גיא בסר הוא איש עסקים, אבל הוא קודם כל איש תרבות. מלבד העיסוק בקד"מ, מכירות כרטיסים ויזמות עסקית – קבוצת בלוסטון בבעלותו ובבעלות שי מור יוסף – אחראית על פעילות לייב ניישן בישראל ועל מספר אירועים בולטים נוספים וביניהם הפאנג'ויה, לונאר ודיי זירו. בין ההכנות להופעה של איירון מיידן לבין זו של רד הוט צ'ילי פפרס, הוא עוד הספיק לפנטז על הקמת מועדון חדש שיחזיר את עולם הקלאבינג אל מרכזה של תרבות הלילה, כך אנחנו מפרסמים לראשונה. לצערו ולצערם של רבים הוא נאלץ לשנות את כל התכניות.
במקום להתעסק בחוויות התרבותיות שהוא יוצק לחיינו כבר שנים רבות, הוא החל להתעסק בטכנולוגיות שלטענתו עוד עלולות "להשלים את חוויית ההתקהלות". במקום להתעסק בהפקת ההופעות של הלהקות הגדולות בעולם, הוא החל להופיע בעצמו בשיחות הסגורות שנערכות בין נציגי עולם התרבות לבין השר חילי טרופר - בו הוא מאמין למרות משבר האמון העמוק בין העם לממשלה. התיישבנו עם גיא בסר לראיון בו הוא דיבר בגלוי על המצב, אך חשוב מכך הוא פרס בפנינו את משנתו על פיה אנחנו מסוגלים להיחלץ מהסיטואציה העגומה. עכשיו זה תלוי רק במקבלי ההחלטות.
מתווה בסר
"חשבתי לפתוח מועדון שיחזיר את עולם הקלאבינג לתקופות הטובות שידענו כאן, גם לפני הקורונה לא היו פה יותר מדי מועדונים רציניים. קבוצת בלוסטון בראשותי יחד עם שותפי שי מור יוסף, תכננה להעמיק את פעילותה בתחום חיי הלילה, אבל אז באה הקורונה שהביאה אותי לעבוד בשני קווים מקבילים: האחד הוא תכנוני עתידי והשני הוא מענה ללקוחות הקבוצה", כך בסר פותח את הריאיון. "מאחר והקבוצה שלנו היא רבת זרועות ועוסקת בקידומי מכירות, במכירות כרטיסים, ביזמות עסקית, במופעים בינלאומיים, בפסטיבלים, בסטודנטים בובאמת במגוון ערוצים.
הקורונה אילצה אותנו לחשוב כבר לפני שמונה חודשים על 2020 ו-2021 כתקופת ביניים, שנות מעבר. אנחנו נאלצים כל הזמן לבחון את הטכנולוגיות שמאפשרות לנו להמשיך ולפעול במהלך התקופה, אנחנו מבצעים התאמות עבור פעילויות קיימות, בוחנים את המתווים השונים ומשנים בלי סוף את דפוסי הפעולה והחשיבה שלנו לקראת 2022 לה אנחנו מחכים בקוצר רוח עם לוח הופעות מלא באמנים הגדולים בעולם".
מעצם היותו מחזיק במניות של תאגיד הבידור העולמי Live Nation, בסר מטבעו מחובר להלך הרוח העולמי. לטענתו, חשיפתו אל מידע סביב התנהגות הנגיף והשפעותיו על עולם התרבות הגלובלי הביא אותו לגשת עם מתווה "ערים ירוקות" משלו למשרד הבריאות ומשרד התרבות שיאפשר חזרה לפעילות חלקית עבור עולם התוכן שלו שנדם: "הגשתי את המתווה שלי (שכלל מערך בדיקות מהירות מסודר) למשרדי הממשלה כבר לפני שלושה חודשים, רק עכשיו הם התחילו לטפל בזה. אם זה היה קורה אז, אני מאמין שכבר היינו חוזרים לעבוד. אנחנו חיים את הטכנולוגיות, את התרחישים האפשריים, את הסקרים והמידעים שמגיעים מכל העולם, את הכול. הפריסה של לייב ניישן על פני 40 מדינות מביאה מזכה אותנו באפשרות לזהות מגמות לפני כולם".
