מחרידות ככל שיהיו (ואולי עדיף כמה שיותר), בעולם הפציעות יש משהו מושך. אלפי סקרנים באיילון לא טועים: אם זה מדמם, זה שווה מבט. זירת הספורט לא שונה - הסיפורים מאחורי האיברים השבורים מצמררים לא פחות על הדשא, וכשמרפק פוגש פרקט, בלתי נעים ככל שיהיה, את העיניים קשה להסיר.
פריקת הכתף של איתי שכטר במשחק מול עכו נחשבת אמנם לחמורה בקנה מידה מקומי, אך לי היא שוב הזכירה את המרחק העצום בין הספורט הישראלי לטופ העולמי. איפה הפציעה של ברק יצחקי ואיפה זו של הנריק לארסון? אך גם בארץ הקודש ניתן לזהות בכל זאת צעירים מבטיחים בתחום. שמוליק ברנר, רכזה המוכשר של נתניה, מאותת כבר זמן רב שקורץ מהחומר של הגדולים ביותר בתחום, והאמת היא שגם לשכטר, אם יתמיד, צפוי עתיד מרשים בתחום.
עם זאת, זוהי העת לפנות את הבמה לסופרסטארים הגדולים ביותר של השנים האחרונות בעולם הפציעות, ולתת לתמונות לדבר בעד עצמן. אין ספק שוודאי נשכחו כמה שראויות היו להיזכר, ואין להכחיש שגם בפציעות מדובר בעניין של טעם: חלק מעדיפים אותן רוויות נוזלים (ע"ע קלינט מלארצ'וק) וישנם כאלו שדווקא עצמות מרוסקות הוא כוס האופטלגין הנוזלי שלהם. ובהתאם, הפציעות שלמטה הן מרגעי השיא הפרטיים שלי וודאי שאינן משקפות את הדעה הרווחת. בשביל חילוקי הדעות המציאו את הטוקבק.
איוונדר הוליפילד
שניים וקצת סיבובים הצליח מייק טייסון לרסן את עצמו עד הביס הראשון. בעוד רוב המתאגרפים בוחרים להתעלם מפרובוקציות שונות של יריביהם, טייסון היה עשוי מחומר אחר. הביוגרפים יודעים לספר שהמתאגרף, שגדל בשכונות העוני של ברוקלין, היה בחור שוחר שלום וידידותי יחסית, עד שחבר כנופיה ערף את גרונה של אחת היונים שגידל. בתגובה ניסה טייסון הצעיר לחסל את ראש הכנופיה ולא עבר זמן רב עד ששינוי התדמית הושלם ומייק נלקח לפנימייה אחרי שהואשם במגוון מרשים של עבירות שרחוקות מלהיות חניה באדום-לבן. משם – כיאה לבחור מפותח מהגטו עם הרבה אגרסיות להוציא – הדרך לזירה הייתה קצרה.
הקריירה פרחה, ואחרי שטייסון היה אלוף ה-WBA במשקל כבד ואיבד את התואר ב-2006 לאיוונדר הוליפילד, שכבש בסערה את עולם האגרוף, התייצב לקרב חוזר מול אותו ההוליפילד כדי להשתלט מחדש על תואר אלוף העולם.
בסיבובים הראשונים הוליפילד נגח קלות בראשו של טייסון ללא תגובת השופט, ואחרי נשיכה נסיונית בתחילת הסיבוב השלישי, טייסון (שבהמשך הקריירה המשיך לספק פיקנטריה פלילית עם פרשת אונס מתוקשרת, תקיפת עיתונאים והמשפט הבלתי נשכח לעברו של לנוקס לואיס - "אני רוצה את הלב שלך! אני רוצה לאכול את הילדים שלך!") החליט ללכת על כל הקופה ולקח איתו חתיכה עסיסית ומדממת מאוזנו של הוליפילד למזכרת. השופט מילס ליין, שהבליג על הנשיכה הראשונה, פסל את טייסון. חרף העובדה שהוליפילד עצמו לא התרגש מאי-הסימטריה שנכפתה עליו, בזירה פרצה מהומה אלימה באחד הקרבות הזכורים ביותר בהיסטוריה של האגרוף.
