sportFive341383 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
זה כבר הרבה שנים שהכדורגל האיטלקי סובל מתדמית ירודה. שערוריות של זיוף דרכונים, סמי מרץ, מכירת משחקים, הימורים של שחקנים, ואפילו מקרה רצח של אוהד. אינספור סקנדלים שכמעט וקברו את המשחק באיטליה. האוהדים האיטלקים הפכו למאוכזבים וממורמרים, והאוהדים הבינלאומיים הרבים מהם הליגה נהנתה בעבר הפנו לה את הגב בטענה שהפכה למשעממת, הגנתית מדי ולא מספיק רלוונטית. אולי כגולת הכותרת בכתר המחליד של הכדורגל האיטלקי ניצב גמר ליגת האלופות של 2003 בין יובנטוס למילאן, אותם 120 דקות של כדורגל מאופס שערים שנצרבו עמוק בתוך התודעה של חובבי כדורגל כאחד המשעממים בהיסטוריה, אירוע שהמאיס עוד יותר את הכדורגל בעיני רבים.

לאור כל ההכפשות על הכדורגל המשעמם, ההגנתי והמכוער, קמו מספר מאמנים שהחליטו לזנוח את מסורת הקטאנצ'ו לטובת כדורגל אטרקטיבי והתקפי. וולטאר מצארי, מאמנה של נאפולי, בנה שם קבוצה התקפית שמשחקת עם 4-3-3, וכמעט הצליח להדיח בשמינית הגמר את אלופת אירופה אשתקד, צ'לסי. למרות ההדחה, נאפולי שיחקה התקפי, כבשה 3 שערים בבית, וקנתה לעצמה הרבה אוהדים חדשים. פרנצ'סקו גוידולין, מאמן אודינזה, הוכיח שעם סקאוטינג טוב ועמידה על עקרונותיו אפשר לאתגר את הקבוצות הגדולות באיטליה.

מדי שנה אודינזה מתברגת בצמרת הליגה. אנדראה סטרמצ'יוני, מאמן אינטר, הראה שהוא לא מפחד להכתיב משחק התקפי עוד כשאימן בנוער של אינטר. הוא הביא איתו את הפילוסופיה הזו גם כשעלה לבוגרים וכיום הוא מקפיד להרכיב שלושה חלוצים, כאשר דייגו מיליטו, רודריגו פלאסיו ואנטוניו קסאנו משובצים בהתקפה. העונה הוא הצליח להנחיל הפסד ראשון ליובנטוס אחרי 49 משחקים, ואינטר, נאפולי ואודינזה עומדות יחד על 58.8% הצלחה מצויינים. הנה, כדורגל התקפי מביא נקודות, ועוד באיטליה!

אבל עם כל הכבוד למאמנים האלה, יש רק מאמן אחד באיטליה שלוקח את המשחק ההתקפי צעד אחד קדימה, וזה זדנק זמאן מרומא. הוא נלהב יותר, תוקף יותר, פזיז יותר, ודבק בעקרונותיו יותר מכל מאמן אחר באיטליה היום.

דוגל בהתקפה. מאמן אינטר (gettyimages) (צילום: ספורט 5)
דוגל בהתקפה. מאמן אינטר (gettyimages)|צילום: ספורט 5

כאשר לואיס אנריקה נכשל בעונה שעברה ברומא, נשיא הקבוצה, ג'יימס פאלוטה, האמין שרק אדם אחד יוכל לתקן את המצב. זדנק זמאן. "זמאן הוא האיש הכי נכון לאימון הקבוצה, ואנחנו בטוחים שהוא יוביל אותנו להצלחות העונה, תוך שנשחק כדורגל התקפי ושמח", אמר עליו הנשיא. המאמן הצ'כי, שדוגל בהתקפה, התקפה ושוב התקפה, העלה בעונה שעברה את פסקארה מהליגה השנייה. קבוצתו הציגה את הכדורגל הכי יפה בסרייה ב', כאשר רבים אמרו שזה הכדורגל הטוב והיפה ביותר ששוחק בליגה השנייה אי פעם. אפילו עדיף על זה של יובנטוס כאשר הגברת הזקנה בילתה שם עונה לא מזמן, בעקבות הקלאצ'יופולי.

