לא משנה כיצד נסתכל על כך, משנה לשנה עולם הכדורגל הופך לעסק כלכלי שמטרתו העיקרית היא מיקסום רווחים. אין ספק שזה תהליך שיגרתי ונורמלי שלא חל רק בעולם הספורט וכמה שעצוב הדבר, בסופו של יום, בעל המאה הוא גם בעל הדעה.
כניסת המזומנים לתחום קבעה רף חדש שממנו כבר אין דרך חזרה ופיתחה דור חדש של שחקנים שקודם כל נאמנים לעצמם ולממונם ורק לאחר מכן לאוהדים ולמועדון נעוריהם.
מתחילת העשור הנוכחי אנחנו עדים כיצד הכסף הגדול מחריב פעם אחר פעם את הנשמה והיופי שעוד נשארו במשחק. השייחים הסעודים והאוליגרכים הרוסים קונים קבוצות כמו בובות פאוור ריינג'רס ואפילו טורניר הכדורגל החשוב בעולם יתקיים בעתיד ברוסיה וקטאר. מעניין למה?
בתוך המציאות הזו בחרנו להתחמד דווקא בשלוש אגדות שלמרות הקשיים הרבים נשארו נאמנים לאהבה האמיתית והתמימות שבגללה בעצם, התאהבנו בכדור העגול שמשגע את עולמנו.
אומן הכדור מגוארסניי נשאר אדיש לכל סכום
מת'יו לה טיסייה, או "לה גוד", כפי שכינו אותו אוהדי הסיינטס, שיחק בקבוצת סאות'המפטון האנגלית עד תחילת שנות ה-2000. הוא מגיע מהפרמייר ליג, שללא ספק הושפעה יותר מכל הליגות מכניסת המזומנים לעולם הכדורגל. למרות זאת, היא עדיין אחת האחרונות שעוד מוקירות את אותם שחקני בית שנשארו נאמנים לקבוצותיהם ולאוהדים.
אף אחד לא יכול לזלזל בלויאליות של שחקנים כמו ראיין גיגס, פול סקולס, סטיבן ג'רארד וג'יימי קראגר ששמים את הכסף הגדול בצד ושומרים חסד נעורים לקבוצתם עד היום. אך להבדיל מאלו שבכל שנה נאבקים על הקצפת, לה טיסייה נשאר נאמן לקבוצה שפסגת שאיפותיה היתה להישאר בליגה.
כל אוהד כדורגל ממוצע שהביט במת'יו בפעם הראשונה בוודאי חשב לעצמו שמדובר באיש תחזוקה שמנמן שבטעות לבש מדי כדורגל. מדובר בשחקן שמתנשא לגובה של 1.84 מטרים, בעל כרס עגלגלה ותספורת של גיבור בריטי נוסף - מיסטר בין. נוסיף לכך את העובדה שלה טיסייה נהג למשוך את מכנסיו עד לפופיק ולא נקבל את דמות הכדורגלן הנורמטיבית.
אומרים שב-95% מהמקרים, הרושם הראשוני על אדם לא ישתנה לעולם, כנראה שלה טיסייה הוא מה-5% הנותרים. מבט חטוף במאת'יו עם הכדור גרם כמעט לכל אוהד כדורגל לשפשף את עיניו בתדהמה. בעיטה אדירה בשתי הרגליים, ראיית משחק מדהימה וכדרור שלא היה מבייש גם את ליונל מסי ביום טוב, הם רק חלק מהמאפיינים שלו, אך להבדיל מהארגנטינאי שעובר שחקנים במהירות הרוח, לה טיסייה היה עושה זאת בהילוך איטי.
מי שניסח זאת בצורה מושלמת הוא חברו של מסי ואחד מהמעריצים הגדולים ביותר של לה טיסייה, צ'אבי הרננדס: "הכישרון של לה טיסייה לא נורמלי, הוא פשוט יכול לעבור שבעה שחקנים בלי לרוץ, הוא עושה זאת בהליכה, עבורי הוא פשוט סנסציה".
לה טיסייה שנולד באי גוארנסיי הסמוך לאנגליה, מחזיק בחיקו רשימת תארים איישים מכובדת הכוללת את תואר השחקן הצעיר הטוב ביותר של שנת 1990, הקשר הראשון בתולדות הפרמייר ליג שהבקיע 100 שערים, מלך הפנדלים של הליגה (48 כיבושים מתוך 49 בעיטות) ובנוסף, הוא גם סגן מלך השערים של סהות'המפטון בכל הזמנים עם 210 כיבושים.