ציינת "טכנולוגיות". אם נסתכל על תחילת המשבר זיהינו בליץ דיגיטלי ובו אין ספור דיג'ייז מכל רחבי העולם וגם פה בישראל ניסו להרים את המורל ולהנגיש את חוויית הבילוי והדאנס דרך שידורי לייב לסלון ביתנו. זה התגלה ככישלון. מדוע?
"קודם כל תלוי איך אתה מגדיר כישלון. כשהפקנו את מידנייט T.V זכינו לרייטינג טלוויזיוני שלא נראה מעולם ב- 03:00 לפנות בוקר. מבחינת חוויית הבילוי זה אכן לא צלח, פשוט כי הטכנולוגיה עוד לא נמצאת במקום הנכון – ובסוף, מה שחשוב זו החוויה החברתית. תראה את טומורולנד, פסטיבל מדהים שגם בתקופה הזו הצליח להביא את הויז'ואלס, הסאונד וחוויית הצפייה לקצה. למרות שההפקה הייתה ברמה הגבוהה ביותר שיש, עדיין הוא לא הצליח להותיר בקרב הצופים שלו איזושהי חוויה בלתי נשכחת כי נעדר ממנו האלמנט הקהילתי.
"אנחנו מוכרים בידור ובידור הוא לא לבודד, הוא להמונים, הוא נועד לחבר בין אנשים"
בסוף, אתה רוצה שאנשים יתלהבו איתך, אתה רוצה להרגיש את היציאה לדרך, לשיר ביחד, להרים איזה דרינק ביחד וכשאין לאלו תחליף, גם לחוויית הבילוי שקדמה לקורונה לא יהיה תחליף. זה חלק מהטבע האנושי. אנחנו מוכרים בידור ובידור הוא לא לבודד, הוא להמונים, הוא נועד לחבר בין אנשים. בדקתי את הנתונים של הפסטיבל – טומורלנד מכרו 110,000 כרטיסים שיצרו לבסוף מיליון צופים, זה אומר שכל צופה הזמין לבית שלו 10 אנשים. זאת אומרת גם כשהמסיבה הועברה בלייב, אנשים לא ויתרו על החברים איתם הם רצו לחוות את האירוע הזה. בלי האנשים אין הבדל מהותי בין זה לבין לבחור את המוזיקה שאתה אוהב ופשוט להקשיב לה ביוטיוב".
אז מה הפתרונות של קבוצת בלוסטון?
"לגבי מסיבות גם לנו עדיין אין פתרון. לעולמות תוכן אחרים שמתחילים בצרכן הפרטי ונגמרים בחברות עסקיות, אנחנו מציעים חבילות היברידיות שיכולות להיות מופעי לייב סטרימינג עם קהל של 1,000 איש או אירועי מציאות מדומה ובה מלבד ההנאה מההופעה עצמה, אתה יכול ממש להרגיש את האדם שלצידך, "זה שבאת איתו" למופע".
"כרגע כולם עדיין בתהליך עיכול, המון יזמים מחזיקים בחבל ומחכים שנוכל לחזור למה שהיה, זה לא יקרה. נדרשים שינויים בכללי המשחק – בצורת הבילוי ובאנושות עצמה"
אתה חושב שיש השלכות חברתיות לעולם שבו לאורך זמן אין בילוי ופנאי?
"כן, אבל אני חושב שהטבע האנושי מנסה להתגבר על זה, לדוגמא עם הקפסולות. בנוסף, הטכנולוגיה של בדיקות מהירות מצמצמות את הפער בין המצב הנוכחי שלנו לבין חיי הפנאי שידענו לפני והטכנולוגיה הדיגיטלית עוד תצליח להשלים את חוויית ההתקהלות. כרגע מדברים על חיסון שעומד על 70% יעילות בלבד, אנחנו נגלה שצריך עוד השלמות בריאותיות כאלו ואחרות, יהיו פה כללי משחק אחרים והשינוי של צורת הבילוי תהיה איתנו לעוד שנים רבות, אין מנוס מזה. כרגע כולם עדיין בתהליך עיכול, המון יזמים מחזיקים בחבל ומחכים שנוכל לחזור למה שהיה, זה לא יקרה. נדרשים שינויים בכללי המשחק – בצורת הבילוי ובאנושות עצמה".
