"היי רועי, ראיון בנוגע לעולם ה-BDSM בתקופת הקורונה, יכול לעניין אותך?", זו שאלה שלא יכולה לא לעניין. וההצעה שעלתה בשיחת טלפון גרמה לי לחשוב שנגיף עולמי בהחלט מהווה סיבה טובה לבחון את עולם התוכן הזה מחדש. אז כמובן שהסכמתי. כשהיא הציעה לי לקיים את המפגש שלנו ב"חמאם", בחדרו של דן בן אמוץ, כבר הרמתי גבה. לצד זאת, הבנתי שהכתבה הזו תדבר על יחסי שולט-נשלט, על קורונה ובעיקר על תרבות. המפגש בין הקצוות הללו הוא בדיוק מה שהבחורה על הקו רצתה לקדם כאג'נדה, BDSM כעולם תרבותי שמגיע לו הכרה אמיתית. לפחות קצת.
"החמאם" היה בעבר אחד ממוסדות התרבות הבולטים של ישראל בשנות ה-60. בית המרחץ הטורקי שהוקם בתקופת השליטה העות'מאנית, הוסב בתחילת הסיקסטיז למרכז בידורי בניצוחם של חיים חפר ודן בן אמוץ. השניים, שהשתייכו למרכז הבוהמה של אותן שנים, השתמשו במבנה העתיק כמרכז הפקה לתכניות בידור רבות וכמתחם בילוי. בין פוקדי המתחם: נעמי שמר, עמוס קינן, אורי זוהר, אריק איינשטיין, יוסי בנאי, שייקה אופיר, יהורם גאון ורבקה מיכאלי הצעירה שנבחרה כמנחה הקבועה של התכנית "סיבה למסיבה" שצולמה במקום ב-1986.
לאחר שנסגר המקום לראשונה ב-1966 בעקבות המיתון הקשה ונפתח שוב ב-1982 כאולם הופעות, החמאם הספיק להפוך לאחד ממוקדי הבילוי המובילים של ישראל לאורך 7 שנות פעילות רצופות, עד החלטתו של בן אמוץ לקיים את מסיבת פרידתו מהחיים לאחר שחלה במחלת הסרטן ממנה נפטר זמן קצר לאחר מכן. בגלגול הבא, הפך המקום לאולם אירועים שבעליו הספיק לפשוט את הרגל ב-2018.
היום, נפתח שם קלאב חדש - מקום שנועד להכיל כל פרקטיקה ארוטית שאתם יכולים להעלות על הדעת. וגם כאלו שלא. אם תשאלו את דודו הבעלים של המקום הוא יספר לכם שהוא מאוד רוצה להביא לפה את אסף אמדורסקי שאביו, בני ז"ל היה פה שותף שקט יחד עם ישראל גוריון, לטענתו. בשבוע שעבר, הוא מוסיף, הגיע למקום אביב גפן להופעה פרטית שסיפר כי היה מגיע לפה כילד ומחכה ליהונתן אביו שיסיים "לכתוב" בקומה העליונה שירים.
"אני מאמינה שחיים חפר ודן בן אמוץ היו גאים, הם היו אנשים פתוחים", טוענת מנהלת השיווק של המקום החדש המכונה נאנו.
אני מניח שאנשים ירצו לדעת מה זה נאנו, מי את בעצם?
"קוראים לי נופר ונאנו זה כינוי מילדות, שם החיבה הזה בסוף הפך לאלטר-אגו שלי כשנכנסתי לעולם ה-BDSM. במקור אני מנס ציונה ותמיד עניין אותי השוליים, BDSM זה שוליים ונחשפתי לעולם הזה כבר בגיל 20 כשהגעתי לדאנג'ן לבדי".
מה חווה בחורה בגיל 20 שנכנסת פעם ראשונה לדאנג'ן?
