שבוע לאחר הפגנת הענק בכיכר רבין מובילי המחאה, שנערכה בסימן "תנו לרקוד בשקט", ממשיכים לתכנן את המשך המאבק. רתימת גופים שונים לעמותת תדרים (מיד נגיע אליה), פנייה לקהלים שונים וגם הרהורים בינם לבין עצמם. חשבון הנפש של המפיקים והאמנים הוא רק חלק מהתוכנית להשבת "חופש התרבות" שנלקח מהם ולדבריהם, אם לא יבוא שינוי, הוא יילקח גם מתרבויות מוזיקליות אחרות. אז לאן ממשיכים מכאן?
"ככל הנראה האג'נדה הבעייתית של הממסד לא מופנית רק נגד מוזיקת הטראנס, אפשר לראות שהיא מתחילה לזלוג גם לאירועים בעלי אופי אלקטרוני אחר כשהז'אנר שלנו הוא נושא הדגל. ההכרזה על היציאה למאבק, הצליחה לסחוף רבבות לכיכר רבין בחמישי האחרון. לא נשאר אפילו גרם אחד של פסולת ברחבה והמשטרה, שכל כך חששה מיצירת 'שני מוקדי אלימות', התבדתה לאור העובדה כי לא נרשמה אפילו תקרית אחת ברוח זו. לא בהפגנה עצמה וגם לא לאחר מכן במועדון הבלוק אליו הגיעו כוחות מתוגברים ופרשים". 
זה גם ניצחון, לא?
"בדיוק על זה המאבק שלנו. הגיע הזמן שהממסד ישתחרר מהסטיגמה על התרבות שלנו, הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יבינו שאנחנו לא קומץ סטלנים, אלא אנשים שרוצים לממש את זכותם לרקוד. אנחנו מתכוונים לצאת למסע הסברה עבור הציבור הרחב, לפנות אל חברי כנסת רלוונטיים למען שינוי החוק. אם יהיה צורך נעשה עוד עצרת ונצא להפגין גם במוקדים אחרים – חיפה, אשדוד וגם גן סאקר בירושלים. "לא באנו לעשות רעש וללכת, באנו להוביל שינוי".
ונכון לעכשיו, השגתם את שרציתם?
דיג'יי אופוריה, עופר דיקובסקי: "אני חושב שאת האימפקט שלנו השגנו באופן כמעט מקסימלי למעט סיקור תקשורתי שלא ענה על הציפיות שלנו, חשבנו שנמשוך מהמדיה טיפה יותר תשומת לב. אבל שתי מטרות עיקריות השגנו וזה מה שחשוב".
"הראשונה, למשוך לכיכר עשרות אלפי אנשים והשנייה, לגרום לז'אנרים מוזיקליים נוספים לקחת חלק במחאה. הצטרפותם של אמנים מז'אנרים מוזיקליים שונים מזה הטראנסיסטי כמו רד אקסס, ארקדי דוכין ואסף אמדורסקי, סימן בבירור כי המאבק המשויך לתרבות הטראנס משויך באותה נשימה לכל ז'אנר כזה או אחר של מוזיקה או תרבות בילוי, מהטכנו ועד לרוק. תרבות הטראנס היא אמנם זו המובילה את התנועה אל עבר השינוי המיוחל, אבל המלחמה שלנו היא המלחמה של כולם. ועכשיו, כולם מבינים את זה". 
דיג'יי איוואסקה, אריק אזולאי: "העובדה שהגיעו עשרות אלפי אנשים לכיכר להביע הזדהות עם תרבות הטראנס, ובאותה נשימה אמנים מכל קצוות הקשת המוזיקלית, ממצבת את 'תרבות השוליים' שלנו כתרבות מן המניין. תרבות שצריכה לקבל הכרה מהממסד בפן המוזיקלי ובאותה נשימה ראויה לרפורמה שתצליח להסדיר את קיום האירועים ההמוניים לצד 'מסיבות המחתרת'. כשזה יקרה, לא נשמע יותר על נפגעים מסיבות אלו ואחרות. רק ככה הסטיגמה תיעלם ואני חושב שאנחנו מתחילים להתקרב אל היעד".
