ברזיל המומה, עצובה, פגועה, כועסת ובעיקר מודאגת. נבחרת הסלסאו נכשלה ונכשלה בגדול במונדיאל השני ברציפות ובארץ הסמבה כבר אין ממש חשק לרקוד. ההתאחדות הברזילאית החלה בתהליך ההבראה של הכדורגל הברזילאי, כשהמטרה שעומדת מולם: להחזיר לברזיל את "ברזיל".
יו"ר ההתאחדות הברזילאית, ריקארדו טשיירה, ה"אבי לוזון" שלהם, החליט להיפרד מכל פמליית דונגה שאמורה היתה להביא את הגביע העולמי לריו דה ז'ניירו. הפמליה כוללת את הרופא ד"ר רונקו, מנהל הנבחרת, אמריקו פריאה, שמנהל אותה מאז 1989 ועוזר המאמן ז'ורז'יניו. כנראה שגם האפסנאים קיבלו הודעה על סיום עבודתם. ניקוי אורוות, סטייל טשיירה.
בהתאחדות בברזיל החלו לחפש את המחליף של דונגה, מאמן שיקבל על עצמו את התפקיד החשוב מכל: לזכות בגביע העולמי ב-2014 על אדמת ברזיל, כי כישלון כפי שהיה ב-1950 לא יתקבל על הדעת.
רשימת המועמדים מורכבת מחמישה, כאשר טשיירה לא חשב כמובן להביא מאמן זר. גם הוא ראה הולנדי מוביל את הולנד, גרמני מככב בגרמניה וספרדי מאמן את ספרד. אפילו דייגו מראדונה לא קיבל פנייה עדיין וספק אם מישהו מאמין שהנייד שלו יצלצל מאיזור חיוג ברזיל.
סקולארי ועוד ארבעה
המועמד הראשון והבכיר ביותר: לואיס פיליפה סקולארי, אלוף העולם ב-2002 ומאמן פלמייראס. סקולארי אהוב מאוד בברזיל ומוערך מאוד ע"י ראשי ההתאחדות במדינה. המאמן אף נשאל לאחרונה לגבי הגעה שלו לנבחרת, אבל הוא העדיף לענות בפוליטיקה שמתאימה למאמנים: "כרגע, הראש שלי בפלמייראס". ספק אם הוא יגיד לא לתפקיד אולי הנחשק בעולם. אין אחד שלא מתגעגע לחיוך ולשמחת החיים של המאמן הוותיק.
המועמד השני, ריקארדו גומס, מאמן סאו פאולו, שאימן בעבר גם את פאריס סן ז'רמן הצרפתית ובעל עבר עשיר של אימון בליגה הברזילאית ובליגה הצרפתית. מועמד מס' 3: מוריסי רמאליו, מאמנה של פלומניננזה ומי שזכה עם סאו פאולו בשלוש אליפויות. מועמד מס' 4: מנו מנזס, מאמנם של רונאלדו ורוברטו קרלוס בקורנתיאנס ומועמד חמישי ואפילו מפתיע: לאונרדו, מי שעבר קדנציה לא ממש מוצלחת במילאן ומחכה להזדמנות דווקא בנבחרת הבוגרת.
להבדיל מהתאחדויות אחרות, הכוונה בברזיל היא בניית תוכנית רב שנתית של שש שנים, שבמהלכם טשיירה שואף להחזיר את הכדורגל הברזילאי לטופ של הטופ של הכדורגל העולמי. בשל כך הוא החליט שמדי שנה ברזיל תשתתף בטורניר בינלאומי חשוב, הכל כדי ליצור המשכיות וסגל כמה שיותר מגובש וכן קיום מחנות אימון מוגברים לגיבוש הסגל. כל טורניר יהווה סוג של שיא בהכנות לקראת שני האירועים הגדולים באמת.
טורניר לאומי חשוב בכל שנה
הטורניר הראשון אותו יוביל המאמן החדש יהיה קופה אמריקה ב-2011 בארגנטינה. שנה לאחר מכן תיערך אולימפיאדת לונדון, ב-2013 תארח ברזיל את גביע הקונפדרציות כאשר המטרה הראשונה שתוצג למאמן החדש תהיה כמובן זכייה בגביע העולמי ב-2014 על אדמת ברזיל.
עונה לאחר מכן ייערך שוב טורניר הקופה אמריקה, ככל הנראה בברזיל, כאשר השיא השני יתקיים ב-2016, אולימפיאדת ריו בברזיל. טשיירה רוצה להבטיח תוכנית הדרגתית שתגיע לשיאה בשני האירועים החשובים באמת.
יו"ר ההתאחדות הברזילאית הודיע כי הוא מתנה את העבודה של המאמן הבא בכל מה שנדרש ממאמן של נבחרת בסדר גודל של ברזיל, אבל יותר מהכל בניסיון לעבוד עם צעירים. ברזיל משופעת במאות שחקנים צעירים מוכשרים ולמרות זאת הסגל של דונגה במונדיאל בדרום-אפריקה היה מהסגלים המבוגרים בטורניר, דבר שלא מקובל במדינה כ"כ מוכשרת.
לשם השוואה, בנבחרת גרמניה שיחקו שבעה שחקנים ששיחקו בנבחרת עד גיל 23 של המדינה וכיום מככבים בסגל הבוגר, בארגנטינה יש שישה שחקנים ובברזיל רק שחקן אחד, ראמירס. התכנון הוא להגיע לטורניר הקרוב עם סגל צעיר בהרבה מהסגל שנכשל לפני ימים אחדים.
חובה לציין כי ברזיל מתכוננת לארח שני אירועים עצומים, כאשר המדינה נמצאת בהתפתחות עצומה. כיום כלכלת המדינה היא השמינית בעולם ואירוח של אירועים כאלה אמור לחזק מאוד את הכלכלה במדינת הסמבה. ברזיל מורכבת ממשולש, שבקצה הדרומי מאוכלס בגרמנים, איטלקים ואירופאים בכלל והצפון מאוכלס מיוצאי אפריקה.
הכדורגל מביא לכך שמדי 4 שנים כל המדינה מאחורי הנבחרת וטשיירה יודע את זה. כחבר של הנשיא לולה, הם מתכננים ללכת יד ביד ולעשות הכל בשביל השיקום התדמיתי והשיקום בכלל של הכדורגל הברזילאי.
התדמית של הכדורגל היפה נפגעה במשחק ההגנתי של דונגה, מה שהפך את הנבחרת הברזילאית מנבחרת אהובה לנבחרת לא אטרקטיבית. הסדר והקוהרנטיות של דונגה היו טובים אבל רחוקים שנות אור מהקסם של הכדורגל הברזילאי. קשה להגיד מה היה קורה לו ברזיל המשעממת היתה זוכה במונדיאל, אבל התחושה היא שספק אם זה הכדורגל שברחובות ברזיל היו רוצים לראות.
טשיירה יחליט עד סוף יולי מי יאמן את הסלסאו ו-200 מיליון ברזילאים מקווים שסקולארי יקבל את המינוי, בעיקר בגלל הניסיון, הוותק והחיוך שהוא יחזיר לנבחרת. משהו הלך לאיבוד בדרום-אפריקה ואדם כמו סקולארי יוכל למצוא את זה, לפחות עד למונדיאל הבא בברזיל.
נכון שעל החולצה הצהובה יש חמישה כוכבים, יותר מכל נבחרת אחרת, אבל במדינה נחרדים מהמחשבה שהכוכב השישי לא יגיע אחרי שהם יארחו את המשחקים. עבור מדינת הסמבה, 12 שנה בלי גביע העולמי זה כבר יותר מדי.
