כמובן שהכוונה היא לא לשלול את הסיכויים למי שנחשב כלוחם הגדול בכל הזמנים - אנדרסון סילבה. לאלוף יש רצף שיא של 16 ניצחונות באוקטגון, הוא הספיק להגן על חגורתו כבר עשר פעמים ולא נראה סדק שיכול להעיד על חולשה בארסנל התחמושת שמחזיק העכביש מברזיל. כל זאת ניתן היה לומר בביטחה, עד שהגיע לוחם בשם צ'ייל סונן ב-UFC 117 וכמעט עשה סנסציה. התנהלות אותו קרב הוא הקו המנחה שנותן את הביטחון המלא לפרשנים וללוחמים רבים ב-UFC להצהיר - כריס ווידמן הוא הבן אדם שיכול לבצע את המשימה שנחשבה שנים רבות כבלתי ניתנת לביצוע.
עקב האכילס המדובר הוא מימד ההיאבקות. את סילבה ניתן להוריד לקרקע, וגם ניתן לשלוט עליו בהינתן הכישורים הנכונים. החולשה של סילבה היא בדיוק החוזק של ווידמן, שהוא ללא ספק המתאבק הטוב בקטגוריה. הוא ניחן בשליטה יוצאת מן הכלל על הקרקע וכאשר הקרב יגיע לקרקע (והוא יגיע), לווידמן יש עדיפות עליונה בתחום הגראפלינג, כזה שיכול אפילו לסיים את הקרב לפני סיום חמשת הסיבובים ולגרום לאלוף להיכנע או להסתכן באיבוד הכרה או פציעה אורטופדית אחרת.
תוכנית קרב שתיחשב להתאבדות מבחינתו של ויידמן היא לנסות ולעמוד מול סילבה. בכל שנייה שבה השניים עומדים אחד מול השני, ווידמן נמצא בסכנה ממשית, מאחר ואנדרסון הוא ללא שום ספק הסטרייקר הכי טוב בעסק. המואי תאי של אנדרסון הוא מגלקסיה אחרת - תשאלו את ריץ' פרנקלין שקיבל אינספור ברכיות לפנים ששינו את מראהו לעד. ויטור בלפורט לא ראה בכלל את אותה בעיטה ישירה לסנטר שהורידה אותו לקרשים והפכה את המהלך לאייקון של הספורט. מי שבאמת רוצה לראות מדוע ולמה סילבה הוא קטלני על הרגליים, שיחפש את הקרב של סילבה מול פורסט גריפין ויראה תנועות שלא היו מביישות את מוחמד עלי. השורה התחתונה היא שמדובר בלוחם שבעוד שנים רבות נספר לנכדים על הכבוד שנפל בחלקנו - לצפות באחד הלוחמים הגדולים בהיסטוריה של הספורט.
ברזומה של שני הלוחמים הבדל משמעותי אחד - לווידמן רק 9 קרבות בקריירה שלו (בלתי מנוצח), בעוד שלסילבה היו יותר קרבות אליפות ממספר הקרבות הכולל של ווידמן. כיצד? כאשר ווידמן הגיע ל-UFC הוא נכנס כמחליף בהתראה קצרה, ומיד היה ניתן לראות שמדובר ביהלום שיש ללטש אותו, כי הוא קורץ מחומר אליפות. אלוף המשקל חצי בינוני לשעבר, מאט סרה, לקח אותו תחת חסותו ובשילוב עם ריי לונגו הם הכינו את ווידמן לבאות. בכל קרב העולם חזה בהשתפרות המרשימה של ווידמן כאשר הדובדבן שעל הקצפת היה מרפק שנחת על מצחו של מארק מוניוז הקשוח והקנתה לווידמן את הניצחון המרשים בקריירה שלו.
סילבה מבוגר מווידמן בתשע שנים, הפרש משמעותי, אך סילבה אינו מראה סימנים של האטה והעדות לכך היא הארכת חוזה ב-10 קרבות נוספים עם ה-UFC. ניצחון של סילבה יפנה דרך סוף סוף לקרב גלקטי מול האלוף במשקל חצי כבד (93 ק"ג) ג'ון ג'ונס או נגד האלוף במשקל חצי בינוני (77 ק"ג) ג'ורג' סיינט פייר. למרות שהאחרון אינו מתלהב מאותה אופציה, אפשר להאשים אותו? את אותם קרבות, נשיא ה-UFC, דנה וויט, מנסה לארגן כבר זמן מה. ניצחון של ווידמן יעורר רעידת אדמה בעולם ה-MMA וישלח את השניים לקרב חוזר מיידי. אנחנו כאוהדים לא יכולים ממש להתלונן, כך או כך - בשבת בלילה ניהיה עדים להיסטוריה.
ניסיונות לחזות תוצאות בספורט כה בלתי צפוי כמו MMA זה בגדר שיגעון, אך הפעם אפשר להסתכן ואפילו ללכת נגד ההגיון ולהצהיר - יש סיכוי גדול מאוד שביום ראשון הקרוב העולם יתעורר למציאות שבה אנדרסון סילבה הוא אלוף העולם לשעבר. נשמע הזוי? כעת רק ניתן לחכות בציפייה ולטקבק על זה אחר כך.