איך הגענו אבל למצב הזה?
המפיק רונן "ראסטה": "קונצרט הכסת"חים התחיל באסון פסטיבל ערד ב-1995. נמחצו למוות שלושה בני נוער באותו אירוע, ועד היום אנחנו שומעים את גלגול האחריות של המשטרה על מפיקי האירועים המאושרים. הבולטים ביותר הם מפיקי מסיבות הטראנס, שמחוייבים לעמוד בתנאים בלתי אפשריים לקיום אירוע כולל מימון נרחב של שוטרים בשכר. כשאלו השיגו את מקורות המימון לעמידה בתנאים, המשטרה החליטה שהיא אינה יכולה לבצע את תפקידה כמו שצריך, ויצא שהגוף הזה החליט להפסיק לתת מענה לצורך האוכלוסייה".
"'מידע מודיעיני' הוא הלהיט הרגעי ומחר תבוא 'ידיעה על חדירה פוטנציאלית של מחבלים אל שטח האירוע'. הביטולים הבלתי מוצדקים האלה של הפסטיבלים מובילים לקיום עשרות אירועי מחתרת ללא רישיון, כשכל פגע שם מצליח לצבוע את תרבות הטראנס בשחור למרות שדווקא המשטרה היא זו שגורמת לסיכון המבלים בפועל. המדיניות המסוכנת הזאת של השר ארדן חייבת להשתנות. הגיע הזמן לרפורמה אמיתית בכל הקשור לקיום אירועים תחת כיפת השמיים".
ואם זה לא יקרה?
"האירועים הבלתי מאושרים ימשיכו להתפשט לכל פינת יער. אנשים רוצים לרקוד". 
למרות הביקורת שנשמעה מהציבור כנגד הרשויות, נחשפנו גם לביקורות מצד ציבור זה כנגד המפיקים על "הודעות ביטול ברגע האחרון". תגובתכם?
חיים הרשברג, ממפיקי פסטיבל הדוף, הפקת הקליקה ומועדון הברקפסט: "צריך להבין, נכון לשנה האחרונה כל מפיק שהחליט לקיים אירוע נכנס לרולטה רוסית, הוא לא ידע מה יהיה. הסיבה העיקרית שבגללה יצאנו למאבק היא שהמשטרה שמה חסמים למפיקים באמצעות תנאים דרקוניים, וכשאנחנו מצליחים לעמוד בפניהם, היא יוצאת בהכרזה עם 'מידע מודיעיני' ולנו לא נותר אלא להודיע כי הפסטיבל מבוטל. מדובר במאות אלפי שקלים שאנחנו, המפיקים, מפסידים ומדובר בעשרות אלפי בליינים מאוכזבים ששריינו את התאריך במיוחד כדי לחגוג".
קולות המחאה של הז'אנר נשמעות כבר למעלה מ-20 שנה. יכול להיות שמדינת ישראל עדיין לא בשלה לקבל אתכם כתרבות לגיטימית?
נדי נחימוב, מדור המייסדים של תרבות הטראנס בישראל: "בין אם נאהב את זה ובין אם לא, תרבות הטראנס היום היא המיינסטרים האולטימטיבי. אפשר לשמוע אותה בכל מקום, בכל פסטיבל, בכל מועדון, בכל חתונה. עברו הימים שאנשים היו צריכים להתבייש במה שהם אוהבים לשמוע. מדינת ישראל מלאה באנשים שאוהבים את הז'אנר. פגשנו עשרות אלפים מהם בכיכר. המדינה צריכה לוודא שהם מקבלים את מה הם רוצים במסגרת החוק. בוודאי אם זו תרבות חיובית שמדברת על אהבה".