זמאן הביא איתו לרומא את הטוטאל פוטבול ההולנדי שהוא כל כך אוהב ומאמין בו. כדורגל שוטף, מהיר, מרגל לרגל, שמשוחק למרות הסיכוי הרב לספוג שערים מאחר ושחקנים רבים משתתפים במשחק ההתקפה. הוא האמין שדרך השיטה הזאת הוא יחזיר לקבוצה את מה שהאוהדים רוצים לראות, כדורגל יפה ומהנה, ובכך ישכיח את תקופת לואיס אנריקה היבשה והחלשה. "אני רוצה לשמח את האוהדים שלנו, ולגרום להם ליהנות מהקבוצה", הצהיר המאמן בפתיחת העונה. וזה בדיוק מה שהוא עושה.

"ספורט הוא מאוד  פופלארי בעולם לא בגלל העסקנות שיש בו", אמר פעם זמאן, "אלא בגלל שכל ילד בעולם בכל פינה אוהב לשחק ולבעוט בכדור". ליהנות מהכדורגל זה ה"אני מאמין" של מאמן רומא. הוא שולח המון שחקנים קדימה בלי חשש, בניסיון להבקיע כמה שיותר. וכך אין פלא שב-8 המשחקים האחרונים של הקבוצה מהבירה נכבשו 40 שערים. היא הפסידה 3 פעמים אומנם, אבל כבשה 24 שערים לעומת 16 שספגה. בגזאטה נכתב לפני שבועיים, בעקבות הניצחון 2:4 על פיורנטינה כי "רומא היא הקבוצה המהנה ביותר באיטליה, ואולי בעולם. תמיד יש לך תמורה לכרטיס שאתה רוכש למשחק, אי אפשר שלא לאהוב את הקבוצה הזאת".

גם הכדורגל של אודינזה שמח  (צילום: ספורט 5)
גם הכדורגל של אודינזה שמח |צילום: ספורט 5

לפני משחקה של יובה אתמול (1:3 על קליארי), רומא החזיקה במאזן הכיבושים הטוב בסרייה A עם 38 שערי ליגה (ב-17 משחקים. ליובה יש עכשיו 39 ב-18). מנגד, היא גם ספגה לא מעט שערים – 27 ב-17 מחזורים. בסך הכל מובקעים במשחקיה העונה 3.8 שערים למשחק, הרבה הרבה יותר מה-2.5 שהוא הממוצע של הליגה. על אף הסגנון המשוגע, וולטר סבטיני, המנהל הספורטיבי של הקבוצה אמר שבמועדון " סומכים על המאמן ומאמינים בו שיצעיד אותנו קדימה", אבל מיד הוסיף שברור שצריך לשפר את ההגנה ושהקהל צריך לתמוך במאמן.

בגיל 65, את העקשנות המדהימה של זמאן למשחק התקפי ושמח אף אחד לא יכול לקחת ממנו. הצ'כי, שעבד ב-17 קבוצות שונות מאז החל קיבל לראשונה תפקיד של מאמן ראשי ב-1983, רוצה להביא שמחה והנאה לקהל באולימפיקו. זו המטרה העיקרית לשמה הוא הגיע, אחרי הסבל מלואיס אנריקה. "בכל פעם שאנחנו תוקפים, שלושה חלוצים צריכים להיות בהתקפה, ושתיים משלושת הקשרים צריכים גם להיות סמוך לרחבה", אמר הסביר לאחרונה זמאן בעצמו את השיטה, "כך, כשהיריב מתגונן ואתה מכניס את הכדור לתוך הרחבה, יש לך לפעמים יותר שחקנים מאשר להגנה, ויותר סיכויים להבקיע. זה לא מדע טילים, זה חשבון פשוט".

האמביציה של זמאן לדבוק במשחק התקפי ולנסות להבקיע כמה שיותר היא לא פחות ממדהימה. בייחוד כשנזכרים שהוא עובד באיטליה, עדיין ליגה שבה ההגנה קודמת לכל. סגנון החשיבה שלו מזכיר את נבחרות ברזיל הגדולות, בבחינת "נקבל 2, אבל נחזיר 4". והעובדה שברור שאין לו שחקנים ברמה של הסלסאו רק מגבירה את ההערכה שהאומץ שלו ראוי לה. הניסיון הזה של זמאן ברומא עלול להיכשל, והסיכון שהוא לוקח גדול. בינתיים, כל עוד הוא שם, לקהל מובטחת הנאה, גם אם מפסידים, וגם אם מנצחים. כי בסה"כ כדורגל הוא לא פחות בידור מכל דבר אחר, ואם אתה מגיע למגרש וסובל אתה לא תגיע יותר, ואז מה עשינו?