכנים כדי להגיע להבנות כי אחרת יגיעו פקחים שלאורך הזמן פשוט ייגמרו לך את הכסף".
מי אשם במשחקי החתול והעכבר האלה?
"שני הצדדים. בסוף, מדובר במערכת יחסים ילדותית. בדיוק כמו שהילדים לא רוצים ללכת לישון והאמא מגיעה כדי לעשות 'נו–נו–נו' ולכבות את האור. וכשמכבים את האור באווירה כזו, זה יוצר את הצד של 'אמא מעצבנת' ו-'ילדים רעים', התפקיד שלנו הוא לקחת אחריות. אנשי הלילה, שרוצים להמשיך לפעול ולקיים פעילות ענפה, צריכים ללכת להורים ולהגיד להם שמצד אחד אנחנו מספיק גדולים כדי להחליט מתי ללכת לישון ומצד שני מספיק בוגרים כדי לדבר על ההנחיות החדשות שיותאמו לגיל שלנו או במקרה הזה 'בואו נמצא דרך משותפת שתצליח לשמר את הסדר הציבורי אבל במקביל תאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להתקיים'".
השאלה היא האם באמת מדובר בילדים רעים?
"אין דבר כזה ילדים רעים, יש ילדים שרע להם. זה תופס גם כאן".
ניתן לגשר על הפער?
"אני משוכנע שכן כי מדובר ברגישות יתר מצד הרשויות השונות כלפינו. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא שברים וקלאבים שמכניסים בליין אחד יותר ממה שרשום על הקיר בכניסה – פשוט נסגרים. אתה יודע כמה פעמים עליתי על אוטובוס שהיו בו הרבה יותר אנשים ממה שמותר לנהג להסיע? לפחות בחיי הלילה הצפיפות מייצרת איזשהו קסם, באוטובוס חוץ מדוחק קלסטרופובי אין שום יתרון. מישהו אוכף את הסיפור הזה? מתי בפעם האחרונה שמעת על השבתה של כלי הרכב בגלל שהיו בו יותר נוסעים מהמותר? באוטובוס או בשוק הכרמל כנראה שהמדינה לא מזהה את גורם הסיכון המצוי לטענתם בצפיפות, אבל בחיי הלילה? חופשי על הבר. חבל, המדינה מפספסת תחום עיסוק שלם שמכניס לה כסף, תיירים ויחסי ציבור מעולים".
לפני 3 שנים קלמן מכר את האחוזים שלו בעסקים השונים והחליט לעשות חושבים, לשנות את מסלול הקריירה. הכסף הנזיל ותחושת ההשפעה והכוח על ציבורים שונים הן הסיבות שמצליחות להשאיר את האנשים בתחום - הוא הרגיש שהוא טובע בתוך מלכודת הדבש. לדבריו, מסלול הקידום הקלאסי לקריירה הוא תהליך טבעי שקורה לכולנו, מלבד לבעלי הברים שבזירה העסקית לא נתפסים כאנשי עסקים לגיטימיים אלא כאנשים מגניבים שעוסקים בתחביב. הוא החליט לתפוס את הקרון האחרון ברכבת, רגע לפני שהוא מאבד את ההזדמנות האחרונה, והצליח לבסס את עצמו כאיש שיווק עבור עסקים שונים בהם הוא מפעיל את שיטות השיווק שלמד בסצנת הלילה.
אבל העבר של קלמן לא שיחרר ממנו לחלוטין. זה קרה לו לפני 4 חודשים, כשאכיפת המשטרה והפיקוח החלו לנגוס בפעילותם השוטפת של הברים שהחליטו לפעול באיזושהי דרך. באופן אינטואיטיבי צורף קלמן לאחת הקבוצות וזה הרגיש שאין לקיחת אחריות, שיטות הפעולה מפוזרות שהוצעו בוואצאפ, היו מפוזרות מדי וצריך שמישהו ייקח את המושכות. משם, הדרך למשרדים של MusicTLV בבעלותו של רונן מיילי הייתה קצרה. יו"ר איגוד הברים והמועדונים הוותיק, שהקים את הארגון שנועד לסייע לבעלי עסקים בתחום הלילה והביא להישגים בלתי מבוטלים שמתחילים בניסוח הקוד האתי לניהול מועדונים וברים, עובר דרך יצירת מסלול התקשרות בריא מול העירייה והמשטרה ונגמר בשינוי תקנות התפוסה של מקומות בילוי מ-1 מטר רבוע ל-0.75, מצא בקלמן הצעיר את היורש.