"ולא רק אהבה" מוסיפה דיג'יי גולה קיי, גלית קידר: "כל פסטיבל טראנס מתגמל את הפריפריה מעצם קיום האירועים בגבולותיה. תרבות הטראנס מגלגלת לקופת המדינה מיליוני שקלים מדי שנה, והיא נחשבת למערך יחסי ציבור שלם שמצטלם ומשודר למאות אלפי אנשים מסביב לעולם. אנשים פה רוצים לבלות ולרקוד, ותפקיד המשטרה היא לשמור על שלום הציבור, גם במסגרת הזו. הגיע הזמן שהשלטון יבין את זה שהתרבות שלנו היא לא נגד המדינה, אלא בדיוק להפך".
בעקבות העצרת הגיעו שלל תגובות בנוסח "אין לכם על מה להפגין?". איך אתם מתכוונים לשכנע את הציבור שלא משתייך לגרעין שלכם אלא משתייך לגילאים אחרים ולעולמות תוכן שונים מזה שלכם?
יוליה סוחוטניק עזריה, בעלת האקדמיה למוזיקה אלקטרונית "ביט מאסטר": "ברגע שיבינו שהמאבק פה הוא לא על מוזיקת הטראנס, אלא מאבק על החופש התרבותי של כל אחד מאיתנו, של כל אחד שצורך תרבות ואוהב אמנות על כל פניה - המאבק שלנו יקבל מפנה. הוא יגדל. אני אולי נלחמת על מוזיקת הטראנס, אבל אתה יכול להילחם מחר על זה שיביאו לכאן את בון ג'ובי, ועל הציבור לדעת: מה שמתחיל אצלנו עתיד לבוא עליהם, משטרה שלא מוכנה לדאוג לשלום הציבור במסגרת פעילות אחת לא תהיה מוכנה לדאוג לשלום הציבור בפעילות אחרת. אנחנו עסוקים בצירוף אמנים למאבק מכל קצוות הקשת המוזיקלית ואני קוראת גם מכאן לאמנים להצטרף. המאבק הזה הוא של כל אחד שרוצה לשמוע את הסאונד שלו ולרקוד לצליליו".
אורן "קומה" פסטרנק, מנכ"ל העמותה מוסיף: "אנחנו מחויבים לשינוי תודעתי-ציבורי אליו אנחנו נגיע באמצעות שיקוף פניה של תרבות הטראנס, ולאו דווקא מהפאן המוזיקלי. אנחנו נגיע אל קבוצות היעד בכך שיראו את קבלת האחר, את איסוף הזבל מהרחבות, את העובדה שתרבות הטראנס נמנעת מכל גילוי אלימות ואת שיתוף הפעולה האפשרי עם הרשויות השונות וביניהם גם המשטרה. ראינו את כל זה בעצרת, ראינו את תרבות הטראנס בהתגלמותה. כשאת זה יראו אנשים מן היישוב, אנשים מבוגרים וגם סתם אנשים שגיבשו דעה על התרבות שלנו רק לפי אירועים טראגיים שקיבלו איזכור בתקשורת, אני מאמין שהדעה הציבורית תשתנה".
מה השלב שיגיע אחרי שכנוע הציבור?
עו"ד יניב פרץ, דובר העמותה: "שכנוע הציבור הרחב הוא חשוב, אך לא פחות חשוב הוא ניקוי הסטיגמה גם מבתי המשפט. נכון להיום בג"ץ תופס כל מסיבת טראנס כ'מסיבת סמים', סמים אותם אפשר למכור לכל דורש. ובגלל שאין לנו חוקה במדינה, בכל דיון צריך להסביר מחדש מדוע זה לא נכון ומדוע הטענה הזו דורסת את זכויות הפרט בעקבות מניעה מעשית של קיום הפסטיבל אליו רוצים להגיע אלפי אנשים מפעם לפעם. אם היה פה בית משפט עליון חזק שהיה אומר בבירור כי ל'מידע המודיעיני' שנמסר למשטרה מפי גורמים עבריינים בעצמם אין שום ראייה אמיתית שקושרת את המפיקים ל'סחר בסמים', היינו במצב אחר מזה הקיים".
"נכון להיום, אף מפיק או גורמים מטעמו לא נעצרו לאחר טענות המשטרה בנוגע לקשר בין הצדדים, אלו העבריינים ואלו המפיקים. אם באמת יש מידע בנוגע לסמים, למה לא מאשרים את הפסטיבל, מציבים 200 בלשים, עוצרים את האנשים ומחרימים את החומר? זה אבסורד".