ג'ו טייסמן
ב-ESPN הכתירו את הצופים את הפציעה כ"רגע המזעזע ביותר בהיסטוריה של הספורט" והוושינגטון פוסט כינה אותה "הפציעה שמי שראה אותה לעולם לא יוכל לשכוח". הסרט "הזדמנות שניה" (שהעניק לסנדרה בולוק פסלון אוסקר) נפתח בסצנת הפציעה, מתוך המשחק בין הוושינגטון רד סקינס לניו יורק ג'איינטס.
הפציעה האיומה הזו הגיעה באמצעו של עשור איום בפני עצמו. ב-1985 ג'וזף טייסמן היה בחור ממוצא אוסטרי/הונגרי מניו ג'רזי שהגשים את החלום האמריקאי אחרי שייצא מתחנת הדלק שניהל אביו והפך לשחקן בליגה של הגדולים. אחרי שיטוט בליגה הקנדית האדיבה הגיע טייסמן ל-NFL הישר לרדסקינס וגם בנה במו ידיו החסונות מוניטין של אחד הקוורטרבקים הטובים בליגה בעקבות הובלתו את הקבוצה לזכייה בסופרבול 1983 (בה נבחר ל-MVP).
טו מייק אה לונג סטורי שורט, הקריירה של טייסמן המוכשר לא נמשכה אחרי נובמבר 85'. לורנס טיילור, הליינבקר (בתרגום חופשי: סוג של מגן) האימתני של הג'ייאנטס כמעט ופספס את טייסמן בנסיון התיקול הראשון, אבל שניה לאחר מכן כבר היה בגובה מטר וחצי באוויר ועט על הקוורטרבק. בעוד השניים מסתחררים, תוך כדי נפילה קיצצה הרגל של טיילור את כל מה שמתחת לברך של טייסמן. טיילור מיד הבין את גודל הטרגדיה ובזעקות שבר, ותוך שהוא לופת את ראשו באימה, קרא לצוותי הרפואה.
"ברגע הזה הבנתי כמה שהגוף האנושי הוא מכונה מופלאה" סיפר טייסמן במבט לאחור. "כמעט מיד איבדתי כל תחושה מתחת לברך ימין. האנדרופינים נכנסו ועשו את העבודה". טייסמן שבר את עצם השוק ולא חזר לדרוך על דשא אחרי הפציעה, אבל השאיר אחריו מורשת חשובה: מאז אותו היום הושם דגש מיוחד על שחקן קו ההתקפה הקדמי המגן על הקוורטרבק (הבחור שאמור היה לשמור על טייסמן) ועל עבודת הקודש במסגרתה הוא אמור למנוע ניסיונות התנקשות כמו זו שעבר ג'ו טייסמן.
אדוארדו דה סילבה
למרות שהוא גם מתחזה וצוללן רחבות ידוע, דה סילבה נחשב תמיד לכישרון גדול ובגיל 15 כשהגיע לזאגרב, אי אפשר היה לנחש ש-25 שנים מיום היוולדו בריו דה ז'ניירו, ינפק את אחד הרגעים היותר מחרידים בכדורגל, ולבטח אחד מהטופ 5 של הזוויות החדות.
מרטין טיילור, בלמה הקשוח של ברמינגהאם דאז, בסך הכל רצה להבטיח שער נקי בדרכם העדינה והאלגנטית של שחקני הגנה בריטיים. גליץ' מדויק אחד של הבלם לקרסולו של החלוץ הברזילאי/קרואטי הספיק בשביל לשלוח אותו לשנה ומשהו של פיזיותרפיה, ומקלחות עם שקית ניילון. ארסן ונגר, מאמנו של דה סילבה דאז, טען ש"טיילור לא צריך לשחק יותר כדורגל" (והתעלם מהקשר הרופף גם ככה בין בלמים אנגליים לכדורגל) וסיים עוד עונה בלי תואר.
