לרגעים נדמה שמאז ומעולם אנו תקועים במצב העגום שנגיף הקורונה הציב לנו. כלל תכניות הטלוויזיה, אתרי החדשות והשיחות בין בני המשפחה עוסקים במחלה שמשגעת את העולם. גם אנחנו, במדור הבילויים שלנו התעסקנו בסיפור הישרדותה של הסצנה ובניצול זמן הבידוד של האנשים שאמונים על חווית החגיגות שלנו. התעסקנו בנושא כל כך הרבה עד שלרגע שכחנו איזה חיי לילה מטורפים היו לנו עד לפני כחודש. כדי לטפל בבעיה, מצאנו חיסון.
לרגל המצב ההזוי שאנו שרויים בו, אנו מביאים לכם כמה הסיפורים הכי משוגעים של תרבות הלילה. עד שנוכל לחזור לשגרה מלאה בהנאה, קחו לעצמכם כמה רגעים כדי להיזכר במצבים הכי משוגעים שקרו לכם במהלך מסיבה. זה יעשה לכם טוב. הנה קצת השראה.
ענבר דביר, מנהלת ליין סדום במועדון הדאנג'ן
"מסיבת פורים אצלי בליין, חלק לבושים בבגדי עור צמודים, חלקם פטישיים וחלקם עירומים. באמצע הטירוף ניגשת אליי חברה ואומרת לי שיש מישהו שמבקש ממנה כסף. אמרתי לה שהוא בטח מחופש לקבצן והיא אמרה לה שהוא באמת מבקש כסף ומבקש מעוד אנשים. ניגשתי לכיוון הבחור כדי להבין מה קורה וקלטתי אדם מסתובב בג'ינס קרוע וגופייה מטונפת עם חורים. הוא קלט אותי וניסה לברוח לכיוון השירותים כשאני רודפת אחריו עם עקבים ושמלת פטיש. הצלחתי לתפוס אותו רגע לפני שנעל את עצמו באחד התאים ודאגתי שיוציאו אותו החוצה. בבירור עם הדורמן, הוא טען שנכנסו קבוצה גדולה של אנשים והוא פשוט הצליח להשתחל איתם. דבר אחד בטוח, כסף הוא לא עשה - כשאתה עירום אין לך כיסים כדי לאחסן מטבעות".
מאיר לויאן, מבעלי הג'קיס פיצה – בר
"4 לפנות בוקר זו שעה שבה אנשים רוצים להוריד את האלכוהול עם מאנצ' איכותי. לפני מספר חודשים עמדתי בדיוק בשעה הזו מאחורי הדלפק כשהמקום היה כבר חצי מקופל לקראת הסגירה. כמה רגעים לפני שאנחנו נעלנו את הדלת, נעצרה מכונית פאר שחורה מחוץ למקום. מתוך המכונית יצאו חמישה בחורים ענקיים, נכנסו פנימה וביקשו ממני להכין חמישה מגשים עליהם הם רצו לשלם בדולרים. אמרתי להם שאני רוצה לעזור להם אבל אנחנו לא מקבלים את הכסף הזה. הם הסתובבו חזרה לכיוון הרכב, דפקו על החלון האחורי, החליפו כמה מילים עם הבחור שישב מאחור ולפתע אני רואה את טייגה (הראפר המפורסם והאקס של קיילי ג'נר) שולף כרטיס אשראי. היינו בשוק. כמובן שהכנו להם את הפיצה וסגרנו משמרת. בשעות הצהריים למחרת אני מקבל טלפון ממספר לא מזוהה, עניתי ועל הקו היה אחד האנשים שלו. הוא אמר לי שטייגה אהב את הפיצה 4 גבינות ושאנחנו חייבים לשלוח לו ברגע זה 3 מגשים למלון שבו הוא שוהה. הסברתי לו שהמקום סגור אבל הוא התעקש, אז נשברתי. שלחתי טבח והקפצנו לו 3 מגשים לכתובת הרלוונטית. כנראה שבדיוק כמו בשיר שלו הוא אהב את ה- Taste".