אחרי 25 שנה של הישרדות תרבות הטראנס בישראל, איך תראה כאן תרבות הטראנס ב-25 שנה הקרובות, אם בכלל?
חגי בן דוד, מפיק ישראלי הפועל ביפן ובאיביזה: "בשנים האחרונות הטראנס קיבל מכה מהמשטרה, אבל הז'אנר נפגע גם בגלל כל החברים שיושבים כאן וביניהם גם אני. לא השכלנו להתאחד, היינו עסוקים כל אחד בביזנס שלו, ובגלל ההתעלמות הזו תרבות הטראנס החלה להיאכל בידי המדינה. לא היינו צריכים לאפשר את זה. היום אני יכול להגיד לך שאנחנו במגמה של תיקון. עשינו חשבון נפש והבנו שביטול פסטיבל זה לא עניין רק של המפיק הספציפי - זה עניין של כולנו. כי היום זה אתה ומחר זה אני. היום אלו האמנים שלא ינגנו אצלך ומחר אחרים לא ינגנו אצלי, בדיוק בגלל אותן סיבות. וההתאגדות הזו של כולנו, לא נותר לי אלא לקוות כי היא זו שתאפשר את השיקום של התרבות הזו ובעתיד תביא לריבוי אירועים ואמנים שימשיכו לייצג את ישראל בכבוד בעולם". 
ומה למדתם בינתיים מאז שהמאבק החל?
שחר זירקין, ד"ר לביולוגיה ומפיק פסטיבל "דוף": "בחודש וחצי האחרונים נלחמתי ברשויות ובבתי המשפט עם אין ספור אנשים וזאת הכל למען הזכות לחופש תרבותי. המאבק הקצר הזה לימד אותי על טבע האדם יותר מב-15 שנים האחרונות. ראיתי אגו, ראיתי נוקשות ופגשתי ברוע. מה שיכריע את הכף, לכאן או לכאן, זו הנכונות שלנו ושל הקהל להתאחד למען המטרה, להגיע לאסדרה. כולם חלק מהמאבק הזה, ואם נצליח להירתם למשימה הזו לאורך הזמן – אני צופה שינוי מרחיק לכת, כמובן שלטובה". 
ממשטרת ישראל נמסר:
משטרת ישראל פועלת במהלך כל ימות השנה לאפשר את קיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמיים, בהם אירועי תרבות, ספורט, פסטיבלים שונים, מסיבות ועוד. כל בקשה לקיום אירוע נבחנת על ידי הגורמים המקצועיים במטרה לאפשר את קיומו של הארוע תוך שמירה על שלומם וביטחונם המשתתפים הצפויים ליטול בו חלק וכך מתקיימים מאות אירועים מדי שנה. במקרים חריגים, שבהם עולה כי קיומו של האירוע עלול לייצר סכנה מוחשית וממשית לשלום הציבור, הבקשה לקיומו נדחת, זאת מתוך הבנה כי שלום הציבור ובטחונו חשובים יותר מכל דבר אחר. נציין כי כל דרישה להקצאת שוטרים בתשלום עבור אירוע המוני אחר, נבחן במקצועיות ובכובד ראש, בהתחשב במכלול שיקולים אוביקטביים, בהתאם להערכת המצב באותה העת, לתמונת המודיעין, לאופי האירוע והיקפו, להרכב המשתתפים באירוע, לתנאי הסביבה הפיזית ועוד.
משטרת ישראל תמשיך לאפשר קיומם של אירועים תחת כיפת השמיים בהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות החוק, כשהמטרה היא להקל על המארגנים ככל שניתן, אולם לא תתפשר על בטחונו, שלומו ובטיחותו של ציבור המשתתפים באירועים אלו ותנקוט בכל הצעדים הנדרשים מכוח החוק במטרה למנוע פשיעה חמורה שעלולה להוביל לפגיעה בציבור, גם במחיר של ביטול האירוע.