החיים החדשים של דריק שארפ

1994. שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל. מכבי ת"א, האלופה הנצחית ומחזיקת הגביע, מגיעה למשחק חוץ מול בית"ר מגדל העמק מליגה ב'. בעיתוני הספורט של אותו היום מייעצים לאנשי מגדל העמק להצטייד במחשבי-על, "רק ככה תצליחו לחשב את ההפרש בסיום". הצהובים שולטים במשחק כצפוי, אך נתקלים בהתנגדות מפתיעה במיוחד. אמריקאי צעיר, בשנתו הראשונה בקבוצה, מסתכל לכוכבי מכבי היישר בעיניים. את המשחק ניצחה מכבי בקלות 71:106, אך כל מה שידעו לדבר עליו במועדון היו 35 הנקודות שספגה מהגארד הנמוך, דריק שארפ שמו.

שבוע לאחר מכן, יד אליהו המיתולוגי (לימים היכל נוקיה). מגדל העמק מגיעה למשחק הגומלין. מכבי שוב עושה את שלה ומטיילת בנחת לניצחון, אבל דריק שארפ מסרב לתת לה לעזוב בלי מאבק. עד לסיום מראה לוח התוצאות 31 נקודות נוספות של הצלף חסר המעצורים. המנהל המקצועי, רלף קליין ז"ל, והמאמן, מולי קצורין, מחליפים ביניהם מבטי תדהמה. אפשר לומר במידה רבה של ביטחון שמדובר בשחקן היחיד בהיסטוריה שצלף 66 נקודות מול מכבי בתוך 7 ימים.

ימים ספורים לאחר מכן יגיע קליין לראות את שארפ במשחק ליגה רגיל. גם שם ממשיכה ההצגה עם מספרים חסרי תקדים. תוך מספר חודשים צפוי שארפ להתחתן עם מרים, בחורה מקומית, ולקבל אזרחות ישראלית. המכשול האחרון הוסר. שארפ עוד העביר עונה נוספת בליגה השנייה עד שלבסוף צלצל הטלפון אצל הכדורסלן בן ה-25, על הקו היה עו"ד שמעון מזרחי: "תארוז את החפצים, דריק. אתה מגיע לתל אביב". בראייה לאחור זה היה הטלפון המשתלם ביותר שעשה היו"ר המיתולגי אי פעם.

סטייק אנטריקוט לנפש

בסוף עונת הכדורסל האחרונה, כשהוא נושק לגיל 40 ומחזיק בתואר השחקן הכי מבוגר ששיחק במכבי תל אביב אי פעם, דריק שארפ פרש מכדורסל. כרגיל במכבי תל אביב, כשזה מגיע לפרידות דברים לא הולכים חלק, והיה נראה שהפרישה ממשחק פעיל נכפתה על אחד מהסמלים הגדולים של הצהובים. אלא שכמו תמיד ביד אליהו, הכביסה המלוכלכת כובסה בתוככי היכל נוקיה, וכל ניסיון של התקשורת למצוא משהו שלילי נהדף באלגנטיות אלימה. 

במקום הזה, בדיוק בגיל שבו הגבר הממוצע מועד למשבר גיל ה-40, גיל שעשוי לגרום לך לרצות אישה כמו אביבית בר זוהר, פגשנו את דריק שארפ, רגע אחרי שהוא יצא לפרק ב' של חייו המקצועיים.

בפרק הזה שארפ הוא עוזר מאמן שני של דייוויד בלאט יחד עם גיא גודס, ולפיכך עסוק יותר. הוא הבעלים של מסעדה חדשה שמקבלת ביקורות מעולות בשם sharp & shine ולכן עסוק עוד קצת. הוא לא מתכנן את העתיד ונהנה מכל רגע. אה ויש עוד עניין – ממרום גילו, ניסיונו ועברו העשיר במועדון הספורט הגדול והמסקרן במדינה, יש לו כמה תובנות מאוד מעניינות. תשפטו בעצמכם.         

שארפ אנד שיין היא סטייק האוס איכותי הממוקם במרחק קצר מהיכל נוקיה. יש לה גימיק ייחודי שעשה רק לאחרונה עלייה לישראל ונקרא הוספייר –שילוב של ארון גחלים ומנגל ענקי שמייצר טמפרטורה גבוהה במיוחד ומוציא בשר בטעם וצבע מטריפי חושים.

