לטוב או לרע, עובדי רשות השידור הם הכוכב האמיתי של המונדיאל. במקום ליהנות מהביצועים של ניימאר, מסי או ואן פרסי - אנחנו צריכים לשמוע על הצרות של רותי ושלמה - שנורא רוצים שנרחם עליהם כאילו הם לא החזיקו לנו את הביצים במשך שנים עם מלקחיים ואיימו עלינו שאם לא נשלם את האגרה הם יבואו ויקחו לנו את הטלוויזיה. הם גם לא מספרים לנו כמה כסף הם הרוויחו עד עכשיו (ובתמורה למה) וגם כמה כסף הם אמורים לקבל מאיתנו כחלק מהסכם הפיצויים מהמדינה. אה, וזה עוד לפני שדיברנו על דני נוימן ויורם ארבל. אתם יודעים מה? אפילו לא צריך לדבר עליהם. הם דיברו מספיק. יותר מדי.
2. אנדריאה פירלו
אחרי שנים של נסיונות להבין, באמצע שפירלו עשה קקה הוא קלט איך בועטים כמו ז'וניניו. וזה הוא אמר, בספר שלו. אז כן, אפשר לקרוא את הספר של פירלו ולמצוא בו אינסוף סיבות להתאהב. גם ניתוח היכולות שלו והקלאסה האיטלקית יכולים לגרום לתופעה דומה. אבל מעבר לכל אלה, יש בפירלו משהו שכבר לא רואים כמעט בבמות המרכזיות, ולא רק בכדורגל – הוא אומן. אמיתי כזה.
איך מזהים אומן? הכסף, התהילה, האקשן, התארים, המחמאות, הספונסרים, הבחורות, הזרקורים – כל אלה לא משאירים גרם של השפעה על ההתנהלות. ההפך מאביב גפן בדה וויס.
3. לואיס סוארס
איך זה שדבק מגע לא נדבק לשפופרת שלו? ואם אתה מנסה להיכשל ומצליח אז הצלחת או נכשלת? ודייג אוהב דגים?. מכירים את השאלות המטומטמות והמעצבנות האלה שאין איך לענות עליהן? אז לואיס סוארס. כי אחרי הכעס, התדהמה והפיפ"א נשארת שאלה אחת בלי תשובה. למה, לעזאזל. למה?
4. מיגל פררה
מאמן נבחרת מקסיקו הוא ללא ספק האיש הכי גרובי במונדיאל הזה והוא בהחלט שווה אייטם לבד (עובדים על זה). הוא מתרגש, קופץ, כועס ויכול גם להתפוצץ על השופטים כשצריך. במונדיאל 94 הוא שיחק כמגן נבחרת מקסיקו והיתה לו תספורת מאלט מרהיבה. פה תוכלו לראות אותו קופץ על איזה אלמוני ומכסח לו את הצורה:
5. התספורת של כריסטיאנו רונאלדו (הדמות הטראגית)
הגיבור הטרגי של הטורניר ממשיך להתנחם בתספורות מרהיבות במקום להבקיע גולים, תוך כדי שהוא מאשים את כל העולם, אחותו וחבריו לנבחרת. במקביל ניימאר ומסי רבים בינהם על מלכות השערים. לפחות הסיפור מאחורי התספורת שלו מחק לכולנו את הציניות.
6. ונסה הופנקות'ן
שדרית הקווים של מקסיקו מעמידה אתגר לשדרית הקווים המיתולוגית שלנו אופירה אסייג. המלצת המערכת: גגלו אותה ברגעים המתים של המשחק.
7. ההולנדים המעופפים
הכוכבים של נבחרת הולנד כבר לא ילדים, ואן פרסי מתקרב ל- 30, רובן חגג את הגיל המופלג הזה, אז איך אתם מסבירים שואן פרסי עף כמו סופרמן ורובן קשישא רץ מהר יותר מסטיב אוסטין (37 קמ"ש! איך?) תנו לנו ממה שהם לוקחים!
8. טים קהיל והגול שלו מול הולנד (בלי מילים)
9. הספריי (ככה מסמנים חומה)
בהתחלה זה נראה כמו משהו שאפשר לצחוק עליו, שופטים שמסתובבים עם מיכל ספריי של יום העצמאות ומסמנים איפה הכדור אמור להיות והחומה אמורה לעמוד. למה משתמשים בזה ולא נגיד במשהו עם אפיל עתידני. איפה זה ואיפה טכנולוגיית קו השער. האמת הופתענו לטובה בעיקר בזכות זה שהבעיטות החופשיות נהיו משהו עם הרבה יותר פוטאנציאל וכל זה בגלל שמירת המרחק, כמה פשוט. הנה תראו את הגול השני של מסי מול ניגריה:
10. ההמנונים הדרום אמריקניים
מי שראה את הפרצופים של שחקני נבחרת ספרד אחרי שהקהל הצ'יליאני סיים לשיר בטירוף את ההמנון שלו הבין כבר שהמשחק בדרך להפתעה גדולה. אבל לא רק. קחו לדוגמה את ההמנון הברזילאי, במקור כמעט 4 דקות שמתחילות בחצי דקה של מוזיקה בלבד. פיפ"א הכריחה את כל הנבחרות לקצר את ההמנונים שלהם למקסימום דקה וחצי והברזילאים אכן הכינו גרסה מקוצרת - רק שהקהל (והשחקנים המקומיים) לא בדיוק רוקדים לפי החליל המושחת (לכאורה, לכאורה!) של פיפ"א, וממשיכים לשיר את הגרסה המלאה בלי מוזיקה - זה אפילו יותר מצמרר:
11. האוהדים
החבר'ה האלה, אבל לא רק הם, שטפו את ערי ברזיל מחוץ ובתוך האיצטדיונים והרימו את המונדיאל הזה באוויר. הדרום אמריקאים כמובן בלטו מעל כולם: למשחק ארגנטינה - ניגריה שנערך בפורטו אלגרה הגיעו לא פחות מ- 100 אלף אוהדים ארגנטינאים. הגרמנים גם שלחו לא מעט אוהדים, האמריקנים וכמובן הברזילאים שבאים לכל המשחקים.
סייע בהכנת הכתבה: עמית סלונים