תושבי דרום אפריקה הלכו לישון אמש (רביעי) בהרגשה חמוצה. הרי הם בעצמם היו בטוחים שהם יעלו לשמינית הגמר ואפילו יזכו בגביע. אבל נבחרת אורוגוואי שמה לדרום אפריקאים מראה בפנים והחזירה אותם לגודלם הטבעי, נבחרת נחמדה ותו לא. למרות זאת, יש תחושה שדווקא פיטר מסיללה, הנציג "הישראלי" במונדיאל, ישמור את קלטת המשחק אחרי 90 דקות לא רעות בכלל.
האוהדים הדרום אפריקאים אוהבים מאוד את מסיללה. בתחילת המשחק נשאלו מספר אוהדים על המגן ומיד החמיאו לו ונזפו בי: איך אני מעז לקרוא לו פיטר? שמו טספו! רוב הקהל המקומי מכיר בעיקר את השחקנים המקומיים ולכן עבור חלקם השחקן שמשחק בישראל הוא אניגמה, אך עם זאת הוא מוכר ומקבל פרגון מכל עבר.
סטיבן, עיתונאי שעוקב תקופה ארוכה אחרי הנבחרת הדרום אפריקאית, היטב להסביר: "פיטר לקח סיכון להגיע לישראל כי הוא עלול היה להיעלם שם. אבל אין ספק שפריירה מעריך אותו ואת ההופעות הטובות בליגת האלופות. פריירה גם טעה כשלא הרכיב אותו בהרכב במשחק נגד מקסיקו אבל תיקן נגד אורוגוואי".
על אותו מטבע אפשר להתייחס לביוואן פרנסמן, שבחר להגיע לישראל, נעלם מעיניו הבוחנות של פריירה ואת המונדיאל הוא רואה רק בטלוויזיה. גם בדרום אפריקה מאמינים שיכולת טובה שלו עם הפועל ת"א באירופה תסלול את דרכו חזרה לנבחרת.
בחזרה למגן מכבי חיפה: מסיללה של דרום אפריקה הוא לא מסיללה של הירוקים. אם בליגת העל הוא מרשה לעצמו לתקוף הרבה על גבול הסכנה מתוך אמונה אמיתית שהוא גם ככה מקדים במהירות כל חלוץ בליגה, בנבחרת הדבר שונה. על כל תנועה התקפית הוא חושב פעמיים, לא עושה דברים שהוא לא יודע ומאוד אחראי.
במחצית הראשונה של המשחק נגד אורוגוואי הוא איבד כדור בודד אל מול נבחרת שלוחצת, נקודה לזכותו. עם זאת ניתן היה להרגיש תסכול כשכל המשחק הדרום אפריקאי התבסס על הקשרים ההתקפיים באמצע ולפחות 4 פעמים מסיללה פרץ בשמאל, היה לבד, ולא קיבל את הכדור להגבהה נוחה.
במחצית השניה, כשאלברטו פריירה יושב לו על האוזן, מסיללה נזכר להראות מה הוא יודע. בניגוד למחצית הראשונה, בה טשבאללה (שהשער נגד מקסיקו עלה לו לראש) לא מסר וניסה להציל לבד את המולדת, מסיללה פרץ, ניסה, תיקל ויזם. מגן שמאלי בהחלט ברמה גבוהה. אמנם ההגבהות לרחבה טעונות שיפור, אבל לא פשוט למגן למצוא את עצמו על רחבת ה-16 כשהוא יודע שסוארס ופורלאן אורבים לטרף מהצד השני.
בליגת העל שלנו, הביקורת על המגן הדרום אפריקאי היא שהוא לא שומר מספיק טוב. וושינגטון טאברס הציב בעמדת הקישור הימנית שלו את אדיסון קאבני שנוטרל לחלוטין ולא הורגש. רק כשמאמן אורוגוואי העביר אותו למרכז ההתקפה, הוא הגיע לאחד על אחד אחרי דקה מול השוער. בשלבים מסויימים במחצית השניה, סוארס (שהיה מצויין) עבר לשחקן מול מסיללה אולם נבלם מספר פעמים ובאופן טבעי ברח למרכז הרחבה.
אם במשחק הראשון נגד מקסיקו מסיללה נראה קצת קפוא, יש תחושה שהמשחק הטוב נגד אורוגוואי הוסיף לו נקודות זכות רבות. מבט על הסטטיסטיקה גילה משחק אחראי, כמעט ללא איבודי כדור וקילומטרג' מרשים. דרום אפריקה לא תהיה בשמינית הגמר ככל הנראה, אבל לראות את המגן, שנראה לעיתים אדיש, מדרבן, צועק ואפילו לוקח את סטיבן פינאאר המנהיג לתדרוך, בהחלט גורם להרגיש שמקומו לא בישראל.
בסיום המשחק האוהדים המקומיים, שהפכו בימים האחרונים להיות מרואיינים בכל תחנת טלוויזיה או אינטרנט בעולם, העדיפו לא לדבר יותר מדי. האכזבה חלחלה עמוק אצלם. אלו שכן דיברו העבירו ביקורת על הנבחרת שלהם ובעיקר על הכוכב פינאאר. מסיללה יצא נקי מהאוהדים ויש שראו בו נקודת אור בהפסד המר.
המונדיאל יסתיים כנראה עבור הדרום אפריקאים במשחק נגד צרפת באצטדיון בבלומפונטיין. יכול להיות שבתוך כל האכזבה, יש שחקנים שירוויחו מהמונדיאל בדרום אפריקה. אחרי אמש, מסיללה הוא בהחלט אחד כזה.