"ראיתי גבר משתין על בחורה וזה עשה לי צמרמורת. זה לא גירה אותי מינית אבל זה פתח בפניי עולם שלם שעניין אותי בפן הפסיכולוגי, עניין אותי מי האנשים שמוכנים להיפתח לדבר הזה. בסוף למרות שהייתי צעירה פרועה, למדתי שיווק וכשסיימתי החלטתי לחבר בין הקלאב לידע שצברתי. הפכתי לאשת השיווק של המקום, שיווקתי ליינים נוספים שמשתייכים לז'אנר ועכשיו הגעתי לכאן כי רציתי לקחת על עצמי אתגר גדול. מאוד קשה להעביר בצורה ויזואלית את מה שהמקום הזה מכיל, מהסשנים ועד הליינים של הגייז, אך בסוף האתגר הוא לגרום לאנשים להבין שהמקום הזה מתבסס קודם כל עליהם עצמם, על המימד האנושי".
כבר בכניסה אפשר למצוא שני כלובים, הם לא מהווים מסר די ברור למה שקורה כאן?
"יכול להיות, אבל מלבד הכלובים, המבוך והסאונות השונות יש כאן גם רחבה גדולה, מרפסת של 400 מטר וחווית בילוי שתל אביב עדיין לא מכירה – לקדם את כל זה בניו מדיה זה אתגר אמיתי, כל מה שקשור לעירום די מוגבל ברשתות החברתיות וצריך לדעת איך לבסס את זה כעניין אומנתי, ותכלס זה בדיוק מה שזה. סביב האומנות הזו עומדת קהילה שלמה של עשרות אלפי אנשים ובגלל שזו האג'נדה של המקום אני בטוחה שהחמאם ישנה את כל תרבות הבילוי של תל אביב, לא רק את זו של ה- BDSM ושל הקהילה הגאה אלא את כולה".
כחלק מהמגמה העולמית תרבות הבילוי יוצאת מהקלאבים אל המרחבים הפתוחים, בסוף הדגל אותו החבר'ה מהחמאם מניפים מתרכז בסקטור מאוד ברור של חגיגות. השאלה העיקרית שעולה היא איך בכל זאת המקום הזה אמור לשנות את פני העיר ולמה דווקא עכשיו בתקופת הקורונה. "אם לא עכשיו אז מתי? דודו הבעלים תכנן לפתוח 2 מקומות כאלה בארה"ב ובסוף הוא ראה את הנכס הזה. המרפסת בגג היא מה שקנתה אותו, הוא חיפש בתוך כל הטירוף שאתה רואה כאן גם קצת שמש, בקרוב תקום כאן גם בריכה".
שדרוג רציני.
"המעבר בין השמש לשיא החושך והרחבה שניצבת בין לבין מצליחה פשוט להתגבר על כל מה שמוכר לנו בישראל – יש כאן מקלחות, ג'קוזי, חדרים, פסיליטיז ברמה הכי גבוהה שיש והכל מאושר ע"י משרד הבריאות. בישראל להרים ג'קוזי במועדון דורש חדר מכונות שחייב לעמוד בתקנים ורק זה סיפור של מיליון וחצי שקל השקעה מתוך שמונה מיליון שקלים סך הכל. הכל נקי פה, במקומות המובילים בחו"ל מנקה עובר בין התאים ומנקה בין כל בליין ובליין, בישראל זה גיהינום. בחמישי האחרון הייתה פה מסיבה שמהשירותים הוצאנו קבוצות של שלישיות ורביעיות וחמישיות כדי שילכו ויעשו את מה שהם רוצים במקומות הייעודים לכך בצורה בטוחה, במקום שניצבים בו "דיימים" (משגיחים) שיוודאו שאף אחד לא בוהה או מטריד אותם באיזושהי צורה. בכל מקרה, מי שנכנס אחרי זה לתא גילה חלל נקי ומסודר, וזה הדבר העיקרי".
איך אתם מתמודדים עם אתגר הקורונה?