View this post on Instagram
חיים הרשברג, מבעלי מונדו 2000, ליין הקליקה ופסטיבל דוף
"הסיפור הכי הזוי שלי קרה כבר בתחילת דרכי בעולם הלילה כבליין, לפני 15 שנה: יצאתי למועדון הקומפורט המיתולוגי עד השעה 5 לפנות בוקר כשאני שיכור לחלוטין. החלטתי להתגלגל לכיוון הבית בפלורנטין ופתאום אני קולט שאין לי מפתח לבית. גרתי בקומה שנייה ועליתי לשכנה שגרה בקומה השלישית ושאלתי אותה אם אני יכול לקפוץ מהמרפסת שלה למרפסת שלי כשהדבר היחיד שמעניין אותי זה להיכנס הביתה וללכת לישון. היא פתחה לי את הדלת ואמרה 'קפוץ', אז קפצתי. במרפסת שלי היו זרוקים שני פופים ומעצם העובדה שהייתי מסטול, זיהיתי את הפופים כנקודה טובה לבצע נחיתה. זו הייתה שגיאה שבכלל לא הצלחתי לקלוט עד כמה היא חמורה. נחתתי והבנתי די מהר שהתוצאה לא משהו, אבל הייתי כל כך גמור שפשוט נכנסתי למיטה. כשקמתי אחרי כמה שעות, הרגשתי כאבים עזים באזור הישבן ולקח לי רבע שעה להגיע למקלחת. התקשרתי לחבר ואמרתי לו שאני חייב טרמפ לבית חולים, שם גילו לי שני סדקים באגן. בתקופה הזו עבדתי כשכיר וקיבלתי חודש חופש מחלה, אז אמרתי לעצמי שזו הזדמנות טובה לעשות ניתוח לייזר כי יש לי עכשיו זמן. מצאתי את עצמי ביום הכי גשום בשנה, יוצא מהקליניקה של 'רואים 6-6' עם קביים, שני פלסטיקים על העיניים כשאני לא מפסיק לדמוע. מעולם לא הרגשתי כל כך חסר אונים".
א', בעל חברת ציוד הגברה למסיבות
"הוזמנתי להקים הגברה עבור אירוע מחתרתי שלא אושר ע"י המשטרה. בשעות הערב, לקראת סוף המסיבה נאלצתי למלא דלק במיכל הגנרטור ויצאתי מהשטח לכיוון תחנת הדלק. במהלך הנסיעה קלטתי מספר סוואנות משטרתיות נכנסות לשטח ומתקרבות למוקד האירוע. לא היססתי וסובבתי מהר את ההגה חזרה כדי שלא יחרימו לי את הציוד. רגע לפני שאני יורד מהרכב, אני קולט פצצות תאורה משוגרות לשמיים ומקיפות את המסיבה. הרגע הדרמטי התקבל על ידי המבלים בתרועות כשהם בטוחים שמיצג האורות וקולות הפיצוצים הם חלק מהאפקטים המוכרים להם ממסיבות אחרות. ברגע שהתחילו הצ'קלקות לדלוק, המבלים הבינו שלא מדובר במיצג אור-קולי מושקע מטעם ההפקה, אלא מטעם משטרת ישראל. כולם, כולל צוות ההפקה נסו על נפשותיהם כשאני נותרתי לבדי עם 50 שוטרים. בסוף שחררו אותי הביתה".