דריק, למה מסעדה?
"למה לא? אני אוהב אוכל, מת על סטייקים והייתה לי הזדמנות להיות שותף". 

איך באמת נוצר הקשר עם יענק'לה שיין השותף שלך במסעדה? 
"במקרה. חבר שלי מכיר מישהו שמכיר מישהו".

אבל חשבת על לפתוח מסעדה?
"לא, חבר שלי שייעץ לאגאדיר פנה אליי עם הצעה, נפגשנו ואחרי חודשיים נולדה שארפ אנד שיין".

התייעצת עם החבר שאראס (הבעלים של מסעדת דיקסי בראשון לציון)?
"לא".

אתה נהנה?
"כן. אווירה נהדרת, אוכל טוב, השותפים נחמדים".

זה לא מעייף מדי?
"אין לי הרבה זמן אז אני לא ממש עובד פה. זו הזדמנות להכיר אנשים חדשים. חוץ מזה אני ממילא צריך לאכול אחרי אימון וזה בדרך הביתה". 

לא רואה ארץ נהדרת 

מאז נפתחו שערי המדינה לייבוא שחקנים בשנות ה-70, נחתו במכבי מאות זרים, חלקם הפכו לאגדות שיירשמו בדברי ימי המועדון לנצח. אולם גדולים ומצליחים ככל שהיו, מעטים מאד מתוכם הצליחו להיכנס אל הלב והחברה הישראלית כמו דריק שארפ. חלק מהסיבות תלויות בכך שאימץ במהרה את הסגנון הישראלי החם והאמוציונלי ומימש אותו על הפרקט. לאורך 15 שנותיו בצהוב, נחשב תמיד לאנדרדוג, נדרש להוכיח את עצמו מחדש, ומעולם לא זכה להנחות על הישגיו. כל אלו לא מנעו ממנו להיות האיש הכי רעב על הפרקט בכל ערב. פיני גרשון אמר עליו שהוא השחקן הכי "מקופח מבחינת משכורת" שהכיר אי פעם.

בשיאה של הקריירה נחשב שארפ לאחד משחקי ההגנה המפחידים באירופה. גדולי שחקני היבשת סבלו מנחת זרועו. לרוב נהגו מאמני מכבי להעלות אותו מהספסל כדי להכניס אנרגיות חדשות בדקות שבהן הקבוצה מאבדת פוקוס. בכל פעם שהתיישב על ספסל המחליפים הדליק שארפ את הקהל המאוהב. השחקנים במגרש נדבקו באינטסיביות ובנחישות שהביא עימו, והמפנה הגדול הגיע.

אבל מעל לכל דבר אחר, שארפ היה אחד הווינרים הגדולים ביותר שידעה מכבי מימיה. "נס ז'לגיריס" הידוע ב-2004 העיב במידה לא מעטה על העובדה הזו. אילולא יכולותיו של שארפ, לא רק גביע אירופה היה חומק מידיה של מכבי, גם ארון התארים של הקבוצה בתקופה זו היה מצטמצם משמעותית. סימן ההיכר שלו היה ונותר שחרור הכדור המהיר, שאיפשר לו להעניש שוב ושוב את היריבות מחוץ לקשת השלוש. בדרך זו ניצח אינספור משחקים, בהם משחקים מכריעים רבים.

הוא נמצא בישראל כבר קרוב ל-20 שנה. בנו הבכור די ג'יי (דריק ג'וניור), נולד לאשתו הראשונה, מרים, ושלושה ילדים נולדו בישראל עם אשתו השניה, טינה. "החיים שלי בישראל", הוא אומר. "הרבה אנשים שואלים אותי אם אני נשאר בארץ. למה אתם שואלים? אם לא היה לי טוב לא הייתי פה".

אבל עד עכשיו זה היה משיקולי קריירה, עכשיו זה פרק חדש. השאלה הנכונה אולי היא האם אתה אוהב את ישראל?
"ברור שאני אוהב, אחרת לא הייתי פה. מה יש לא לאהוב פה? אלא אם אתה מודאג מהפוליטיקה ודברים שקורים מחוץ לישראל. זרים שמגיעים לשנה-שנתיים אולי פחות קולטים, אבל אם אתה פה מספיק זמן כמוני אתה מבין מה קורה".