יכול להיות שנגלה ביום שהקורונה תיעלם, שהמתחרים לאירועים שלך - בין אם למסיבות ובין אם להופעות יהיו בכלל בכלל מעולמות הקולנוע, הגיימינג וזירות דיגיטליות אחרות?
"לא, עולם הבילוי והפנאי מתחלק בין מספר קטגוריות שמשלימות אחת את השנייה. כולן נמצאות באופן כזה או אחר בזירה הדיגיטלית, הגיע הזמן שגם הבידור מהסוג שאנחנו עוסקים בו יחבור להייטק ויציע עולם תוכן חדש. זה דורש יותר קריאטיביות, אבל אנחנו יודעים למצוא אותה וזה בדיוק מה שאנחנו כקבוצה עושים ונעשה למען הלקוחות שלנו בהווה ובעתיד".
המלחמה על התרבות
בסר מכוון גבוה. בזמן שהעולם הוריד הילוך, הוא רק ממשיך להגביר את קצב העבודה וניכר כי הוא משקיע את מיטב המאמצים לצליחת המשבר. אך למרות שנדמה כי הוא בהחלט בכיוון הנכון, לא בטוח שהכול בשליטתו. החלטות ממשלה נתקעות ונדחות, התקציב השנתי עדיין לא נראה באופק, היעדר המשילות בולט וההרגשה כי כלום לא מנוהל כמו שצריך מתורגמת להפגנות שממשיכות להתעצם משבוע לשבוע. כשאני שואל אותו בנוגע לאופי המפגשים בהם נכח, מפגש בין נציגי עולם התרבות לבין נציגי משרד התרבות ואף עם השר עצמו, ממהר בסר להגיב בנחרצות:
"אני יכול להגיד לך ששר התרבות ובכלל משרד התרבות הם לוחמים אמיתיים, אריות. לצערנו המצב בישראל עומד על מלחמה פוליטית בתוך הממשלה ומחוצה לה, דבר שמביא לחילוקי דעות רבים. במקרה שלנו, האינטרס של משרד התרבות הוא לקיים אירועים והאינטרס של משרד הבריאות זה לשמור על בריאות הציבור וזה מביא לחיכוכים. אנחנו בכל מקרה ממשיכים לייצר תכניות עבודה לשנת 2021 שמותאמות לעולם שבו ישנה דרישה מצד אנשי התרבות לקיים אירועים וישנם מיליוני אנשים שרוצים לצרוך אירועי תרבות, אך כל זה צריך להתקיים בעולם שבו הקורונה עדיין נוכחת".
השאלה היא אם במשרד התרבות מבינים את זה?
"אני מקווה מאוד. אנחנו ממשיכים לשדר את זה במקביל לאיגודים אחרים. משבר הקורונה מתנהל תחת המון לחצים של כל מיני קבוצות כולל קבוצת עולם התרבות והאירועים, אנחנו מנסים לעשות את המרב".
ובסוף מתפרסמת התכנית ליציאה מהסגר ורואים שקניונים וחדרי כושר נמצאים בשלב השלישי והתרבות והפנאי נמצאים בשלב השישי שיגיע בעיצומו של החורף שכמובן לא יאפשר את פתיחתו באוויר הפתוח. אחריהם בשלב השמיני בלבד נמצא גם "פתיחת אירועים" ורק בשלב התשיעי והאחרון נמצאים הברים והמועדונים כשגם שם אין התייחסות לחללים פתוחים או סגורים. למה זה?
"בגלל דבר אחד – אף אחד לא בדק במהלך היציאה מהסגר הקודם כמה מקרי הדבקה התחוללו בתיאטראות, במועדונים או במופעי החוץ שנערכו בקפסולות. אני יכול להגיד בוודאות שזו תעשייה אחראית שיודעת לעמוד בהנחיות ויודעת לחנך ציבור באמצעות אמנים ומובילי דעת קהל, אנחנו תעשייה עם רגולציה שיודעת לעבוד בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל ובוודאי ובוודאי עם שוטרים בשכר, עם מד"א, עם ממונה קורונה והכל בזמן אמת. מישהו צריך להבין את זה ולייצר איתנו הידברות.