אלי מתנה, דיג'יי מקבוצת אטיסוטו
"יצא לי לנגן בהרבה מסיבות בחיי. יש כאן חיי לילה מדהימים ובהתאמה אני יכול להעיד שרוב המסיבות עוברות בצורה טובה, אך תמיד פעם בתקופה אפשר למצוא את המסיבה הזו שנועדה לכישלון – המסריחה ביותר נערכה בתחילת דרכי כדיג'יי בגיל 15 במועדון שנקרא "סילבר" אליו נקראתי כדי לנגן. אל מוזיקת ההיפ הופ שניגנתי, החלו להצטרף קולות טפטוף קלים שגרמו לי להרים את הראש בניסיון למצוא את מקור הבעיה. כשזיהיתי את הנקודה בתקרה ממנה החלה נזילה זה היה מאוחר מדי, צנרת הביוב התפוצצה עליי ועל הציוד שהלך לגמרי. מתברר שגם ברגעים קשים, לא תמיד חייבים להרים את הראש, לפעמים עדיף לברוח כל עוד נפשך בך כדי לנסות להציל את עצמך. אני עדיין לא סגור אם הריח הנורא עדיין תקוע לי באף או סתם בזיכרון. אולי הגיע הזמן שאבדוק את זה".
View this post on Instagram
אלה גוטמן, אלה מיוזיק
״זה היה עוד גיג שלי בשנת 2000. אני וניר סגל טסנו לנגן בלוס אנג׳לס במועדון שאני אפילו כבר לא זוכרת את שמו. אחרי שעות טיסה ארוכות ועוד כמה שעות של הופעה באירוע, חזרנו לכיוון הבית שהיינו אמורים להתארח בו, כי מי שעשה לנו בוקינג החליט שבא לו 'לפנק אותנו' בלינה בוילה המפוארת שלו, במקום במלון בו היינו אמורים להתארח. הדלת נפתחה וגילינו חדר שהיווה מרכז לאורגיות המוניות. למי שתהה, סדום ועמורה ממוקמות בפרברים של ארה״ב, יכולנו להישבע על כך. הסתכלנו אחד על השניה והיה ברור לשנינו שאנחנו לא ישנים כאן. כדי לשרוף את הזמן, לקחנו את עצמנו לדיסנילנד. רכבות ההרים שם הן כלום לעומת הרכבת הרגשית שעברנו במשך 24 שעות שנאלצנו להישאר בהן ערים עד חזרתנו ארצה. העיקר אספו אותנו מהשדה ברכב יוקרה. אין לתאר, להסתובב יום שלם בדיסני לנד עם ארגזים של תקליטים, כך נגמרה החוויה״.
אלון כתריאל, בעל חברת האבטחה צוות שגיא
"חיי הלילה הם לא צפויים, איפה שלא תחפש תמיד תוכל למצוא סיפור. לפני כמה שנים אבטחנו מועדון במתחם הלונדון מיניסטור שבת"א. המסיבה נגמרה ב-5 לפנות בוקר וכהרגלנו קיפלנו את הציוד, הכנסנו את המחסומים, ביצענו סריקה והלכנו הביתה. למחרת, בשעה 14:00 קיבלתי טלפון, ועל הקו היה בעל המועדון שאמר לי שזוג התקשר למשטרה כדי לדווח שהוא תקוע בשירותים של הקלאב. אמרתי לו שזה לא יכול להיות, שעשינו בדיקה יסודית והסיכוי שזה נכון שואף לאפס. טעיתי. בדיעבד, גילינו שלאחד מתאי השירותים הנעולים הצליח להתפלח זוג כדי לעשות את מה שרצה לעשות ופשוט נרדם שם. מתברר שלמרות שהמקום נסרק ודפקו על כל הדלתות כדי לוודא שאף אחד לא נשאר שם, החבר'ה האלה העדיפו לשמור על השקט כדי שלא יגלו שהם התפלחו לתא שהיה נעול עקב תקלה ושהם יטופלו בהתאם. כנראה שאיפה שלא תחפש תמיד תוכל למצוא סיפור, אבל אם תחפש ממש טוב, בנוסף לסיפור, תמצא גם את האנשים שכותבים אותו".