למרות כל ההישגים המרשימים, לה טיסייה זכור יותר מכל בגלל היכולת המדהימה לכבוש שערים עוצרי נשימה. שנה אחר שנה קטף את תואר "שער העונה באנגליה", אך ככל ששעריו היו יותר מדהימים, כך הוא היה יותר אדיש. אחד משעריו היפים ביותר, שבוודאי זכור לאוהדי הכדורגל בישראל, הובקע במשחק הגדול ביותר של הסיינטס בכל הזמנים ובושל על ידי מי-אם-לא אייל ברקוביץ'.
סהות'המפטון הקטנה פגשה את מנצ'סטר יונייטד למפגש קצוות באחת מהופעותיו הראשונות של הקוסם באנגליה. להפתעת האי הבריטי, הסיינטס פשוט השפילו את השדים האדומים בתוצאה 3:6 כשבשער השני קיבל לה טיסייה כדור מברקו, היתל בבלמי יונייטד ומ-18 מטרים שלח צ'יפ מדוייק מעל פיטר שמייכל האגדי בדרך לעוד שער עונה.
כשאוהדי סאות'המפטון נשאלו בעבר מדוע הדביקו למת'יו את הכינוי "לה גוד" (האל) הם לא התבלבלו לשניה וענו: "בדיוק כמו האל, שגם ברגעי השפל לא נוטש את בניו, כך גם הוא לא נוטש אותנו" ואכן הם צדקו, עד לסיום הקריירה המפוארת שלו בשנת 2002, קיבל מספר 7 האגדי אינספור הצעות גרנדיוזיות כמעט מכל מועדוני הפאר של אנגליה ולעולם לא הניד עפעף.
בדיוק כמו שלה טיסייה נשאר אדיש בשעריו עוצרי הנשימה, כך הוא גם נשאר אדיש לסכומי העתק שהוצעו לו בכל פעם מחדש. עד לסיום הקריירה נשאר נאמן רק למועדון הקטן מדרום מזרח אנגליה.
אצ'ה סיים קריירה ללא הנפה, אבל עם התואר הכי חשוב
בדיוק כמו לה טיסייה גם גיבורנו השני, חוסבה אצ'ברייה, נתן את כל שנותיו הטובות לאתלטיק בילבאו הספרדית. על מנת שנבין את גדולתו של "El Gallo" (התרנגול), כינוי שהודבק לו עקב שהותו הרבה ברחבת היריב, נצטרך להכיר קצת את מועדון הכדורגל בו הוא שהה מגיל 16.
בילבאו היא קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בחבל הבאסקים שבספרד. כמו הפלסטינאים, גם הבאסקים דורשים עצמאות. מצב זה גורם למתח אדיר בין תושבי החבל לשאר תושבי ספרד ולא פעם נקטו הבאסקים בפעולות טרור כנגד הממשל המקומי. על פי חוקי הקבוצה, רק שחקן בסקי בדמו, או נצר למשפחה באסקית, יכול לשחק במועדון.
חוקים אלו מצמצמים דרסטית את רשימת הרכישות של בילבאו ואולי בגלל זה היא החתימה בגיל 16.5 את חוסבה הבאסקי מריאל סוסיאדד. חוזה זה היה הראשון בו שחקן מתחת לגיל 17 חותם על הסכם מקצועני בספרד. אמנם בתחילה הרבה מאוהדי בילבאו הרימו גבה על החתמת שחקן כה צעיר בסכום כל כך גבוה (3 מיליון יורו), אך אין ספק שההשקעה חזרה אליהם ובגדול. השדון הבסקי התגלה כאחד משחקני הכנף הטובים והמהירים שנראו אי פעם בספרד.
בשנת 1996 הגיע מיודענו, לואיס פרננדז (גם לו שורשים בסקים), לאמן במועדון הספרדי והוביל אותו לאחת מתקופותיו הטובות ביותר בכל הזמנים. בשורות האריות שיחק אז משולש הזהב הבסקי שכלל את ג'וליין גררו במרכז השדה, אצ'ברייה באגף, ואיסמעיל אורסאיס בשפיץ. משולש זה ריסק כל קבוצה שהגיעה לסן מאמס ובשנת 1998 העלה את בילבאו לליגת האלופות לאחר שסיימה במקום השני.
כמו לה טיסייה, גם אצ'ברייה נחרט בתודעה הישראלית - הוא כבש במוקדמות יורו 2000 את שער הניצחון מול ישראל ברמת גן. לאורך כל הקריירה אצ'ה היה ידוע בזכות פריצותיו הסוחפות והמהירות האדירה, אך עם חלוף השנים פציעות חוזרות ונשנות גרמו לו לאבד את זריזותו ובשנותיו האחרונות הוא עזב את אגף ימין המוכר ותופקד כקשר מרכזי.
