עם שריקת הסיום ב"אליס פארק" שבישרה כי אלופת העולם, איטליה, מחוץ למונדיאל, כל הצלמים והכתבים חיפשו את הבעת הפנים של שלושה אנשים: ג'יאנלואיג'י בופון, פאביו קנבארו ואנדראה פירלו. ההלם על פניהם אמר את הכל.
בופון, שהיה פצוע בשני המשחקים האחרונים של איטליה, ראה את המשחק מהספסל אבל כמעט ולא ישב לרגע. הוא עמד בשקט מדהים כשהוא נשען על החלק הימני של הספסל, ראה ולא האמין. "לא ייתכן שהסמל שעל החולצה הכחולה היום הוא אותו הסמל של אותה חולצה כחולה שלבשתי בגביע העולמי ב-2006", חשב לעצמו. מבט לעברו של חברו להגנה, פאביו קנבארו, ומבט נוסף לעבר פירלו הוותיק והם ידעו שלהשוות בין שתי הנבחרות עושה עוול גדול לנבחרת של לפני כמה שנים.
הדור הנוכחי של איטליה הוא דור של כדורגלנים בינוניים. עובדה שאלופת אירופה ואלופת איטליה, אינטר, לא שלחה אפילו נציג אחד לסגל של מרצ'לו ליפי, עובדה מדהימה בהשוואה לכמות הנציגים שצ'לסי שלחה לאנגליה, ברצלונה לספרד ובאיירן מינכן לגרמניה.
מוריניו יושב עכשיו בביתו החדש והמטופח במדריד ואומר לעצמו: "אח"כ שואלים אותי למה לא שיחקו איטלקים באינטר שלי". אם היו שואלים את הפורטוגלי על איטליה, אין ספק שהוא היה מנבא את ההדחה המביכה.
גם ליפי ידע בדיוק מי מתאמן אצלו. הוא ראה את השחקנים האלה מחלצים נקודה מפראגוואי ולא מצליחים לנצח את ניו זילנד הקיקיונית. "אולי נזרוק את הוותיקים למערכה, נראה מה הם יעזרו", חשב ליפי כשהעלה את גאטוסו בהרכב. אחרי 45 דקות רעות של הקשר אמר: "ננסה את פירלו, הכישרון שלו לא נגמר". אחרי עוד 45 דקות, ליפי הבין שלבקש משחקני הדור הקודם להציל את הנבחרת זה קצת יותר מדי. יש דברים שגם הגדולים בביזנס לא יכולים לעזור.
לא קמו יורשים
משהו רע עובר על הכדורגל האיטלקי בשנים האחרונות. טוטי ודל-פיירו בסיורי פרידה מהמגרשים ועדיין לא קם יורש. היו כאלה שכינו את רוסי מוויאריאל או ג'יובינקו מיובנטוס כ"דבר הבא", אבל זה ניסיון די פתטי. בגיל שלהם, שחקנים כבר הנהיגו את הסקוודרה אזורי.
חזרה לבופון. כשהסתיים המשחק נגד סלובקיה, לא הבין השוער הוותיק את כתמי הדשא שעל אפודת השוער של פדריקו מארקטי. "במונדיאלים איטליה לא סופגת, הרי אני קיבלתי רק שני שערים בגביע העולמי בגרמניה. איך ייתכן שקיבלנו 6 שערים בבית עם נבחרות כאלה?!", הרהר השוער הוותיק.
קנבארו שמע את בופון ולחש באוזנו: "האמת, אני לא ממש מכיר את המגן השמאלי שלי ולבלם שלידי קוראים קייליני, או משהו כזה". פירלו הצטרף לשיחה וסיפר: "מסרתי כדורי עומק, אבל דל-פיירו לא היה שם. לא ברור לי מי שני החלוצים שלנו. שמעתי שהם בסדר".
את הכישלון האיטלקי אי אפשר להפיל על המאמן ליפי. הרי הוא הביא את גביע העולם לארץ המגף רק לפני 4 שנים. הוא ניסה להצליח עם הכלים שלו, בלי הצלחה יתרה. ריבוי הזרים בכדורגל האיטלקי פגע מאוד בנבחרת ומה שקברניטי ההתאחדות צריכים לשאול את עצמם הוא מדוע בספרד גדלים כישרונות כל הזמן ומדוע באנגליה תמיד נולד כוכב חדש ובאיטליה כלום.
שתי נבחרות גדולות נכשלו כישלון חרוץ בדרום אפריקה - צרפת ואיטליה. מבט על הסגלים של שתי הנבחרות מגלה שצרפת כישרונית מאיטליה בכמה רמות. לאיטליה אין ריברי וספק אם יש להם הנרי. יכול להיות שאוהדי האזורי שבורים, אבל הם צריכים לפחות להתנחם שהאיטלקים באמת עשו הכל על הדשא. המראה של איטלקים שוכבים על הדשא עם דמעות מעיד עד כמה הם רצו לנצח. אף אחד לא ראה את הצרפתים דומעים בסיום ההפסד לדרום אפריקה.
איטליה היתה ונשארה אחת הנבחרות הטובות והמעוטרות בעולם, רק שהדור הנוכחי הוא פשוט דור לא טוב. פראנדלי, שמחליף את ליפי, צריך לעשות מהפך בנבחרת שלו. מונטליביו, די נטאלה ויאקווינטה הם לא שחקנים שיחזירו את האזורי לצמרת האירופית והעולמית. הגיע הזמן לגלות דור חדש בכדורגל האיטלקי כי המדינה ממנה מגיעה אלופת אירופה, ראויה להיות בשלבים המכריעים של הכדורגל העולמי.