"מבחינה כלכלית המקום נקנה לפני שנתיים וממש לא מזמן סיימנו את השיפוץ, כך שבפועל לא הספקנו לקיים יותר מדי אירועים, אבל הנחמה היא שלוקח זמן לגלות מקומות כאלה, אז אני מאמינה שאנשים יתחילו לטפטף לפה במקביל לירידת המתח ברחוב. מבחינה בריאותית אנחנו עומדים בכל התקנים, המקום הזה גדול ומאפשר מרחק 2 מטר אחד מהשני, יש מדבקות של שמירת המרחק, קיבלנו את התו הסגול..."
זה קצת מצחיק, כי ברור שמבחינה בריאותית המדבקות כאן זה הדבר האחרון שצריך לעניין מישהו, אנשים מגיעים לכאן להתקרחן וכדי להגשים את כל הפנטזיות המיניות שלהם שברור שהן מצריכות מגע.
"נכון, אבל כל התנאים האלה הם הרגולציה ואנחנו עומדים בה. האם אנשים מגיעים לכאן כדי להתקרחן? כן. האם יש אנשים שלא שמים מסכות? כמו בכל מקום ומבחינתנו זו האחריות האישית של המבלה. כל העובדים שלנו מסתובבים עם מסכות ומי שמגיע בלי אנחנו נותנים לו. לגבי המגע? אנחנו לא יכולים להגיד לאנשים לא להזדיין".
אבל יש פער בין לאפשר את זה לבין לקדם את זה בתקופה הזו.
"אנחנו לא מקדמים מין, אנחנו מקדמים BDSM שברובו הוא לא כולל מין – הוא כולל עניין של סגידה, תשוקה לישבנים, לגרביונים, לנעליים, לקשירות, להשפלה ולשליטה. יש בו עניין של כאב אבל הוא לא כולל בהכרח עניין של חדירה והאנשים שמגיעים לפה מתפרסים על כל קצוות הקשת החברתית שתוכל להעלות על דעתך – עורכי דין, חברי כנסת, רופאים, שופטים, מי שאתה לא רוצה. זה אנשים שמרגישים חוויה רגשית הרבה לפני זו המינית וזו סצנה שנמצאת כל הזמן בהתפתחות. היום, זה עניין ממש אומנותי, מה ההבדל בין ציור לקשירה? מדובר בביטויי תנועה שאפשר ממש לחוש והיום אפשר ממש ללכת וללמוד את זה בסטודיוז שונים יפן, קוראים לזה שיבארי".
משרד התרבות לא בדיוק כלל אתכם בסל הפיצויים.
"אבל היינו רוצים".
את חושבת שהעולם המודרני מקבל את עולם התוכן זה?
"באופן מאוד מוסווה אבל הוא בהתפתחות, גם בגלל החשיפה המוקדמת של צעירים לפורנו ובעיקר בגלל חדירתו למיינסטרים עם הסרט '50 גוונים של אפור' שעשה לנו שירות נהדר, אבל מצד שני מיצב את הסצנה שלנו במקום מאוד אירוטי וזו טעות. ארוטיקה היא מימד אחד שהחוויה הזו מונגשת ויש לה עוד המון צדדים, אבל אין ספק שהסצנות המיסיונרית האלו עשו לנו שירות טוב למרות שהן מאוד עדינות ביחס למציאות הרחבה של ה-BDSM".
איך הסצנה הזו התקיימה בימים בהם המרחק הוא נדרש?
"מחתרות, בתקופת הסגר קרו המון אירועים בהם אנשים נפגשו בקבוצות כדי לממש את הדחפים שלהם. למרות זאת, אין ספק שיש רתיעה מסוימת של יצירת מגע ואנשים מחפשים פתרונות כל הזמן כמו בכל תחום".
הצלפות ומסכות?
"הצלפות ומסכות – חד משמעית. חוץ מזה שחלק גדול מאיתנו מסתובבים עם מסכות כקטע קינקי ויש אפילו זרם של חניטות, אחד הדיימים שלנו הראה לי בשבוע שעבר שהוא עשה ממישהי מומיה. יותר בטוח מזה כנראה שאין".