גם בתפקיד זה תרומתו לבילבאו היתה עצומה ושחקני הווה כמו פררנדו יורנטה וחאבי מרטינז זוקפים את הצלחתם בקבוצה אך ורק להכוונה והדאגה האינסופית של האריה הוותיק. בעונת 2009-10, כשהוא בן 32, החליט אצ'ברייה אחרי 15 שנים במועדון לשחק את עונת הפרישה שלו בחינם. בסיום אותה עונה כל ספרד בכתה עימו כשבילבאו הפסידה בגמר הגביע לברצלונה והותירה את חוסבה ללא תואר.
בסיום המשחק עלה אצ'ברייה הדומע לראיון פרישה ואמר כי מבחינתו לסיים קריירה שלמה בבילבאו עדיפה מכל תואר אפשרי. כשנשאל על החלטתו יוצאת הדופן של לשחק בחינם, ענה שזוהי דרכו להגיד למועדון תודה על כל השנים הנהדרות.
הנסיך מפאדובה שהפך למלך של טורינו
המוהיקני האחרון בכתבה זאת וכנראה גם בעולם הכדורגל כולו הוא הנסיך מטורינו, אלסנדרו דל פיירו. סיפורו של דל פיירו התחיל בתור סיפור הסינדרלה הקלאסית, אלכס הקטן מאז ומתמיד אהד את הגברת הזקנה ועד היום פוסטר של מישל פלטיני מעטר את חדר נעוריו בקונליאנו. כשהנסיך קיבל בגיל 17 הצעות מיובה ומילאן לאף אחד לא היה ספק באיזו קבוצה יבחר הכישרון המבוקש.
הפתיחה של אלכס בגברת זקנה היתה די מאכזבת, הוא הגיע בעונת 1993-94 לקדנציה עם המאמן הותיק ג'יובאני טרפטוני. יובנטוס היתה קבוצת מרכז טבלה באותה עונה ואת משבצת המשחק שלו החזיק בביטחה השחקן הטוב בעולם באותם שנים, רוברטו באג'יו.
דל פיירו, שהגיע מכפר קטן מפאדובה, התקשה להסתגל לתרבות העיר הגדולה טורינו ואת רוב זמנו הפנוי בילה עם אימו בטלפון בלמידת מתכונים חדשים. בעונת 94-95 הכל השתנה. את טרפטוני המיושן החליף מרצ'לו ליפי, באג'יו הגדול נפצע ואת מקומו תפס דל פיירו שהוקפץ לקבוצה הבוגרת. השינוי היה מיידי. משחקן שאת רוב העונה הקודמת בילה במעברים מקבוצת הנוער לספסל, הפך דל פיירו לכוכב הבלתי מעורער של יובה שגם זכתה באליפות הסריה A.
עונה לאחר מכן הנסיך המשיך לככב במכונה המשומנת של ליפי, שחקנים ותיקים כמו מורנו טוריצ'לי, אנג'לו פרוצי, ג'ינלוקה ויאלי ופבריציו ראבאנלי פשוט התאהבו בצעיר ולקחו אותו תחת חסותם. בסיום אותה עונה זכתה הגברת הזקנה בפעם האחרונה בתולדותיה בליגת האלופות והנסיך היה ללא ספק הבורג המשמעותי ביותר באותה זכיה.
חלפה עוד עונה ואלכס הצעיר הוכתר רישמית לנסיך היחידי בטורינו כשרוברטו באג'יו עזב למילאן. הכוכב העולה של יובה הפך גם לשם דבר בכדורגל העולמי, כאשר הבקיע את שער הניצחון באליפות העולם לקבוצות. בחמש עונותיו הראשונות במועדון לקח אלכס כל תואר אפשרי. רשימת התארים כללה אז גביע איטלקי, שלוש אליפויות, ליגת אלופות והגביע הביניבשתי. יקיר האוהדים הרישמי קיבל מעמד של שחקן על בליגה הטובה בעולם ונראה היה ששום דבר לא יכול לעצור את הנער מפאדובה. אך בדיוק בשיאו, הגיעה הפציעה הקשה מול אודינזה בשנת 1998.
אותה פציעה שנוספה למצבו הבריאותי הקשה של אביו, הביאו את הנסיך לאחת מתקופותיו הקשות בקריירה. משחקן כל יכול שמסוגל לכבוש מכל מצב במגרש, הפך דל פיירו לעוד שחקן שאמור להיאבק על מקומו בהרכב. למרות היכולת הדי ירודה באותן עונות, התמיכה העצומה שקיבל אלכס מהאוהדים ומנשיא יובה דאז, לוצ'יאנו מוג'י קשרו את עתידו ואת עתידה של הגברת הזקנה לנצח.