"התרגשתי. מדובר בנעליים גדולות של אדם מבריק וחד ועצם העובדה שהוא בחר להעביר לי את השרביט, עוררה בי יראת קודש אך עם זו המון מוטיבציה להוכיח שאפשר לשנות. הבנתי שצריך לעבות את המנגנונים של הארגון, לשנות את המבנה הארגוני שהסתמך על ארגון המסעדות לארגון עצמאי, לתת את הבמה לכל אנשי הלילה וביניהם מלבד בעלי הקבוצות הגדולות גם לשכירים עצמם, לדיג'ייז ולמאבטחים וכדי לייצר גוף מייצג בנינו הקמנו ממש לאחרונה את הפורום שעתיד להילחם על תחום העיסוק של כולנו".
האיום הראשון שאתה נאלץ להתמודד איתו מיד עם כניסתך לתפקיד הוא נגיף הקורונה. איך אתם מתכוונים לצלוח את האירוע הזה?
"יש המון סימני שאלה ומלבד איום בריאותי, גם איום כלכלי כבד שניצב מעל כל שוק העבודה, זה לא רק שלנו. הבעיה שלנו היא שלא מדובר רק בהשבתה של המקומות שלנו, אלא גם בשינויים טבעיים שיגיעו ביום שאחר. אנשים לא ירצו להצטופף וגם לא ימהרו לבזבז כסף, כרגע יש כאן מיליון מובטלים. ייקח זמן עד שכולנו נחזור לפעילות שוטפת ואינטנסיבית. זה זמן טוב בשבילנו, בעלי העסקים, לחשוב איזה חיי לילה אנחנו רוצים למצוא פה ביום שאחרי. איזה מערכת יחסים אנחנו רוצים לקיים עם העובדים שלנו? עם הספקים שלנו? נכון לעכשיו הכל תקוע. לפחות בואו נצלול לתוך עצמנו ונדע מה אנחנו רוצים לעשות ביום שאחרי".
איזה חיי לילה אתה מאמין שנגלה?
"קשה לי לענות על זה, מה שכן הקורונה הוציאה את עולם הדיגיטל לעולם שצמא למגע חברתי כלשהו. מסיבות הזום שאנחנו עדים להם הם ההתחלה, אני חושב שעוד נבין את ההשלכות ביום מן הימים ונזכור שעידן המסיבות הדיגיטליות התחיל בגלל מגפה שהתעוררה בתחילת העשור הנוכחי. עכשיו זה עוד בוסר, אבל אני מצליח לדמיין מסיבות שייערכו בשידור מקביל בין כמה ערים בעולם. עד אז, אנחנו נדאג לסביבות עבודה ובילוי להיות בטוחים יותר ונקיות יותר. היצירתיים ישרדו. חיי הלילה הם מקום יצירתי".
יש לך קריאה למנהיגים? לחברי הכנסת? לממשלה?
"כשאתה אומר המנהיגים אז אני חושב על אנשי הלילה, אז במקום להתבזבז בקריאה לשלטון אני רוצה לנצל את הבמה כדי לומר לסקטור המנהיגותי שלנו: זה הזמן להוריד את מד האגו והתחרותיות ולשלב כוחות אחד למען השני ובתוך כל זה אנחנו צריכים לחדד את ההתבוננות הפרטיקולרית שלנו כזירה עסקית שהגיע הזמן שתקבל את המקום שלה. תהיו גאים".