אתה מרגיש ישראלי?
"מה זאת אומרת להיות ישראלי?" 

אתה לא מרגיש זר? 
"זו שאלה טובה יותר. לא, לא מרגיש פה כזר".

והילדים?
"גם לא. הם הולכים לבית ספר אמריקני אמנם, אבל החברים שלהם ישראלים והם משחקים כדורסל עם ישראלים. הפעמים היחידות שאולי הם מרגישים זרים זה כשמישהו לא מבין אנגלית, אבל רוב האנשים פה יודעים וזה אחד הדברים שעוזר לנו להרגיש שייכים". 

וטלוויזיה ישראלית אתה רואה? "ארץ נהדרת"?
"לא, זה לא. אני רואה כדורסל בטלוויזיה כחלק מהעבודה, ואם יש זמן אני רואה סרט עם אשתי. גם הילדים לא ממש רואים טלוויזיה, רק סרטים מדי פעם".

בין אם יודה בכך או לא, לפחות מבחינת השייכות הלאומית, הגיע שארפ לשיאו של הקונצזוס הישראלי בשנת 2000, אז הצטרף לנבחרת ישראל כשחקן מן המניין. שנה לאחר מכן כבר היה הקלעי הבולט של הכחולים-לבנים (21.6 נק') באליפות אירופה שנערכה בטורקיה. הצעד הזה קירב אליו גם את תשומת הלב התקשורתית ואהדתם של אוהדי היריבות, שראו בו סמל לישראליות אמיתית. במשך ארבע שנים (2000-2003) לא ניצל שארפ את פגרת הקיץ לחופשת מולדת כמו כל יתר הזרים, והמשיך מיד למחנה האימונים של הנבחרת.

"אני שמח שלא אתה המאמן"

כבר 19 שנים ששארפ חי את הכדורסל כאן, 15 שנה בתוך המועדון, וזה הופך אותו לאחד מהאנשים שהכי מסקרן לדעת מה הם באמת חושבים על הכדורסל שלנו. והכדורסל שלנו מתחלק לשתיים – מכבי תל אביב ולא מכבי תל אביב.

מקצועית, מה אתה חושב על הקבוצה של השנה?
"הקבוצה במצב מצוין. אין הרבה זמן להתאמן אבל החבר'ה עובדים חזק ועובדים טוב. עד עכשיו לא יכולנו לבקש תוצאות טובות יותר. זכינו בגביע המדינה, כך שזה מאחורינו, יש לנו הזדמנות לעלות לרבע גמר היורוליג ואנחנו שולטים בגורל שלנו בכל החזיתות. זה פחות או יותר כל מה שאתה יכול לבקש מקבוצת כדורסל".

ולא חסר לכם משהו? 
"מה, למה? אתה מכיר את הרקורד שלנו? אנחנו נאבקים על כל התארים".

במשחקים מול הקבוצות בטופ נראה שחסר משהו.
"זאת דעתך?"

כן.
"אז אני שמח שלא אתה המאמן".

לא חסר לך איזה שחקן כמו דריק שארפ על הספסל? 
"לא חסר לנו כלום. יש לנו סגל מצוין שעושה עבודה גדולה. תמיד אפשר לשחק טוב יותר ולקלוע טוב יותר אבל אין טעם לחשוב על מה חסר. מנסים לעשות את הכי טוב עם מה שיש".

אז מה קורה עם פאפאלוקאס? למה הוא לא משחק? 
"באירופה הוא משחק, בישראל פחות כי יש רוטציה עם הזרים".

באירופה הוא משחק? לא ממש...
"אין שום דבר אישי נגד אף אחד. זו קבוצה, יש לנו הרבה שחקנים והשיקול הוא מקצועי".

ולך ברמה האישית, איך הולך עם האימון?
"נהדר, אני לומד המון. נהנה ממה שאני עושה - ללמד, לעזור. יש צוות נהדר כמו בלאט, גודס ואבי קובלסקי, מאמן הכושר. כרגע אני מתמקד בללמוד מדייוויד. זו עמדה מצוינת להיות בה ולא יכולתי לבקש התחלה טובה יותר מזו".