סלים סאדירי
מכירים את זה שאתם בדיוק עושים מתיחות כשהכידון נכנס לכם בין הצלעות בגב? הקופץ למרחק הצרפתי עסק בהכנות לקפיצה ב"גולדן ליג" ברומא ב-2007 כשאחד מהמטילים הפחות זהירים, הפיני טרו פיטקאמאקי - שנחשב משום מה לאחד הטובים בעולם בתחום - השליך את הכידון מצידו השני של האצטדיון הישר אל גבו של סדירי.
למרבה ההפתעה הצרפתי שוחרר מבית החולים כבר ביום הבא ולמרות שהכידון חדר לעומק 10 ס"מ וחתך את הכליה והכבד של סדירי, השיפוד האנושי שמר על רוח ספורטיבית וחזר להתחרות כבר בשנה שלאחר מכן.
אנדרו בוגוט
את פרס תגלית העונה שעברה לוקח מארון רמזי (שנותר מחוץ לרשימה) הסנטר של מילווקי בנקודות. בכל זאת, נפילה ישר על המרפק משלושה מטרים לא הולכת ברגל. האוסטרלי הענק עשה לפני שנתיים את הקפיצה המיוחלת ביכולת וגם לקח את מילווקי לפלייאוף.
דאנק מרשים אחד על הראש של אמארה סטודמאייר, פלוס האקסיומה שבחורים לבנים לא יודעים להטביע, הובילה לכך שאנדרו, שניסה להיתלות על הטבעת משל היה שאק, איבד אחיזה, והנה לכם 130 קילו שנוחתים על מרפק אחד. בוגוט לא נשאר לראות את המשחק וגילה בבית החולים כמה דקות מאוחר יותר ששבר את ידו ופרק את מרפקו הימני.
הנריק לארסון
הסלב הגדול של עולם הפציעות בשנים האחרונות וללא ספק מספר 1 בכדורגל. בשנת 1999, סלטיק נגד ליון בגביע אופ"א, הנריק לארסון, אז בשיא הקריירה ועוד עם ראסטות, ניסה לקחת את הכדור מסרג' בלאן כשלפתע, מעשה שטן, איבדה הרגל של לארסון צורה והתפרקה למספר דו ספרתי של חלקים.
בסוף התברר שמדובר רק בשני שברים, אחד מהם בעצם השוקית הרגיש (בדומה לאדוארדו דה סילבה מלמעלה), אבל השבר הגדול היה ונותר בנפשם של הצופים שראו את הפציעה בלייב.
שון ליווינגסטון
מי שלא שמע אפרו-אמריקני בגובה 2 מטרים צורח ודומע כמו ילדה בת 11 לא ידע כאב אמיתי מהו. מי שחשב שאלת המזל מגחכת על הקליפרס לאורך השנים רק עם מאזנים משעשעים והתרפסות למול היריבה העירונית התבדה כשחזה בשחקן המפתח של הקבוצה מעיר המלאכים מפצל את ברכו במופע זוועתי במיוחד.
ליווינגסטון, בחירה רביעית בדראפט 2004, שנחשב בתחילת דרכו למג'יק ג'ונסון גרסת הבטא, עלה ללייאפ קליל במשחק מול שארלוט ובנחיתה החליק על הפרקט והמשיך לכיוון הקהל בעוד רגלו סירבה לנוע הלאה ונשארה נטועה ברצפה עד ההתרסקות הבלתי נמנעת. 19 חודשים של טיפולים ושחזור של כל האנטומיה מהירך ומטה החזירו את הרכז למגרשים, ולמרות שהקריירה שלו נמצאת בדעיכה מתמדת (ולראיה, היום הוא בשארלוט), אפשר לדבר על סוף טוב יחסית.