כשהגיע פאביו קאפלו לטורינו הרבה חשבו שהגאון האיטלקי יתן לנסיך בחזרה את המושכות להתקפת הביאנקונרי, אך קאפלו העדיף בחוד את איברהימוביץ' וטרזגה ותקופתו הקשה של דל פיירו המשיכה. למרות שירד לספסל, הפך אלסנדרו למנהיג הבלתי מעורער של קבוצתו, שחקנים ותיקים התייעצו עימו והצעירים למדו ממנו בהערצה. למרות הדקות המועטות יחסית, המשיך אלכס לתרום מניסיונו מעל ומעבר ומעולם לא פצה את פיו על מעמדו החדש בקבוצה.
כשפרשת הקאלצ'יופולי התפוצצה ב-2006 ויובה הורדה לליגה השניה, אלכס (שבינתיים הפך לאלוף עולם טרי) לא חשב פעמיים, ובניגוד לכוכבים כגון איברהימוביץ', קנאברו ופטריק ויירה שעזבו את הספינה השוקעת, נשאר נאמן והמשיך עם המועדון לסריה B. כנשאל על ההחלטה אמיצה ענה דל פיירו: "בדיוק כמו בנישואים, לעולם לא אעזוב את אהובתי גם בזמנים הקשים, ג'לטלמן לא עוזב כל כך מהר את הגברת הזקנה שלו". החלטה זאת הוכיחה סופית מה שאוהדי יובה ידעו כבר מזמן - הנסיך הפך למלך!
בסריה B חזר דל פיירו לימיו הגדולים ותוך עונה אחת בלבד החזיר את יובנטוס לסריה A כשהוא כובש 20 שערים. יכולתו של הנסיך המשיכה גם בליגה הבכירה ובעונת 2007-8 הוא סיים כמלך שערי הליגה עם 21 כיבושים. למרות שמאז חזרתה של הגברת הזקנה למקומה הטבעי אלכס הוא קרן האור היחידה בקבוצתו הבינונית, החליטו נשיא המועדון, אנדראה אניילי והג'נרל מנג'ר, בפה מורטה להאשים דווקא אותו באי חידוש החוזה לעונות הבאות, עקב דרישות כספיות גבוהות.
טענה מגוחכת זאת גרמה לאלכס לצאת בעוד צעד נועז ויוצא דופן - לפני כחודש הכריז הנסיך באתרו הרישמי על כך שיהיה מוכן לשחק עבור הגברת הזקנה תחת "חוזה ריק", כלומר בחינם. הכרזה דרמטית זאת לא הותירה לאניילי ומארוטה שום ברירה ולאחר סאגה ממושכת חתם הנסיך על חוזהו האחרון כנראה בתור שחקן הביאנקונרי, חוזה זה הושג הודות לשחקן עבר נוסף של יובה, פאבל נדבד, שלבסוף השיג פשרה בין שני הצדדים. על פי הפשרה, דל פיירו ישחק בעונה הבאה עבור מיליון וחצי יורו עם אופציה לעונה נוספת עבור מיליון יורו בלבד.
חוזה זה יחתום את דרכו של הנסיך בגברת הזקנה בתור שחקן פעיל, דרך שידעה אין סוף עליות ומורדות ולמרות הכל הוכיחה שאהבתו של אלכס לקבוצתו חזקה מהכל.
אומרים שסמל יש רק על החולצה, אך לעיתים נדירות צומח שחקן שהופך להיות גדול מהסמל עצמו. לה טיסייה מאנגליה, אצ'ברייה מספרד וכמובן דל פיירו מאיטליה הראו לכולנו שאהבה עדיין אי אפשר לקנות והזכירו לנו לכמה רגעים, מדוע הנשמה תמיד תגבור על הכסף.
עוד בסדרת מסביב לגלובוס:
קרואטי, בוסני וסרבי מנהלים יחד את הכדורגל
בעזרת השם: ספורטאים עם שמות של אגדות
הפראייר התורן: רוברטו קרלוס וריבאלדו כמשל
שומרים על אפריקה: האליפות הכי פטריוטית בעולם
מלחמת שברים: על הפציעות הכי איומות בספורט
והזוכה באירוח המונדיאל לשנת 2022 - ישראל
נקניק חזיר תמורת שחקן? ההעברות ההזויות בעולם
הכירו את הדור הבא של השחקנים הצעירים בעולם
איי סילי: דרבי כל שבוע בליגה הקטנה ביותר בעולם