באימון של ערב יום שלישי, יומיים לפני משחק קריטי להמשך העונה האירופית של מכבי תל אביב, ניתן לראות כמה דייוויד בלאט הוא הבורג המרכזי בצוות האימון של הצהובים. זה לא דבר של מה בכך כשמדובר באחד המאמנים הבכירים ביבשת, שבדרך כלל פחות נוטים להתערב באימונים ומשאירים את המלאכה לעוזריהם. בלאט מריץ את השחקנים, מחלק את ההוראות, נוזף, וגם מלטף כשצריך. 

צפינו באימון עכשיו, בלאט תמיד כל כך דומיננטי?
"כן, ככה צריך להיות מאמן". 

פיני גרשון היה יושב ומדבר בטלפון בזמן האימונים.
"מאמנים שונים עושים דברים שונים. בלאט אוהב להיות בעניינים".

הוא מתייעץ איתך ועם גיא?
"בוודאי. זו העבודה שלנו -  להכין את הקבוצה, לעדכן את המאמן. אני אחראי על הווידיאו ואיסוף הנתונים – ומעביר הכל למאמן". 

אתה מכוון להיות מאמן ראשי?
"כל אחד רוצה להיות".

השחקנים עצמם מספרים על השינוי שלא חל בשארפ מאז שעבר למשרת עוזר המאמן השני. "האמת שדריק נשאר אותו דריק", מספר לנו הפורוורד גיא פניני, "גם בשנתיים האחרונות ששיתפתי איתו פעולה בתור שחקן הוא היה סוג של עוזר מאמן בקבוצה. הוא תמיד ידע לתת את ההערה הנכונה ולהרים שחקן כשלא הולך לו. נראה לי שבהתחלה עוד היה לו קצת מוזר לתת הערה או לכעוס על שחקן, אבל עכשיו רואים שהוא מרגיש הרבה יותר נוח בתפקיד וכיף לשחק תחת מאמן כזה".

והמחמאות האלה, אל תטעו, מגיעות מאחד השחקנים הכי מקופחים מבחינת דקות במכבי תל אביב של העונה האחרונה, אבל במכבי כמו במכבי – לא תצליחו להוציא מילה רעה ממישהו – בטח לא על דריק שארפ.

מעניין אותך הכדורסל הישראלי מחוץ למכבי? 
"יש כאן כדורסל נהדר, גם מחוץ למכבי. קח את המשחק האחרון מול ירושלים, קבוצה נהדרת, משחק נהדר". 

באמת? קבוצה נהדרת? 
"באותו לילה הם היו... בלילה נתון הכל יכול להיות. קח את אשדוד שניצחה אותנו בנוקיה, אשקלון, חולון, יש פה כמה קבוצות טובות ביחס לרמה האירופאית".

לאוהדי מכבי יהיה קשה לראות סמל כמוך מאמן את הפועל ירושלים לדוגמה.
"לא ממש חשבתי על זה. אבל כן, זה חלק מהחיים של מאמן".

גם לאמן את הפועל אוסישקין?
"אתה רוצה שיהרגו אותי? לא חשבתי על זה. אבל הייתי שמח שהפועל תחזור לליגת העל, היריבות חשובה".

זה לא מעייף להיות כל כך מחויבים לנצחונות כל הזמן כמו שקורה במכבי, שאסור להפסיד?
"לא, אנחנו לא אומרים שאסור להפסיד. כל ספורטאי רוצה תמיד לנצח".

אבל נראה שבמכבי יותר משרוצים לנצח, לא רוצים להפסיד
"אני לא חושב שבמכבי זה שונה מבמקום אחר".

השאלה איך מתמודדים עם הפסד, כי מבחוץ זה נראה כאילו כל הפסד זה זעזוע.
"אנחנו מבינים שאי אפשר רק לנצח. אולי התקשורת גורמת לכך שזה שיראה ככה".

"מצחיק שהפרשנים חושבים שהם מבינים"

אתם כבר יודעים את התוצאה, אבל הראיון הזה מתבצע יומיים לפני משחק היורוליג הקריטי מול ז'לגיריס קובנה. כן אותה ז'לגיריס מהסל ההוא שהפך את דריק לאחד מהסמלים הגדולים בתולדות מכבי תל אביב. וכסמל כזה הוא יודע טוב מאוד את כוחה של אותה תקשורת. 

שאלו אותך כבר פעם על הסל ההוא מול ז'לגיריס?
(צוחק) "כן, כן".