"אם מתכננים לפתוח אותנו בעוד שלושה חודשים, אז מישהו צריך לעבוד איתנו כבר מעכשיו"
גם כשהגענו לשולחן המשא ומתן קיבלנו את 5 הדקות בהן צעקנו "תפתחו אותנו", בסוף פתחו אותנו ופשוט הלכו. אם היו שמים מולנו צוותים מקצועיים ממשרד הבריאות, התרבות, צוות גמזו או לא משנה מי, מישהו שידבר איתנו באופן שוטף, היינו יוצרים תמהיל פעילות בו אפשר לשמור על בריאות הציבור, למדוד אותה ולוודא שהיא אכן נשמרת וכל זאת תחת המשך פעילותו של עולם התוכן שלנו. לצערי זה לא קרה ואם זה גם לא יקרה בעתיד אנחנו נחזור לאותו המצב. כרגע אנשים רגועים, רואים ירידה בתחלואה ורואים תאריך שבו אמורים לכאורה לפתוח. אם זה לא יקרה וניגרר עד ליוני השטח יבער, נגיע שוב למשא ומתן ושוב בגלל לחץ כלכלי נצעק "תפתחו אותנו". כל עוד לא יציבו בפנינו צוות להידברות שוטפת כלום לא יסתדר, נישאר בלופ הקיים. אם מתכננים לפתוח אותנו בעוד שלושה חודשים, אז מישהו צריך לעבוד איתנו כבר מעכשיו".
אתה מאמין שזה יקרה?
"כרגע זה לא קורה, אבל מכאן אני קורא לפוליטקאים להקים וועדה בין משרדית עם צוות שיעבוד עם וועדה מטעם עולם התרבות, הפנאי והאירועים שיידע לבוא ולהגיד איפה היו הכשלים. ביחד הם יפיקו לקחים ומכאן יחלו לפעול כמו שצריך עם רגולציות וטכנולוגיות חדשות שיבטיחו את בריאות הציבור לצד עתיד עולם התרבות המקומית שמניע עולמות שלמים של כלכלה.
אני לא יודע להגיד לך מהו בדיוק התוצר הלאומי הגולמי שעולם התרבות שכולל בתוכו בילוי, פנאי וחיי לילה מייצר עבור מדינת ישראל, אבל הוא מטורף בוודאות – מדובר בתעשייה שלמה ובה עשרות סוגים שונים של ספקים שביחד מניעים כלכלה עצומה. אם נבחן רק את חיי הלילה ובהם הברים המועדונים והפסטיבלים נגלה שהם האחראיים על החלק הארי במספר התיירים שמגיעים לכאן בכל שנה, הם אלו ש"מצעירים" ערים, הם מביאים תרבות ומובילים תרבות וקהילתיות".
"אני לא מבין למה עדיין לא הקימו צוות מקצועי שיטפל בנו"
"האריות" שציינת כי יושבים במשרד התרבות מבינים את זה?
"אני לא בטוח שהם מכירים את העובדה הזו עד הסוף אבל אני יודע דבר אחד, היום כשאתה הולך למשרד התרבות הם מבינים שאתה לא צריך לייצג תיאטרון כדי לבוא לדבר איתם. הם מבינים שתעשיית התרבות מורכבת מיזמים פרטיים שעושים טוב למדינת ישראל. צריך לשמור עליהם, אני לא מבין למה עדיין לא הקימו צוות מקצועי שיטפל בנו. חשוב שהממשלה תטפל בתעשיות שהכי נפגעו, אסור להשאיר אותן לסוף וביניהן גם עולם התרבות. תנו לאנשים לעבוד, תניעו מכרזי הזנק ובמקביל תעברו למדיניות פיסקלית רצינית מבלי לפגוע בבריאות הציבור, אפשר לעשות את זה - הגיע הזמן לפתור את הבעיות וצריך לעשות זאת עכשיו!".
אתה אופטימי?
"אני אופטימי מטבעי, אני נלחם איפה שצריך ודואג להפוך לימונים ללימונדה".
השאלה היא אם נישאר בסוף עם ארגז לימונים או שנפתח דוכן מיצים
"יש פה אנשים טובים, עם טוב ולמרות שזה לא תמיד מרגיש ככה, גם לא מעט פוליטיקאים שרוצים באמת לעבוד בשבילנו. אני מאמין שנפתח דוכן מיצים, המסחטה כבר מוכנה. עכשיו נותר רק להפעיל אותה, עולם התרבות מחכה לכך בקוצר רוח".