אלן ריי
הגירסה ההפוכה, הלא קולעת מהשלוש והמועמדת למכבי ת"א (לכאורה) של ריי אלן ניפקה את אחד הרגעים המזעזעים שנראו על המסך הקטן. בניגוד לסתם עצמות שבורות, לצופה המשועמם במשחק המכללות בין וילנואבה לפיטסבורג היתה הזדמנות לחזות במשהו מיוחד באמת.
כמו poke בפייסבוק, רק במציאות ובעין ולא חמוד וממזרי. קרל קראוסר ניסה לחטוף את הכדור לריי, ובמקום זה דחף את האצבע אל מאחורי גלגל העין של הרכז. ברגע אחד גרפי מדי הביטוי "עיניו יצאו מחוריהן" חדל מלהיות מטבע לשון והפך למוחשי. העין נשארה למאית השנייה תלויה על מה שבוויקיפדיה נקרא חוט עצב הראיה.
גם כאן המזל היה עם הטובים ואלן חזר לראות אחרי תקופה קצרה כדי להבין שבאירופה האנשים תרבותיים יותר ופיתח קריירה ענפה בליגה האיטלקית הבינונית.
ריכרד זדניק וקלינט מלארצ'וק
כולם יודעים שהוקי קרח הוא לא משחק לילדות, אבל שני המקרים הבאים מוסיפים פן דרמטי בקיצוניותו אפילו למראות הקשים שרואים בדרך כלל במגרשים של האמריקנים צמאי הדם.
ב-1989 קלינט מלארצ'וק, שהיה אז שוער בפאלו ובחור עם צוואר ללא דופי, זינק לרגליו של סטיב טאטל שהתנגש בו בעוצמה והתרסק קדימה, תוך שלהב המחליקיים משסף את גרונו של מלארצ'וק. "זה היה כמו לראות את הילד שלך מת" סיפרה אימו של מלארצ'וק שברגע הפציעה בדיוק עשה דקורציה למשטח הלבן תוך שהוא צובע אותו בגוונים אדמדמים בשפריץ מדויק מהגרון. "ראיתי את העיניים של חברי לקבוצה נפערות באימה. הרגשתי שאין לי הרבה זמן לחיות. כל מה שרציתי היה לרדת מהקרח", סיפר מלארצ'וק עצמו מאוחר יותר.
חברו לקבוצה של מלארצ'וק גראנט לדיארד תיאר את הזוועה: "תוך שבריר שנייה הייתה מתחתיו שלולית בקוטר של מטר, ואחרי עוד כמה שניות בקוטר של מטר וחצי". למרבה המזל מלארצ'וק חזר לשחק אחרי שבועיים, אבל קללת הגרונות המשוספים של הבפאלו'ס לא הוסרה: הפעם התאואים היו בצד הנכון של הפציעה כש-19 שנים מאוחר יותר תיקל חלוץ הקבוצה קלארק מק'ארתור את אולי יוקינן, קפטן פלורידה היריבה. האחרון התהפך ותוך כדי נפילה פער בעזרת תחתית מחליקיו חור מלחיץ בעורק הראשי של ריכארד זדניק, חברו לקבוצה פלורידה. זדניק החליק בזריזות לספסל והובהל לבית חולים לניתוח שהציל את חייו, המשחק המשיך כרגיל.
מקרה חמור יותר אבל מתוקשר פחות (בכל זאת, הליגה השוודית) אירע במשחק ליגה במדינה הסקנדינבית ב-1995 בו קיפח את חייו בנגט אוקרבלום במקרה דומה ומת מאיבוד דם. ומכאן הלקח לילדים: אם אתם רוצים למות מפורסמים, אל תשחקו בליגה השוודית.
הכתבות הקודמות בפרוייקט 'מסביב לגלובוס'
והזוכה באירוח המונדיאל לשנת 2022 - ישראל
נקניק חזיר תמורת שחקן? ההעברות ההזויות בעולם