חשבת מה היה קורה אם הכדור לא היה נכנס?
"קשה לדעת. מי יודע איפה כל שחקן וכל מאמן היה היום בלי המשחק הזה. זו לא רק הזריקה הזאת. כל העונה ההיא הייתה קסומה. אני הייתי חלק מהפאזל ותודה לאל שקלעתי את הזריקה הזו. עשיתי את החלק שלי".

מה דעתך על תקשורת הספורט פה?
"לא שונה מכל מקום אחר. הם צריכים לספק סיפור, אני מבין אותם".

אתה קורא? רואה טלוויזיה? 
"לא. לפעמים אני שומע תוך כדי משחק את השדרנים והפרשנים וזה מצחיק. זה מצחיק איך הם חושבים שהם מבינים. מעניין". 

תסביר!
"זה מצחיק איך אנשים יכולים לדבר על כדורסל אבל הם מעולם לא שיחקו, לא חוו את זה. לדעתי אתה לא יכול לפרשן אם אין לך את הנסיון. כמו שאני לא יכול להיות פרשן כדורגל פתאום. העיתונאים הטובים ביותר לטעמי הם אלו ששיחקו. שחיו בתוך קבוצה".

דווקא כשפרשת חשבו שאתה תלך לטלוויזיה.
"אני אוהב לעשות טלוויזיה אבל לא חשבתי על זה".

לא הציעו לך?
"למה הם צריכים אותי? יש את שימי ריגר".

משפחה שסיימה לאכול בשולחן הסמוך מבקשת משארפ להצטלם איתו למזכרת. דריק מסביר בנימוס מופתי למה הוא לא יכול להרשות לעצמו להצטלם עם כל מי שיבקש ממנו, והמשפחה מקבל בהכנעה את ההסבר של האיש החביב, שלבוש עדיין בבגדי האימון של מכבי.

למה אתה כל כך נחמד?
"מה זאת אומרת? אני מנסה להיות חיובי".

מתי אתה מתעצבן? 
"אם הילדים עשו משהו לא בסדר או אם מישהו לא נחמד אליי. ראית אותי משחק? אז אתה יודע שאני מתעצבן. גם על שופטים".

קשה לעבור מהרמה של השופטים ביורוליג לישראל?
"זו מנטליות שונה, וזה משחק שונה אבל אנחנו יכולים רק לשחק, לא יכולים לדאוג לשאר הדברים". 

אתם מרגישים שיש אנטי כלפיכם?
"אני חושב שכל קבוצה חושבת שהשופטים נגדה".

לא רק על השופטים. בכלל.
"לא יודע. אני לא קורא". 

זה דריק שארפ. בחור מקסים גם בעיניי מי שלא אוהב את מכבי תל אביב, שלא מצליח להוציא מילה רעה גם על נושאים שהם קונצנזוס בקבוצה שלו, כמו נטישת האוהדים בדקות הסיום של משחקי הבית.

לא מעצבן אותך שהקהל עוזב לפני הסיום?
"לא. צריך לברוח מהפקקים, זה ישראלי". 

אתה דריק שארפ, אתה סמל, אתה יכול להעביר מסר לאוהדים.
"אני מבין אותם. זה לא קשור לכדורסל. היו כאלה שאפילו החמיצו את "נס ז'לגיריס" בשביל לא להיתקע בפקקים".

אחרי 16 שנים מוצלחות במערכת, היית משנה בכל זאת משהו במכבי.
"למה לשנות? זה עלול לשבש את כל הסיפור".

אולי להזיז את חגיגות הגביע למסעדה שלך?
"לא, זו מסורת שהולכים ל-206. למסעדה שלי באים אחרי אימון".

תרצה שהבן שלך ישחק בנבחרת ישראל? 
"בטח, למה לא?"

כי אז הוא לא יוכל לשחק בדרים טים (נבחרת ארה"ב)?
(צוחק) "לא חשבתי על זה. מעניין".

אתה לא חושב יותר מדי על העתיד.
"לא, אבל זה הילדים שלי, אז אני חייב להתחיל".

אגב עתיד, חוזה לעונה הבאה במכבי כבר יש לך?
"לא"

ואיך הילד? 
"שחקן טוב! העלתי סרטון שלו ליוטיוב, תבדקו".

תגיד, ראית פעם את שמעון מזרחי צוחק?
"ברור".

ברור???
"אתם אולי לא ראיתם וזה אולי לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה זה יפה לראות".